אלוהים וגמגום
רציתי להעלות את הנושא לדיון בפני חברי הפורום. כשעשיתי את הקורס של ברברה, היה עמי בקבוצה בחור אחד, חרדי לשעבר. הוא בא מבית חרדי מאוד, ולמד באחת הישיבות בבני ברק. ואמנם הגימגום הכריע אותו(או יותר נכון את אמונתו באלוהים). הוא סיפר לי שחזר בתשובה בגלל שאלוהים לא עזר "לצאת מהגמגום". הוא הסביר שהוא היה הכי מקפיד מכולם במצוות, היה תלמיד חכם וצדיק גדול אך אלוהים לא ראה זאת ולא הושיע. עכשיו הוא חילוני גמור, ומאוד שונא כל מה שקשור לדת ולאלוהים. כיוון שאני יודע שהרבה מאוד אנשים דתיים גם מגמגמים הייתי מעוניין לשמוע את דעתם. איך הם מתייחסים לזה? האם מישהו מהם מאשים את אלוהים בגמגום שלו? האם מישהו חושב שזה עונש משמיים על משהו שהוא עשה?
רציתי להעלות את הנושא לדיון בפני חברי הפורום. כשעשיתי את הקורס של ברברה, היה עמי בקבוצה בחור אחד, חרדי לשעבר. הוא בא מבית חרדי מאוד, ולמד באחת הישיבות בבני ברק. ואמנם הגימגום הכריע אותו(או יותר נכון את אמונתו באלוהים). הוא סיפר לי שחזר בתשובה בגלל שאלוהים לא עזר "לצאת מהגמגום". הוא הסביר שהוא היה הכי מקפיד מכולם במצוות, היה תלמיד חכם וצדיק גדול אך אלוהים לא ראה זאת ולא הושיע. עכשיו הוא חילוני גמור, ומאוד שונא כל מה שקשור לדת ולאלוהים. כיוון שאני יודע שהרבה מאוד אנשים דתיים גם מגמגמים הייתי מעוניין לשמוע את דעתם. איך הם מתייחסים לזה? האם מישהו מהם מאשים את אלוהים בגמגום שלו? האם מישהו חושב שזה עונש משמיים על משהו שהוא עשה?