ושוב אני מציע לקרוא את הטקסט ולדייק
בו, וזה כבר חצי מן ההבנה (כמובן למי שנותן לטקסט כבוד ומפרש אותו, רואה בוהזדמנות, שמח על הבעיות והסתירות ולומד מהן וכו'. כעת בראשי פרקים לנושא שלנו: לא נאסר עליהם לאכול מעץ החיים. זה פשוט לא כתוב בשום מקום. הרושם המוטעה נוצר כי לאחר שהם אכלו מעץ הדעת (לפני עץ החיים) ה' אומר "פן יאכל גם מעץ החיים וחי לעולם". נקודה נוספת היא שעץ הדעת ועץ החיים הם למעשה... אותו עץ, שכן שניהם הם "העץ" אשר "בתוך" הגן. "בתוך" = באמצע, להבדיל "מעץ הגן" שהוא בודאי בגן אבל לא ב"תוך" הגן. תוך הוא בתווך = באמצע (עץ החיים בפרק ב'פס' י' ועץ הדעת בפרק ג' פס' ג). באמצע יכול להיות כמובן רק עץ אחד. כעת - מאחר (ואני מקווה שזה ברור לכל משתתפי הפורום) שאין כאן פשט במובן המילולי - אלא שהעצים מייצגים משהו רוחני (גם חז"ל כבר קבעו שאין בפרשת בראשית פשט). עץ הדעת ועץ החיים מייצגים את התורה ("עץ חיים היא ...") וכל שניהם יכולים לעמוד למעשה באותה נקודה במרכז הגן. עץ הדעת את הפן השכלתני, את חיפוש השורשים, את הנסיון להבין, את טעמי המצוות וכו'. עץ החיים מייצג את האמונה התמימה, את ה"נעשה" ש"קודם" לנשמע (אקסיולוגית), את "מי גילה רז זה לבני", את הדבקות ללא תנאי וללא הבנה. האל אוסר על האדם לאכול מעץ הדעת לפני עץ החיים, להקדים את ההבנה לאמונה, להתנות את הרגש בשכל, "לקרר" את האמונה (זה אגב בדיוק חטאו של עמלק - "אשר קרך בדרך" מקריות קרירות, ראו רש"י - ושניהם אותה בעיה, ראיה שכלתנית לפיה הכל פיזי, אין "הוכחה" לאל, הכל מקרה..."). אבל, יצר לב האדם רוצה להבין, הנחש, הלא הוא יצר הרע שואל שאלות, מקשה על האמונה, מבקש להקדים את עץ הדעת לעץ החיים - להתנות את האמונה בהבנה, בהוכחה - וזה חטאו. זה פשר האיסור וזו מהות החטא - והפרשה עולה יפה. אני מקווה שמצאת בדברים תשובה כלשהי.