נהגי הרכבים הפרטיים לא מפחדים מפקקים כפי שאתה לא מפחד לעמוד
בתור בכניסה לתחנת הרכבת. אתה לא מפחד מהתור של עמדת המאבטחים ולא מהתור של הקופה ולא מהתור ברציף כשכולם רוצים להיכנס דרך דלתות הקרונות ביחד.
נהגי הרכב הפרטי מבינים שאם כולם מתחילים ללמוד ולעבוד באותה השעה, אז יהיו פקקים אפילו אם יהיה כביש עם 10 נתיבים לכל כיוון.
פקקים או תור נוצרים אם יש ביקוש לאמצעי מסויים ע"י מס' מבקשים בו זמנית. זה קורה בכביש או בקופת הסופרמרקט או בבנק או בדואר. זה אפילו קורה במסילות הרכבת ואז הרכבות עוצרות לכמה דקות הרחק מהתחנה ורק כשהתחנה מתפנה הן נכנסות אליה.
אתה לא יכול להגיד שהממשלה מעודדת שימוש ברכב פרטי. בני אדם בכל העולם בוחרים להשתמש ברכב פרטי כמו שהם בוחרים להשתמש בכל דבר אחר ואז הממשלה משרתת את רצונותיהם.
הכבישים החדשים, האורכיים והרוחביים, הביאו ברכה למדינת ישראל והזניקו את כלכלתה. הם קיצרו את המרחקים בין כל נקודה לנקודה בארץ בצורה שלא תאמן. ההארכות של כביש 6 ושל האיילון צפונה ודרומה, הסלילות של 431, 471, 531, כביש 7, כביש עוקף הקריות, שדרוג כביש מס' 1 ו-38, שינו לחלוטין את ישראל.
כביש יכול להעביר כמות אדירה של בני אדם בשעה ואף אמצעי תחבורה ציבורית בכלל לא מתקרב לעשירית מהיכולת הזאת. כביש גם נסלל או מורחב במהירות ואילו פרוייקטים של תחבורה ציבורית הם מאד יקרים ומסובכים. תראה כמה זמן לוקח להקים את הקו האדום של נת"ע או את הקו המהיר של רכבת ישראל לירושלים. את המחיר של כל פרוייקט אחד כזה שעולה פי כמה וכמה מכל הפרוייקטים ביחד של מחלפים או של כבישים, אין בכלל צורך להזכיר. הפרוייקט גם איטי לבנייה, גם יקר וגם מוגבל ביכולת העברת הנוסעים שלו יחסית לכביש.
הכבישים והתחבורה הציבורית הם לא אחד על חשבון השני או אחד במקום השני אלא הם שירות עיקרי ושירות משני של תחבורה בכל העולם. רוב בני האדם בעולם משתמשים במכוניות פרטיות ומיעוטם בתחבורה ציבורית.
