אריק, תודה
הי אריק, נהניתי לקרוא את 2 ההודעות שהבאת לשרשור זה. חשוב היה לי להגיב ולומר שאני שמחה מאוד לקרוא את דעתך. גם אני חושבת כמוך, ויש עוד לא מעט כמונו. ואני לא כותבת זאת בהקשר של אלון. במאמר מוסגר אומר שיצא לי לשמוע אותו בהרצאה, ולהתנסות באימון, אני מאוד נהניתי, אני חושבת שהוא אדם מבריק, ואכן עושה הבדל אצל מאומניו. וכמובן שברחוב אני נתקלת במתאמנים שאינם מאמנים שמאוד מאוד מעריכים את צורת העבודה שלו. אכן גם לי יש תמיהות ויותר מכך, הסתייגות מהדרך שהוא לעיתים משתלח במתאמניו, אינני חושבת שכך צריך אימון להתבצע, אבל אם זו דרכו ואנשים מתחברים לכך, אני לא רואה בכך בעיה. וכאן אוסיף שגם אני חרדה ממה שעלול להתרחש עם הנסיון החקיקתי ליצור תבנית עבודה לכאורית באימון, כאילו יש רק דרך אחת. תבנית הדורשת מבחנים כדוגמת מבחני הלשכה של לשכת עורכי הדין, ועוד איגודים אחרים סטאטוטוריים (שרב השונה בינינו לבינם על הדומה) דרישות שלא רק שימנעו מאנשים להיות מאמנים אלא יותר גרוע, ימנעו מאנשים להתחבר לאחרים שלדעתם יכולים לסייע להם בדרכם בחיים. ומי שחרד לזילות במקצוע האימון, כך שמאמנים שאינם ראויים ילוו אנשים בחייהם, פוגע בכלל הבסיסי ביותר של האימון והוא שכל אדם המגיע לאימון הינו אדם גדול בזכות עצמו, יש לו כוח רציה משל עצמו והוא יודע מה טוב לו. הדבר היחיד שהייתי יוצרת הוא כללי אתיקה שאינם בחקיקה (ראו דיסיפלינות אחרות שגם בחרו בדרך הזו, והן ותיקות יותר מאימון בארץ) כדי לחדד למאמנים ולמתאמנים כאחד מהי מערכת היחסים הבסיסית שיש לנהוג לפיה בעת אימון. בבקשה תציבו סימני שאלה גם אחרי משפטים שנאמרים ע"י גורמים בעלי תפקידים כאלה ואחרים בכל מיני לשכות אימון כאלה ואחרות. חג אורים שמח, הילה