אלוהים !

אלוהים !

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על רקע הבדלי תרבות ופיצוצים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים ואני בככל לא בעניין תרומת זרע. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !
 
מישהי עם מקרה שמזכיר את שלך

כתבה כאן ומגי צירפה לך קישור. כתבת שהיה לך קשה למצוא בן זוג מתאים, האם כך את רואה את חייך עם בן זוג מתאים??? רוצה לספר לך בהזדמנות זו שחברה מהעבודה ילדה לפני שבוע בן
היא כמעט בת 40 רווקה לא היתה לה כל מערכת יחסים רצינית שיכולה להוביל לנישואין. היא לקחה את עצמה בידיים לא הסכימה לוותר על האמהות. היא הרתה ע"י תרומת זרע וכיום אין מאושרת ממנה היא חובקת בן
תעשי לעצמך סדר עדיפויות מה את רוצה יותר בעל או ילד? ואם בעל, האם כזה שמתנהג אליך כמו בעלך? האם את יכולה להתמודד עם חיים כאלה, האם יש באפשרותך לשנות לטובה?-רק את יכולה לענות על השאלות.... בהצלחה בהמשך הדרך
 

רותי 11

New member
אתן צודקות אבל היא גם פירסמה

את הסיפור הזה בעוד פורום "תקשור עם מלאכים" אני חושבת שהיא באמת מסתובבת עם השאלה הזאת בכל מיני דרכים אבל אני לא יודעת אם היא בכלל קוראת את התגובות כי ענו לנו באותו פורום אבל לא הייתה תגובה שלה
 
לברוח ומהר! הייתי בסיפור שלך..

והתגרשתי. לפני כן נולד לי ילד. היום שבו החלטתי להתגרש היה היום שבו הבנתי איזה נזק יגרם לילד ביום שהוא יגדל וישמע ויבין את מה שקורה בבית. והיום יש לי ילד רגוע ושלוו ומלא שימחת חיים. אני בטוחה במליון אחוז שהוא לא היה יוצא כזה אם לא הייתי מתגרשת. תחשבי איזה נורא זה לילד לגדול בצעקות, קללות , מתח, עצבים... חבל על הילד. יש עוד אופציות להביא ילד והכל מכתוב כמו שאומרים. אם נכתב לך להביא ילד אלוהים ישלח לך ולא משנה בת כמה את ... זו דעתי ושיהיה לנו רק טוב
 
למעלה