אלון פרטיג לזיכרו של יצחק פרטיג ...

[FERTIG1]

אלון פרטיג לזיכרו של יצחק פרטיג ...

תיכף יום כיפור .. ואני חושב שהשנה אלוהים צריך לבקש ממני סליחה !!! על החיים החרא שהוא נתן לי ועל זה שלקח ממני את אבי יצחק פרטיג ז"ל השנה הייתי מובטל וללא עבודה אחריי יציאה מעבודה שלא הסתדרה ... התחלתי קורס על מנת להתחיל עבודה חדשה שגם הוא נפל עקב בעיות ריכוז נורא גבהות וכישלון במבחנים... בזמני הפנוי הייתי עוסק אך ורק בספורט ...ואחריי סיום טריאתלון ראשון בחיי התכוננתי להמשיך ... לאתגר הבא... אני לא ישכח את אותו יום ארור .. הייתי ער בבוקר ובקישתי מאבי להסיע אותי לים בשביל לשחות ולרוץ בשעות הבוקר המקדמות ... !!! -באותו יום אבי אמר שהוא חושש שמשהו לא בסדר איתו עקב כאבים בבטנו שהוא חש בזמן האחרון ... ושאני ישמור על עצמי בשחייה בים... אמרתי לו שזה שטיות שקצת כאבים בבטן זה בטח מפניי שהוא שמנמן ובטח אכל משהו מקולקל ... באותו יום רצתי ושחזרתי הביתה הלכתי לישון כהרגלי !!! לפתע אחותי העירה אותי !! נבהלתי נורא עוד לא התאוששתי והיא אמרה לי שאבא התעלף והוא בבית חולים !!! נסענו לבית חולים ואבא שכב שם ואמר שהוא בסדר ויש לו כרטיסים להצגה ונתן לי ולאחותי כרטיסים ואמר לכו תיראו אותה... לאחר ההצגה חזרנו ואבא אמר שהוא מרגיש בסדר ושנחזור הביתה ... יום למחרת חזרנו לבית חולים ... אבא החל לאבד דם והיה בטיפול נימרץ חכיתי לו ליד החדר של הטיפול נימרץ והרופאים אמרו לנו שיש לו פצע פנימי שצריך לסגור ... ראיתי אותו והוא חש ברע... יש פרצתי בבכי אבל עוד לא הבנתי את חומרת המצב... לאחר כמה זמן אמרו הרופאים שצריך לסגור את הקיב (פצע פנימי בניתוח) אני עדיין זוכר איך אבא חתם על מסמכים שמאשרים את הגעתו לניתוח ... הוא הוריד את השעון שלו פולר וגם את הטבעת נישואים לאימי של ירדה מהאצבע שלו שלושים ומשהו שנה ... לרופאים היה קשה להוריד אותה .... אבל בסוף עם קצת מים וסבון ומשחקים עם הטבעת היא ירדה ... אבא ניכנס לניתוח הרופאים אמרו שאין מה לדאוג !!! אני נרדמתי... לאחר כמה שעות התעוררתי ושאלתי את אמי "מה עם אבא" אמא אמרה שהוא עוד לא יצא... לאחר זמן קצר הרופא יצא ואמר שיש לו חדשות רעות... הוא הלך סחור סחור סחור ... ואני דפקתי בעצבנות עם הרגל שלי על הריצפה עד שיגיע לפואנטה של מה שהוא מנסה להגיד....... הוא אמר שמצאו אצל אבי גידול שאיפשר להוציא שהתפשט בגוף ובשלבים אלה הוא נאבק על חיו והרופאים מנסים לעצור את הדימום!!!! עוד לא עיקלתי את זה בכלל ולא הבנתי מה הוא אומר .... כעבור זמן מסויים יצא הרופא שנית ואמר שאיפשר לעצור את הדימום ובשלב זה הוא נימצא ב "הלם הומורגני " ומחכים לפטירתו המלאה .... בשלב זה בכינו על אבי .... לעולם אני לא ישכח איך ראיתי את הרופא המנתח יוצא בקצה המסדרון ונעלם לאט לאט.... ואת הרופאים שהיו לידו בזמן שהוא מאבד דם .. כאילו היה עציץ .... כעבור זמן מסויים אבי ניפטר ... את ההרגשה לא אוכל לתאר.... חזרנו הביתה ואני חושב שעוד לא עיקלתי בכלל שכל מה שקורה אמיתי.... במשך כל השיבעה הכל היה ניראה לי הזוי ולא הגיוני וגם בהלוויה לשאת דבריי הספד על אבא היה דבר מאוד מוזר... ! לבחור לאבא מצבה כיתוב ... על המצבה ניכתב "תם וישר אוהב טבע ואדם" מה שהיה הכי נכון לגביי יצחק פרטיג ז"ל להספיד אותו פתאום להוציא אלבום תמונות מכל מיני תקופות שהיה בחיים !!! הניחומים החוזרים של אנשים ... וכעבור זמן האנשים אומרים שחייבים לנסות לחזור לשיגרה ... כמה זמן אחריי אני עדיין חש ברע כל יום מחדש אני לא עושה כלום וניתקף רוב הזמן במחשבות רעות וחוסר מצב רוח ... אומרים שהזמן מרפא ... אבל אישית הכאב אצלי מתמשך כל הזמן... ואני יכול להגיד שהבית נהרס והלכה שמחת החיים !!! -אבא היה "רואה חשבון" ורבים מלקחתיו אהבו אותו ... שמעתי הרבה סיפורים ... אומרים שהוא היה רואה חשבון ממש נחמד וחביב שעוזר ולא חושב רק על טובתו האישית !!! כאשר משפחתינו קיימה דיונים לגביי מכירת משרדו השיבו רואי חשבון אחרים "אני לא יכול לקנות את זה בכזה סכום היום לוקחים פי 2 או 3 .. כניראה שהיה בן אדם מאוד צנוע" עד שמשרדו נימכר... (הדבר גרם לי צער רב) התמונות ירדו משם והקקטוסים הקטנים שטיפח נעלמו !!! ביום אחד זה כבר לא ניראה כמו המשרד של אבא ... "יצחק פרטיג רואה חשבון" אלה ניראה כמו סתם בניין חסר משמעות ... -היינו אומרים לטייל עם אבא בדרום אמריקה (אבא היה משתף בספורט ימי "חתירה" ונירשם למחתר שם במקביל למד ספרדית במכון "סרוונטס ") מי היה מאמין שימצאו אצלו גידול בלבלב קטלני שהתפשט וקרע כלי דם ! ובמקום להיות על מטוס נהיה בהלוויה !!! -במשך 22 שנה אני לא יכול להגיד שהיה משהו אחד שבקשתי מאבי והוא לא נתן לי ... טיולים לצידו לח'ול דוגמא טובה ! עצות טובות ! שיבוחים ! ודבריי חוכמה ! צניעות! מוסר! עזרה רבה בכל מה שבקשתי !!!! תמיד אבי היה שם לצידיי !!! אני יודע שאבא נתן 100 % ממנו למשפחה ולי !!! ושזה היה הדבר הכי חשוב לו !!! -לצערי הרב הפסדתי במותו גם אבא וגם חבר !!! -לאחר מותו של אבא קבלנו קערה מפלסטיק עלובה כמו שמקבלים שקונים חומוס ! בתוך הקערה הייתה הטבעת נישואים שלו ... על הקערה הייתה מדבקה "סיבת המוות מחלה" אותה טבעת אני עונד היום !!!! אני לא יכול לתאר את ההרגשה של לענוד טבעת שהייתה על האצבע של אבי לפניי שנולדתי... אותה טבעת המזכירה נאמנות למשפחה עד הסוף והתחיבות הכי גדולה בעצם בחיים .. אישה וילדים ! אותה טבעת שמזכירה לי שכעת לי יש התחיבות לשרוד כלפיי המשפחה שנישארה לי..... -אני יכול להגיד בביטחון מלא ובלב שלם שלעולם לא אשתווה לקרסוליים של אבי מכל הבחינות .. הוא היה בן אדם בעל מוסר וצדק ! אוהב אנשים ומנסה לעזור לכולם ורואה תמיד את החצי הכוס המלאה בעל עסק משלו ומשפחה .. ואפילו ברגעיו האחרונים סיפר לנו בדיחות לפניי הניתוח ושאל אותי "אם באתי בגלל הירושה" (אני לעומת אבא לא שמח לא מסתדר עם אנשים ורואה תמיד את הצד השחור ללא עסק מוטיבציה בגרות ורצון ואפילו נכנסתי לעימותים עם אבא שהוא ידע שזה מתסכול ולא שמר לעולם טינה ) לכן ניתנה לי הרגשה מוזרה שבן אדם כמו אבא הטבעת עוברת לבן אדם כמוני .... -- אני אכן מודה שלא התנהגתי כנדרש ממני אחריי מותו ובמקום להיות חזק דעכתי ועשיתי שטיות .... אבל באיזשהו מקום הצער העצב הכעס ותחושת הבילבול מחבלים בהגיון הבריא .. הנסיון לחפש אשמים למצב ולא למצוא וליראות שזה מאבק בחיים בלבד... הידיעה שגם אם אני יצליח בחיים : משפחה פרנסה ... אבי לא יראה אותי גורמת לי להרגיש שזה גם ככה הסוף ואין למה להמשיך הלאה.... (אפילו הידיעה שאם אני יעשה תחרות או טריאתלון נוסף אבי לא יחכה בסוף ויחבק אותי ") בחיים לא חוותי כזה צער כמו שאני חווה היום .... הכל ניראה לי חרא או שהכל באמת חרא ויש בי כעס גדול.. כמה אפשר לבכות ... כמה לדעת צער ולהרגיש רע... לפתע עולמי חרב!!! לא מאחל לאף משפחה בעולם ולאף בן אדם לחוות כזה סבל!!! ובטח שלאף אדם!!! למשפחות ולאנשים שחווים צער כזה של אובדן אין לי מה להגיד כל כך ... איפשר להגיד שיהיה בסדר וגם אני לא יכול להגיד שאני מבין אותכם באמת... כי רק אדם מבין את צערו !!! אצלי אין אמונה ... ואני מניח שהחיים לא יחזרו למסלול נורמאלי... אני יכול להגיד בכנות שאני לא נהנה כבר מכלום ... אני פשוט שורד את הימים ... והאמת שלי אין שום רצון בכלל להקים משפחה ... וילדים למקום כזה... אבל הנחמה היחידה איפשהו שאחותי לומדת רפואה ואולי יום יבוא והיא תציל אנשים ממחלות נוראיות כמו של אבא .. ולא תגרום להם צער כמו שאני מרגיש כיום...

 

[24 ברבלה]

אלון

כתבת מאוד רגיש, מאוד עמוק, מאוד מהקרביים תיארת במדויק אדם שחווה אובדן של אדם קרוב, תיארת את השלבים הטבעיים שקוראים אחרי מוות... בוא ואספר לך, כי זהו מקצועי על חמשת שלבי האובדן שפיתחה כתיאוריה פסיכולוגית בשם אליזבת קובלר רוס (אתה גם יכול לחפש אותה בגוגל) היא מדברת על מספר שלבים חשובים על מנת להגיע להשלמה עם האובדן הראשון הוא הלם, השני הוא הכחשה, השלישי הוא כעס, הרביעי הוא "התארגנות מחדש" והחמישי השלמה. על מנת להגיע להשלמה (דבר שאתה כרגע לא רואה שיקרה) אתה חייב לעבור את השלבים הללו, לאו דווקא באותו הסדר. מכל מה שקראתי, אתה שרוי בדיכאון, נמצא במקום של המון כעס ובצדק ואין לך שום רצון או מוטיבציה להמשיך לחיות... אלון, דבר אחד יש לי לומר לך - זה כל כך טבעי! אי אפשר לקבל אובדן, אף פעם, אבל לחיות לצידו, אפשר ובוא ואעודד אותך, לחיות לצידו ולהיות מאושר זה גם אפשרי. אתה רק צריך לתת לעצמך זמן, המון סבלנות ובעיקר, המון עבודה עצמית. ראשית, וזאת אני ממליצה בלב שלם. גש לרופאת המשפחה, שוחח איתה על כל מה שכואב בדיוק כמו שתיארת כאן ובקש ממנה טיפול תרופתי בכדי להקל קודם כל על המחשבות הרצוצות. יכול להיות שהיא תפנה אותך לפסיכאטר (אין מה להיבהל מזה, היום זאת כבר לא מילה גסה) ויכול להיות שתירשום לך בעצמה תרופות נגד דיכאון (היום רופאי משפחה יכולים לתת מענה כזה). שנית, בקש ממנה כי תפנה אותך לעובדת הסוציאלית של הקופה. העובדות הסוציאליות בקופות החולים, בדרך כלל נותנות מענה ללא תשלום, משהו שאולי יהיה לך יותר נוח מבחינה כלכלית ויוכל לעזור לך לפחות בהתחלה, להוציא, לשפוך, לכעוס ולשתף. לפעמים לשתף אדם זר שנותן כלים ומסתכל בצורה אובקטיבית, זה הרבה יותר נוח ומקל... חשוב לי שתזכור אלון בכדי שיוכלו לעזור לך, אתה קודם כל צריך לרצות לעזור לעצמך. אחזור ואומר, זה מאוד טבעי המקום שאתה שרוי בו אך בשלב מסוים, זה עלול לפגוע בנפש שלך יותר ויותר, אם לא תעשה כלום בנידון. קח אחריות (אם לא בשביל עצמך, בשביל אביך, שהיה רוצה את זה עבורך) וגש לטיפול. אני מאחלת לך המון חוזק נפשי, תן לאבא להיות גאה בך. אם אתה צריך אני כאן גם במסרים אישיים נעמה - עובדת סוציאלית שחוותה אובדן בעצמה

 

[בלה ענת]

שמור על עצמך../images/Emo189.gif

ועל שאר בני המשפחה. קל מאד ליפול לתוך בור ענק של צער קשה מאד לחזור צד אחת אחורה לאותה נקודת שבירה ולהלחם בה. אין עצות ישנה רק התמודדות בילתי נסבלת עם הקיום שלנו. אין ברירה ולכן חייבים לצאת לעבודה, לימודים ולהיות עם אנשים טובים בסביבה. אתה צעיר אתה גם צריך לחשוב על אמא שלך . הנפילות שלך לא משקמות הן רק הורסות. תהיה חזק למענך ולמען משפחתך אמא של ענת אור ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[יפית מן חדש]

אלון יקר גם אני מצטרפת לקודמותי,היה חזק |חיב

גם אני הייתי לפני 7 חודשים שבר כלי ואספתי את עצמי,ולא אגיד שקל לי!לגמרי לא ,אבל אין ברירה נותרו עוד בני משפחה וחיבים לחזק אחד את השני"איש את אחיו יעזורו,ולאחיו יאמר חזק"את החיזוקים קיבלתי פה בפורם ,אני עדין בוכה ולוקחת "רגיעון"של הדתרופות כימיות גורמים לתלות ולהתמכרות ולא הייתי רוצה להגיע לכך אני לוקחת 8 טיפות לפי הצורך ,קבלתי את העצה מרופאת המשפחה שלי ובהמלצתה וזה טוב ,העבודה שאני עובדת במשרה מלאה נותנת לי שלוה וסיפוק ,המשך את שיגרת יומך,ומותר גם לבכות ולתת כטף לאמך,אחיך,ואחיותך וביחד להתעודד,זה פצע מדמם,ופתוח,אבל אין לנו ברירה וכתוב"והחי יתן על ליבו"נשתדל להנציח אותו,...ממני יפית סבתא של מאור-ילד של אורה הזך,והטהור המלאך שלי בשמים

 

[אמא93]

לאלון

לאלון היקר. אני רוצה לכתוב לך המון מילות נחמה אבל לא תמיד הן ישנן.. אני איבדתי את בני לפני שלושה חודשים והשבר הוא איום ונורא והאמת שאין באמת את הכוחות להמשיך הלאה. ישנם הרבה משפט עידוד כמו שהזמן מרפא וכו' וכו אבל לא תמיד יש את הכוחות גם לשמוע משפטי עידוד. שום עיצה אני לא יכולה לתת לך כי כל אדם לוקח את האבל למקומות אחרים. אבל אני בטוחה שאביך כמו שאתה מצייר אותו אהב את החיים והקדיש לך הרבה מזמנו ווודאי היה רוצה לדעת שאתה מאושר ומגשים את משאלותיך, בונה משפחה וממשיך הלאה עם כל הקשיים. אני רוצה להעביר לך המון חום ואהבה ותזכור שיש גם חלקים יפים בחיים למרות הכל. גמר חתימה טובה ומון אור.