אצטט הודעה שהתפרסמה בעבר בפורום אחר
ישו הוא אלוהים : מתוך "הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה" \ אביעד קליינברג \ אונ' משודרת (עמ"10) הקרדו ("אני מאמין"), הצהרת האמונה שנוסחה בניקיאה בשנת 325. זוהי הצהרת האמונה הרשמית הראשונה בתולדות הנצרות, ובאמצעותה ניתן לעמוד על הדברים העיקריים. אני מאמין באל אחד, אב כל יכול אשר ברא את כל הנראה ואת כל הבלתי נראה. ובאדון אחד, ישו המשיח, בן האלוהים, יחיד לאביו, ממהותו של האב. אל מאל, אור מאור, אלוהי אמת מאלוהי אמת. נולד ולא נברא, זהה במהותו לאב ואשר על ידיו נעשה כל אשר בארץ וכל אשר בשמים. ולמעננו בני האדם, ולמען ישועתנו ירד משמים, התגשם בבשר ונעשה אדם וביום השלישי שב לתחייה, עלה השמיימה והוא עתיד לשוב ולשפוט את החיים ואת המתים, ואני מאמין ברוח הקודש. האל הנוצרי הוא שילוש(trinitas). מנוסח ההצהרה ברור כי אין מדובר בשלושה אלים, אלא באל אחד, שהוא שלש פרסונות: "האב" "הבן" ו"רוח הקודש". התיאולוגים הנוצרים מבחינים בין המהות האלוהית (ausia ביוונית,substantia בלטינית) לבין שלש הפרסונות של האל. פירוש המילה"פרסונה" בלטינית הוא "מסכה". אולם הפרסונות אינן רק שמות שונים לאל האחד, או דרכים שונות לדבר עליו. הפרסונות מובחנות זו מזו הבחנה אמיתית. אף על פי כן אין הן שלוש ישויות, שהרי אז היו לפנינו שלושה אלים ולא אחד. מהן אם כן אותן מהויות ייחודיות? כיצד ניתן להיות באמת אח ובאמת שלושה? כדי לסבך את העניינים עוד יותר, השמות "אב" ו"בן" מרמזים בלשון בני אדם על קדימות בזמן ועל יחסים של סיבה ותוצאה: אבות קודמים לבניהם, והם מביאים אותם לעולם. הבן, הפרסונה השנייה, אמנם נולד מן האב, הפרסונה הראשונה, אבל זוהי מערכת חוץ שמנית, המבטאת יחס קבוע בין שניהם. לא היה זמן שבו הבן לא היה בנמצא. האב הוליד את הבן ומוליד אותו גם עתה. ואולם האב אינו סיבת הבן, ואינו עולה עליו בחשיבותו משום שהוא מוליד אותו. רוח הקודש , הפרסונה השלישית, נובעת מן האב (ולדעת התיאולוגים במערב, גם מן הבן), ולמרות זאת גם היא שווה בכל הן לאב והן לבן. כל אחת מן הפרסונות זהה למהות האלוהית האחת, אבל שונה משתי האחרות. הקשיים הכרוכים בתפיסת השילוש לא נעלמו מעיניי התיאולוגים הנוצרים. השילוש הוא מסתורין מוחלט (mysterium absolutum). ניתן לדבר עליו נכון יותר, או נכון פחות. הבנה מלאה שלו היא בלתי אפשרית.
