אלומת האור
New member
אלוהים
פותחת רדיו ואינטרנט על הבוקר וחשכות עיניי: אימא, אישה, בגילי, פיקסלים מטושטשים למניעת זיהוי על פניה ועל פני שני ילדיה זהובי השיער, למרות שמי שמכיר ויודע ורואה יכול בוודאות לזהות - אימא רצחה במו ידיה את התינוקות שלה, הילדים שלה, ילדים בגיל הרך, וניסתה להתאבד. ומעבר לזעזוע המתבקש והקיים אני מנסה להבין מה לכל הרוחות יכול לגרום למישהו, למישהי, לאישה, לאימא(!!!) לדקור ולשסף ילדים, את הילדים שלה(!!!). מה לעזאזל זה יכול להיות. איך קיים בעולם רוע כזה. אני בטוחה שכשהאישה הזאת הייתה ילדה, ובטח גם אחרי שהתחתנה והביאה את הילדים האלה, כל אחד בתורו, לעולם, לא דמיינה שככה היא תעשה, שזה מה שיהיה. מה מביא אנשים לייאוש מטורף כזה? לא תמיד ההורים האלה יוצאים בלתי שפויים במשפט. לפעמים הם מרצים את עונשם בבית סוהר רגיל, ואין מדובר באובדן שפיות זמני/מוחלט.
ואני עצובה כל כך ודואגת, ויש לי מחשבות OCD איומות ונוראות: מה אם אני הייתי במקום אותה אם? מאבדת צלם אנוש ונהיית רוצחת פסיכופטית? אני הרי צורחת על החתולה שלי לפעמים... אולי זה אומר שאני חלילה אתעלל בה? ואילו הייתי חיה בתקופת מלחמת העולם השנייה - אולי הייתי נמצאת בצד של הנאצים או הופכת לקאפו נטולת רגשות שמשתפת פעולה עם הנאצים? מי הבטיח שאני אהיה טובה וראויה? זה לא שהנאצים נולדו נאצים (לפחות המבוגרים שביניהם לא נולדו כך), אלא הם עברו דרך ארוכה ושטיפת מוח מתודית כדי להגיע לאן שהגיעו, ואילו אני הייתי נולדת למשפחה כזאת אולי גם אני הייתי בצד של המתעללים? במה אני יותר טובה מהם? במה אני יותר טובה מאנשים שאוכלים בשר כשאני צמחונית אידיאולוגית כבר מגיל 12? במה אני יותר טובה מהאימא הזאת שרצחה עכשיו את שני המלאכים שלה? במה אני טובה יותר מהאבא שהפקיר ביום כיפור את הבת שלו שנפלה למקווה ונפחה את נשמתה? או מרוני רון שארז במזוודה את שאריותיה של הבת של אשתו ושילח אותן לירקון? במה אני יותר טובה? אולי אם היו לי ילדים הייתי מפקירה אותם? מתעללת בהם? רוצחת אותם? אולי הייתי פדופילית (יש בכלל נשים פדופיליות?)?
אני פוחדת מעצמי. לא כי אני מסוגלת לרצוח מישהו, אני לא, אבל הזעם האצור בי כל כך גדול ואין לי מושג איך לפרוק אותו חוץ מלפצוע את עצמי. ואני פוחדת בעיקר מהמחשבות שלי, כי ברור שאני לא יכולה לפגוע באיש או בחיה, אבל עצם זה שהמחשבות האובססיביות שלי קיימות, זה לא אומר שאני במהות שלי בן אדם רע? אני חושבת שכל עוד אני לא פועלת על זה (הנה אני עונה לעצמי) אלא זה נשאר במחשבות שלי אז אני בסדר ולא פושעת ואין משטרת מחשבות ואי אפשר להעניש אותי שיש לי מחשבות, כי מה שנחשב זה מבחן התוצאה והפעולה, ואני לא מתכוונת להוציא שום מחשבה כזו אל הפועל בכלל, אבל מה אם מישהו מפחד ממני?
אני לא מסוגלת לגנוב, מעולם לא גנבתי אפילו עט מקופת חולים או מלפפון מהירקן, אני זו שתמיד צחקו עליה שלא מסוגלת לסחוב כלום ושחוזרת קילומטר ברגל לחנות מכשירי הכתיבה כדי להחזיר חצי שקל שנזכרתי שנתנו לי יותר מדיי. אבל תמיד, מהילדות, בכל פעם שאני נכנסת לחנות, ולא משנה איזו, אני מרגישה צורך להוציא את הידיים מהכיסים ולהתכונן לרגע שאצטרך להצטדק ולהוכיח שלא גנבתי כלום. אין לי מושג מאיפה זה בא, שכן, כפי שהסברתי, מעולם לא גנבתי פירור של משהו ממישהו, אבל הפחד הזה מכך שמישהו יחשוב שכן גנבתי מביא אותי לנהוג בעצבנות שעלולה לעורר חשד, ואני תמיד מתגוננת. למה? אין לי מושג. מעולם לא הצלחתי לפענח את ההרגשה הזאת שלי ואת ההתגוננות הזאת שלי בחנויות (הכול בתוך הראש שלי, כמובן).
ונחזור לנקודת ההתחלה. אני שומעת וקוראת ורואה את התמונות של הילדים הרצוחים, של האימא הפצועה, ושואלת את עצמי מי לעזאזל פגע בה ככה שהיא נאלצה לפגוע ככה בילדים ובעצמה. מישהו עלה לתכנית של נתן זהבי ואמר באווילות שכנראה המצב הכלכלי גרם לכך. אני מכירה משפחות לא מעטות שהמצב הכלכלי גרם להם לייאוש, אבל אף אחד מהם לא רצח את הילדים שלו. אחד מהם הצית את עצמו לפני שנתיים, ועם כמה שזה נורא הוא לפחות לא הצית מישהו אחר. נגיד שזה באמת המצב הכלכלי, אז שתתאבד! למה לרצוח את הילדים המסכנים האלה??? מה הם כבר עשו??? וכל האימהות שמטביעות והאבות שחונקים ורוצחים ומטעים את המדינה ויוצאים לחיפושים ביחד עם כולם כשבעצם הם אלו שרצחו... איך איך אפשר... איך אפשר לעשות מנהג תרנגול כפרות אני לא מבינה, אז זה??? אני לא מבינה איך אנשים מכניסים לפה שלהם בשר, אז זה?? והכולבוטק הזה שעשה כתבה מזעזעת על בתי מטבחיים וכל העולם הזדעק על כך שמענים את העגלים לפני שרוצחים אותם ואני צחקתי כי מה זה הצביעות הזאת, זה משנה אם מענים אותם, לועגים להם או מרביצים להם לפני שמורידים עליהם את הלום? זה משנה משהו? מה זה משנה איך רוצחים אותם אם רוצחים אותם בלאו הכי. אפשר לרצוח גם בליטוף וגם בעינוי, אז מה הקטע, מה הצביעות? שסוף סוף פקחו למישהו את העיניים?
ואני רוצה לפרוש מהעולם הזה, כי רע לי להיות חלק ממנו. ונסיים עם פנינה רוזנבלום. עכשיו יש את הקטע הזה עם מסעדת טורקיז שהגישו בשר סוס בהסוואה. לפני כמה חודשים היה סיפור דומה באנגליה, אאל"ט, שמישהו גילה שבפאי שלו היה בשר סוס ולא בקר. ומישהו ריאיין ברדיו את פנינה רוזנבלום ושאל אותה מה ההבדל בין סוס לפרה ומה זה משנה בכלל, שניהם בעלי חיים. אז היא הזדעקה בעוז: איך אפשר??? סוס זה חיה אצילית! מה פתאום? לא אוכלים אותה! ומה עם הפרה? הקשה המראיין. זה משהו אחר לגמרי, היא אמרה. אלוהים ברא את הפרה כדי שנאכל אותה! הוא שם בפרה ויטמינים חשובים!
מ.ש.ל.
פותחת רדיו ואינטרנט על הבוקר וחשכות עיניי: אימא, אישה, בגילי, פיקסלים מטושטשים למניעת זיהוי על פניה ועל פני שני ילדיה זהובי השיער, למרות שמי שמכיר ויודע ורואה יכול בוודאות לזהות - אימא רצחה במו ידיה את התינוקות שלה, הילדים שלה, ילדים בגיל הרך, וניסתה להתאבד. ומעבר לזעזוע המתבקש והקיים אני מנסה להבין מה לכל הרוחות יכול לגרום למישהו, למישהי, לאישה, לאימא(!!!) לדקור ולשסף ילדים, את הילדים שלה(!!!). מה לעזאזל זה יכול להיות. איך קיים בעולם רוע כזה. אני בטוחה שכשהאישה הזאת הייתה ילדה, ובטח גם אחרי שהתחתנה והביאה את הילדים האלה, כל אחד בתורו, לעולם, לא דמיינה שככה היא תעשה, שזה מה שיהיה. מה מביא אנשים לייאוש מטורף כזה? לא תמיד ההורים האלה יוצאים בלתי שפויים במשפט. לפעמים הם מרצים את עונשם בבית סוהר רגיל, ואין מדובר באובדן שפיות זמני/מוחלט.
ואני עצובה כל כך ודואגת, ויש לי מחשבות OCD איומות ונוראות: מה אם אני הייתי במקום אותה אם? מאבדת צלם אנוש ונהיית רוצחת פסיכופטית? אני הרי צורחת על החתולה שלי לפעמים... אולי זה אומר שאני חלילה אתעלל בה? ואילו הייתי חיה בתקופת מלחמת העולם השנייה - אולי הייתי נמצאת בצד של הנאצים או הופכת לקאפו נטולת רגשות שמשתפת פעולה עם הנאצים? מי הבטיח שאני אהיה טובה וראויה? זה לא שהנאצים נולדו נאצים (לפחות המבוגרים שביניהם לא נולדו כך), אלא הם עברו דרך ארוכה ושטיפת מוח מתודית כדי להגיע לאן שהגיעו, ואילו אני הייתי נולדת למשפחה כזאת אולי גם אני הייתי בצד של המתעללים? במה אני יותר טובה מהם? במה אני יותר טובה מאנשים שאוכלים בשר כשאני צמחונית אידיאולוגית כבר מגיל 12? במה אני יותר טובה מהאימא הזאת שרצחה עכשיו את שני המלאכים שלה? במה אני טובה יותר מהאבא שהפקיר ביום כיפור את הבת שלו שנפלה למקווה ונפחה את נשמתה? או מרוני רון שארז במזוודה את שאריותיה של הבת של אשתו ושילח אותן לירקון? במה אני יותר טובה? אולי אם היו לי ילדים הייתי מפקירה אותם? מתעללת בהם? רוצחת אותם? אולי הייתי פדופילית (יש בכלל נשים פדופיליות?)?
אני פוחדת מעצמי. לא כי אני מסוגלת לרצוח מישהו, אני לא, אבל הזעם האצור בי כל כך גדול ואין לי מושג איך לפרוק אותו חוץ מלפצוע את עצמי. ואני פוחדת בעיקר מהמחשבות שלי, כי ברור שאני לא יכולה לפגוע באיש או בחיה, אבל עצם זה שהמחשבות האובססיביות שלי קיימות, זה לא אומר שאני במהות שלי בן אדם רע? אני חושבת שכל עוד אני לא פועלת על זה (הנה אני עונה לעצמי) אלא זה נשאר במחשבות שלי אז אני בסדר ולא פושעת ואין משטרת מחשבות ואי אפשר להעניש אותי שיש לי מחשבות, כי מה שנחשב זה מבחן התוצאה והפעולה, ואני לא מתכוונת להוציא שום מחשבה כזו אל הפועל בכלל, אבל מה אם מישהו מפחד ממני?
אני לא מסוגלת לגנוב, מעולם לא גנבתי אפילו עט מקופת חולים או מלפפון מהירקן, אני זו שתמיד צחקו עליה שלא מסוגלת לסחוב כלום ושחוזרת קילומטר ברגל לחנות מכשירי הכתיבה כדי להחזיר חצי שקל שנזכרתי שנתנו לי יותר מדיי. אבל תמיד, מהילדות, בכל פעם שאני נכנסת לחנות, ולא משנה איזו, אני מרגישה צורך להוציא את הידיים מהכיסים ולהתכונן לרגע שאצטרך להצטדק ולהוכיח שלא גנבתי כלום. אין לי מושג מאיפה זה בא, שכן, כפי שהסברתי, מעולם לא גנבתי פירור של משהו ממישהו, אבל הפחד הזה מכך שמישהו יחשוב שכן גנבתי מביא אותי לנהוג בעצבנות שעלולה לעורר חשד, ואני תמיד מתגוננת. למה? אין לי מושג. מעולם לא הצלחתי לפענח את ההרגשה הזאת שלי ואת ההתגוננות הזאת שלי בחנויות (הכול בתוך הראש שלי, כמובן).
ונחזור לנקודת ההתחלה. אני שומעת וקוראת ורואה את התמונות של הילדים הרצוחים, של האימא הפצועה, ושואלת את עצמי מי לעזאזל פגע בה ככה שהיא נאלצה לפגוע ככה בילדים ובעצמה. מישהו עלה לתכנית של נתן זהבי ואמר באווילות שכנראה המצב הכלכלי גרם לכך. אני מכירה משפחות לא מעטות שהמצב הכלכלי גרם להם לייאוש, אבל אף אחד מהם לא רצח את הילדים שלו. אחד מהם הצית את עצמו לפני שנתיים, ועם כמה שזה נורא הוא לפחות לא הצית מישהו אחר. נגיד שזה באמת המצב הכלכלי, אז שתתאבד! למה לרצוח את הילדים המסכנים האלה??? מה הם כבר עשו??? וכל האימהות שמטביעות והאבות שחונקים ורוצחים ומטעים את המדינה ויוצאים לחיפושים ביחד עם כולם כשבעצם הם אלו שרצחו... איך איך אפשר... איך אפשר לעשות מנהג תרנגול כפרות אני לא מבינה, אז זה??? אני לא מבינה איך אנשים מכניסים לפה שלהם בשר, אז זה?? והכולבוטק הזה שעשה כתבה מזעזעת על בתי מטבחיים וכל העולם הזדעק על כך שמענים את העגלים לפני שרוצחים אותם ואני צחקתי כי מה זה הצביעות הזאת, זה משנה אם מענים אותם, לועגים להם או מרביצים להם לפני שמורידים עליהם את הלום? זה משנה משהו? מה זה משנה איך רוצחים אותם אם רוצחים אותם בלאו הכי. אפשר לרצוח גם בליטוף וגם בעינוי, אז מה הקטע, מה הצביעות? שסוף סוף פקחו למישהו את העיניים?
ואני רוצה לפרוש מהעולם הזה, כי רע לי להיות חלק ממנו. ונסיים עם פנינה רוזנבלום. עכשיו יש את הקטע הזה עם מסעדת טורקיז שהגישו בשר סוס בהסוואה. לפני כמה חודשים היה סיפור דומה באנגליה, אאל"ט, שמישהו גילה שבפאי שלו היה בשר סוס ולא בקר. ומישהו ריאיין ברדיו את פנינה רוזנבלום ושאל אותה מה ההבדל בין סוס לפרה ומה זה משנה בכלל, שניהם בעלי חיים. אז היא הזדעקה בעוז: איך אפשר??? סוס זה חיה אצילית! מה פתאום? לא אוכלים אותה! ומה עם הפרה? הקשה המראיין. זה משהו אחר לגמרי, היא אמרה. אלוהים ברא את הפרה כדי שנאכל אותה! הוא שם בפרה ויטמינים חשובים!
מ.ש.ל.
