shirit האחת
New member
אלווין טופלר היה גאה בפורום
כל הכבוד על נושא הפורום. עשור אחורה איש וגם לא אישה היו מעזים לבטא דקלרציה מסוג זה בפלטפורמה תקשורתית כלשהי. האמירה שלי קצרה ופשוטה: החברה שלנו קובעת את ערכנו ע"פ פרמטר האמהות. אם את שם, בעיני החברה- את קיימת, לא נחשבת, אבל קיימת. במובן אחר, כשאת אימא את נוטה לאבד חלקים נרחבים מהיישות המקורית שלך, להיבלע, להיטשטש ביחס לעצמך וביחס לסביבה. להוויה הנשית הבלתי ברורה קוראת ד"ר קלאריסה פינקולה אסטס "חפירות ארכיאולוגיות נפשיות" בספרה "רצות עם זאבים" (מודן 1997). ספר חובה לפיתוח אישי- רגשי- הכרתי- מנטאלי של כל אישה. "האישה המודרנית היא כתם מטושטש של פעילות. לוחצים עליה להיות הכול בשביל כולם" טוענת ד"ר אסטס. וכהמשך ישיר להשקעה בסביבה, נשים בדרך כלל שוכחות את עצמן, מתעלמות לעיתים קרובות מידי מצרכיהן, רצונותיהן ומאווייהן האמיתיים ונבלעות בנתיבי הצריך, מותר, אפשר, כדאי, מוסרי ונורמטיבי. התהליך עובד כך: מרבית הנשים בגילאים שבין 30-45 חונכו על ברכי האידיאולוגיה המציבה את האמהות כערך עליון עבור האישה. בעת שהן הופכות לאמהות, בטרם עברו תהליך של שינוי תפיסתי, נשים ממשיכות למחזר את האידיאולוגיה, עליה "גדלו", בשינויים קלים. הן לא עוצרות רגע לפני לבדוק מה הן רוצות, לא מה החברה רוצה. ואת המחיר נשים משלמות לבד. התפיסה החברתית הרווחת מציירת את מימוש הנשיות דרך מסלול הנישואין והאמהות. גם נשים המשכילות לשלב בין האקדמיה לקריירה והמשפחה מתנהגות ביומיום, בצורה שמקבעת את הדימויים והתפיסות, מנציחה את ההגדרות הסטריאוטיפיות, של תפקידי שני המינים בחברה ולוקחות את רוב האחריות על עצמן, לא ממודעות ולכאורה בהסכמה ומתוך רצון, ושוב המחיר משולם על ידי הנשים. אלווין טופלר בספרו 'הלם העתיד' חזה לפני למעלה משלושים שנה על 85 מודלים של משפחות! כן, חלקן לא כוללות ילדים וילדות, ועדיין מוגדרות כמשפחות לכל דבר. אני אם לשני ילדים, בן בגיל 25 ובת בגיל 15, ומנגד, אני בעלת חברה ושותפה בחברה נוספת, המתמחות בהעצמה מעשית של נשים בקריירה ובעסקים, וכך פוגשת מידי יום עשרות נשים שלא עוצרות רגע לפני לחשוב מה הן ר-ו-צ-ו-ת. כל הכבוד לאמיצות של הפורום.
כל הכבוד על נושא הפורום. עשור אחורה איש וגם לא אישה היו מעזים לבטא דקלרציה מסוג זה בפלטפורמה תקשורתית כלשהי. האמירה שלי קצרה ופשוטה: החברה שלנו קובעת את ערכנו ע"פ פרמטר האמהות. אם את שם, בעיני החברה- את קיימת, לא נחשבת, אבל קיימת. במובן אחר, כשאת אימא את נוטה לאבד חלקים נרחבים מהיישות המקורית שלך, להיבלע, להיטשטש ביחס לעצמך וביחס לסביבה. להוויה הנשית הבלתי ברורה קוראת ד"ר קלאריסה פינקולה אסטס "חפירות ארכיאולוגיות נפשיות" בספרה "רצות עם זאבים" (מודן 1997). ספר חובה לפיתוח אישי- רגשי- הכרתי- מנטאלי של כל אישה. "האישה המודרנית היא כתם מטושטש של פעילות. לוחצים עליה להיות הכול בשביל כולם" טוענת ד"ר אסטס. וכהמשך ישיר להשקעה בסביבה, נשים בדרך כלל שוכחות את עצמן, מתעלמות לעיתים קרובות מידי מצרכיהן, רצונותיהן ומאווייהן האמיתיים ונבלעות בנתיבי הצריך, מותר, אפשר, כדאי, מוסרי ונורמטיבי. התהליך עובד כך: מרבית הנשים בגילאים שבין 30-45 חונכו על ברכי האידיאולוגיה המציבה את האמהות כערך עליון עבור האישה. בעת שהן הופכות לאמהות, בטרם עברו תהליך של שינוי תפיסתי, נשים ממשיכות למחזר את האידיאולוגיה, עליה "גדלו", בשינויים קלים. הן לא עוצרות רגע לפני לבדוק מה הן רוצות, לא מה החברה רוצה. ואת המחיר נשים משלמות לבד. התפיסה החברתית הרווחת מציירת את מימוש הנשיות דרך מסלול הנישואין והאמהות. גם נשים המשכילות לשלב בין האקדמיה לקריירה והמשפחה מתנהגות ביומיום, בצורה שמקבעת את הדימויים והתפיסות, מנציחה את ההגדרות הסטריאוטיפיות, של תפקידי שני המינים בחברה ולוקחות את רוב האחריות על עצמן, לא ממודעות ולכאורה בהסכמה ומתוך רצון, ושוב המחיר משולם על ידי הנשים. אלווין טופלר בספרו 'הלם העתיד' חזה לפני למעלה משלושים שנה על 85 מודלים של משפחות! כן, חלקן לא כוללות ילדים וילדות, ועדיין מוגדרות כמשפחות לכל דבר. אני אם לשני ילדים, בן בגיל 25 ובת בגיל 15, ומנגד, אני בעלת חברה ושותפה בחברה נוספת, המתמחות בהעצמה מעשית של נשים בקריירה ובעסקים, וכך פוגשת מידי יום עשרות נשים שלא עוצרות רגע לפני לחשוב מה הן ר-ו-צ-ו-ת. כל הכבוד לאמיצות של הפורום.