אלומונת - שרשור חדש

[Lady Stark]

אלומונת - שרשור חדש

מה שלומך היום?

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מתעניינת גם

ומצטערת שנוכחתי בשרשור הקודם כל כך מועטה, הימים שלי מתחלקים בין עירנות מוחלטת לשינה רצופה של 12-24 שעות.

 

[אלומת האור]

איזה כיף לסיים יום מתיש של אשפוז

ולגלות שפתחתן שרשור לכבודי!

אני בדרך הביתה באוטובוס המתיש הזה... היה יום די מגוון עם קשת רגשות די מבלבלים, בסך הכול בסדר.

הלב שלי נקרע בגלל אחת הנשים היותר מקסימות שיש שם, כל כך שקטה, מופנמת ומדוכאת, שבקושי פותחת את הפה והיום היא בכתה כל היום בכי קורע לב ואני לא יודעת למה (אם כי משערת). ניסיתי לנחם אותה, אבל אני כל כך גרועה בזה, אני לא מאלה שיש להם תמיד את המילים הנכונות, שיודעים מה יעזור, אנשים פרקטיים וחמים. אני כן חמה ומחבקת, אבל אני מתחילה לבכות יחד עם הבן אדם ונאלמת ולא יודעת מה לייעץ ואיך לעזור, וכל כך רציתי.

המטפלת שלה היא אישה קרה ולא אמפתית בעליל, אז רק המטופלים עזרו לה והקיפו אותה וחיבקו אותה, ואני הייתי נבוכה מאוד מכך שהייתי חסרת אונים מול הכאב שלה. זה העסיק את כולנו כל היום...

בסוף היום הלכתי לחדר של איילה. היא הייתה עסוקה מאוד, אז רק דפקתי על הדלת, תחבתי את ראשי, הזכרתי לה לדבר עם מנהל המחלקה והפרחתי לה נשיקה באוויר. החיוך שלה לקראתי היה שווה הכול ועשה לי את היום. וגם אתן.

 

[אלומת האור]

תפוזבל! מחבקת, תמחקי בבקשה...

 

[Lady Stark]

כי אנחנו קרועים עליך

לפעמים אין מה לעשות או להגיד לאדם שכואב מולנו, חוץ מלחבק ולהזדהות.
במיוחד כשאין לך באמת מספיק מידע על מה שעובר עליה.

 

[אלומת האור]

שוב דיכאון

הלך המצברוח הטוב יחסית.
חבר טוב ביקש ממני טובה שאדפיס לו משהו בצבע בהמון עותקים, והמדפסת שלי לא סוחבת, צריך להדפיס עמוד עמוד ונגמר לי הדיו השחור ואני מרגישה כזאת כישלון שאני מאכזבת אותו כי הוא כל כך הרבה עוזר לי... אני יודעת שלא הגיוני להרגיש ככה בגלל מדפסת, אבל גם ככה אני מרגישה שאני לא ראויה להתקיים בכלל, אז כל דבר כזה מוריד אותי עוד יותר... ורציתי להספיק לנוח לפני שהמדריכה תבוא, איפה...

 

[אלומת האור]

לא מרגישה טוב

שוב רע, רע, רע. נמאס לי כבר

 

[אלומת האור]

טריגר

אני רוצה למות. פצעתי את עצמי קצת, לא מספיק לטעמי. חולה הייתי, חולה אני עכשיו, וחולה אשאר.

 

[Lady Stark]

מתוקה

זאת היתה רק נסיגה, את תחזרי למסלול.
כמו שאמרת אתמול, יש הרבה רגעים קשים אבל את מצליחה לראות ממבט קצת יותר אובייקטיבי שאלה רגעים קשים וכמו שהם באים הם גם הולכים.
הנטיה היא שבנסיגה אנחנו צוללים עד הסוף. ההבדל שאת יכולה לעשות עכשיו הוא בכך שתעלי את הראש מעל המים מהר יותר מבימים ללא טיפול.
אל תשכחי שאת מתמודדת בימים האלה גם עם אובדן מסוים. תקלי על עצמך קצת מתוקה.

 

[אלומת האור]

לא רק דיכאון, גם זעם, תיעוב קשה - טריגר

לא יכולה לשאת את הגוף הזה, פיזית, מנטלית, הכול. הכול כואב, מגושם, אני קלאמזי, מסורבלת, לא יכולה לסבול את עצמי פשוט. כשאני נופלת באוטובוס אני דורכת על אנשים ובא לי למות והם צורחים ומסתכלים עליי. ואין לי מקום לעבור, תמיד אני חוטפת מכות בצדדים בכל מקום, לא רק באוטובוס. קשה לי לעלות מדרגות, קשה לי לנשום, קשה לי ללכת ולדבר בו זמנית, כואב לי הגב ואני מרגישה גוש ענק של שומן מכוער ומגעיל, נשפכת מכל הכיוונים, איכסה, איכס. מתעבת את עצמי. הלוואי שיכולתי לרצוח את עצמי. אני מתביישת בי כל כך. עייפה כל כך. צריכה לעצור לנוח כל שתי דקות. לא מבינים אותי ואין לי כוח להסביר. לא יושבים לידי באוטובוס ועושים לי פרצופים נגעלים ומרחמים, אני מתכווצת מבושה, אין לי מקום, אין לי איפה לשים את עצמי, הכול דוחה כל כך ומגעיל כל כך והחום הזה גם לא מוסיף לי בריאות. הכול מושך וכואב והמבט שלי ברצפה. אנשים מתישים אותי. כולם מסריחים מזיעה, כולם קולניים כל כך, במיוחד ילדים ונוער גסים וברוטליים, בהמות גסות, לועגים לי, גם מבוגרים לועגים לי, נועצים מבטים בשומן שלי, איזו שמנה, איך את מעזה בכלל לאכול, תמותי כבר, תמותי, את תופסת יותר מדיי מקום, את לא מביאה תועלת בעולם הזה, את מיותרת, תחזרי הביתה, תקברי את עצמך שם, שלא יראו אותך. איזה כאבי גב, אלוהים. אני הולכת כל כך לאט וסוחבת כל כך הרבה. אני חושבת שרק הרופאה שלי יכולה להבין כמה בלתי נסבל זה לחיות בתוך העור של עצמי, העילגות הזאת, הכבדות הזאת. אני פשוט רוצה שהסבל הזה ייגמר כבר ולא מוצאת לי מנוח. לכודה בגוף הזה עד סוף ימי חיי או עד שיהיה רופא שכן יסכים לנתח אותי (מאוד בעייתי בגלל מחלות רקע שיש לי ובגלל מצבי הנפשי הלא מאוזן). לעזאזל כבר, רוצה להתאדות מכאן כמה שיותר מהר.

 

[Lady Stark]

אלומונת, את יודעת מה לעשות במצב כזה

להוריד את הראש ולחכות שהמתקפה תעבור.
היא מקגישה אמיתית מאוד אבל היא תעבור. רק אל תזיני אותה מותק.

 

[מיצי2013]

סיפור

אני רוצה לספר לך על בחורה שאני לא מכירה. כל יום אני נוסעת באוטובוס באותה שעה לעבודה, אוטובוס שכונתי כזה. כמעט תמיד עולים אותם אנשים. לי יש בעיה לנסוע באוטובוס - מגעיל אותי הלכלוך, הדחיפות, השיעולים של אנשים כל הזמן, הרעש, ההרגשה של חוסר במרחב אישי. בקיצור לא קל לי לנסוע באוטובוס, אבל אני נוסעת. כל האנשים מסביב תמיד נראים לי קשים, חלקם סתם נראים לא נעימים. וכמעט כל יום תחנה אחת אחריי, עולה איזו אישה שאני לא מכירה. שמנה. אין לי מושג איך קוראים לה, מה היא עושה או לאן היא נוסעת - אבל בלי לדעת את כל הפרטים האלה אני ממש מחבבת אותה. רואים שקשה לה לזוז, אבל בכ"ז היא נעה במין קלילות. כל יום כשהיא עולה לאוטובוס היא מברכת את הנהג בבוקר טוב ומחייכת. כל הזמן מחייכת, יש לה משהו רך בפנים למרות שלא הייתי אומרת שהיא עדינה. היא פשוט בנאדם חיובי (הלוואי עליי ווייב כזה). אני מחבבת אותה מעל כל שאר האנשים בלי להכיר אותה בכלל.
וזה כדי שתביני שאי אפשר לדעת מה אנשים חושבים עלייך. יש כאלה שחושבים דברים טובים. יש כאלה שלא שמים לב בכלל, ויש אולי כמה שנטפלים וזה רק בגלל שהם ממורמרים. וזה נכון לכל בנאדם, את כולנו שופטים. זה ממש לא משנה שמנה/לא שמנה, בהיבט האנושי יש אנשים רזים שלא הייתי מתקרבת אליהם ממטר.
ילדים ונוער- הם באמת מפלצות, ההתנהגות שלהם מתחת לכל ביקורת, אסור לך להיפגע מהם, חבורה של בורים שעסוקים רק בלהרשים אחד את השני ולנסות לקבל אישורים שהם שווים משהו. יעבור להם עוד כמה שנים.

 

[nivos7]

אני לא יודע מה תפקידה של המדריכה

אבל לא תהיה אפשרות ללכת איתה לקנות דיו שחור ?

 

[אלומת האור]

מדריכה שיקומית. אנחנו עושות דברים אחרים

וזה גם לא רלוונטי, כי החבר צריך את זה ללפני שעה, לא לעוד שעה.

 

[daniellebalas]

היי אלומת האור

שמי דניאל ואמא שלי סובלת מדיכאון מג'ורי.
אני רוצה דבר ראשון לומר לך שאולי את לא יודעת את זה אבל חייך חיוניים עבור אחרים!
ודבר שני, אם את באמת רוצה לעזור לחבר שלך בחזרה.. תכתבי לו מכתב בו את מסבירה כמה הוא עוזר לך.
הייתי עושה הכל כדי לדעת שבתוך כל ההרגשות הרעות של אמא שלי אני נתתי לה טיפה קטנה של מצב רוח טוב.

 

[אלומת האור]

רעיון מצוין, אני אכתוב לו אחר כך

 

[מילקי110]

אלומה

את יודעת שבאטובוס כאשר מתיישבים לידי אז זה משמח אותי , שאנשים לא נרתעים ממני

ולפעמים אם יש לידי מקום פנוי בבוקר והם בוחרים לשבת ליד מישהו אחר אז אני תוהה מה לא בסדר איתי ?

בעבר היה לי בדיוק את מה שיש לך כאבים חזקים בגב התחתון , וכל מה שתיארת אין ספק שכיום קצת השתפר פיזית אבל נפשית את יודעת ...

תחשבי שאנשים לועגים לך לא בגללך , בגלל שאת שמנה אלא בגלל שהם פרימיטבים , אין בישראל קבלת האחר , את יכולה לראות את זה כלפיי רוסים , אתיופיים , סודניים וכו' וכן זה יוצא גם כלפיי שמנים

ואם תסתכלי גם תגלי שרוב האנשים שלועגים לאדם השמן נראים רע בעצמם והם ממש לא ברמה כזאת שהם יכולים להרשות לעצמם ללעוג למישהו אחר .

אנשים כאן הם רובם פרימטיבים ולכן הם לועגים כי הם חושבים שהם יותר טובים אבל הם לא , את בעצמך אמרת שהרבה מהם גם מסריחים מזעה שזה אומר דרשני ..

אני גם בתקופות הכי שמנות שלי עדיין הייתי מטופחת לא הייתי יוצאת מהבית ללא איפור , בוודאי שללא דאורדורנט , מקלחת וכו' .. וגם את מטופחת אני יודעת שזה לא קל אבל באמת שימי זין עליהם .. תחשבי שזה לא את זה הם

נראה אותם עוברים את הגהנום שאנחנו עברנו ויוצאים שפויים ורזים . עצם זה אלומונות שאנחנו לא ברמה של לדבר לעצמנו וכו' , וחס וחלילה לפגוע באנשים אחרים כמו המטורף הזה , אז אנחנו בסדר

קשה לנו מאד זה נכון , ויש סבל נוראי אבל אנחנו כאן , ולא מדברים לעצמנו או דופקים את הראש בקיר ...

* אני מקנאה שראית את איילה שלך היום ושהיא חייכה אלייך , וגם על זה שאת הולכת למסגרת טיפולית ...כיף לך שיש לך את איילה היא גם נשמעת הרבה יותר נחמדה ממנו הוא מגעיל אני כבר לא חושבת עליו . מנסה שלא .

תרגישי טוב אלומה

 

[אלומת האור]

תודה על העידוד, נשמה