לחכות שיהיו 11 נקודות?
ובנימה רצינית יותר... לרפואה הקונבנציונלית יש הגדרות ברורות למחלה. אם את לא עומדת בקריטריונים - את לא חולה. אם תתעקשי שאת מרגישה לא טוב, אז יש להם גם נישה מוגדרת לזה - פסיכיאטר. היתה לי תלמידה מקסימה ועדינה שסבלה מדיכאון. בפעם האחרונה שהחמיר מצבה, בעלה לקח אותה לרופא שהתעקש: היא לא חולה!! אבל המצב היה קשה, אז הוא נשאר איתה בבית כדי למנוע ממנה את האפשרות לפגוע בעצמה. יום אחד היא הלכה לשכנה. כשהנ"ל הכינה קפה, קפצה תלמידתי אל מותה. הבעל חזר אל הרופא ושאל בתובענות: "אמרת שהיא בריאה, אז למה היא התאבדה?" והרופא ענה: "לא אמרתי שהיא בריאה. אמרתי שהיא לא חולה. זה אומר שמה שיש לה אינו עונה על הגדרות מחלה קיימת" ולמה אני מספרת לך סיפור עצוב זה? את מרגישה פיברומיאלגיה? טפלי בה!! אם תחכי לעמוד בקריטריונים של הגדרות פורמליות, אין זה מן הנמנע שמצבך יחמיר. אם תטפלי כאילו זה זה, יש לך סיכויים טובים לצאת מזה לפני שאת נכנסת. למה? כי את יכולה לתקן את מה שרק התחיל להתקלקל. המרחק שלך מבריאות שלמה קטן בהרבה מכל אלו ש"הצליחו" לעמוד בהגדרות. מה דעתך? ועוד משהו. חשוב לחפש סימני בעיות סמויות אחרות. פעם הגיעה אלי אישה עם אנמיה קשה (המוגלובין 9) ביקשתי שתביא את כל הבדיקות שיש לה בבית והיא חזרה עם ערימה. לאחר שסידרתי את הניירות לפי תאריכים, יכולתי לאתר את התחלת התפתחות האנמיה שלה - שנתיים!!! אחורה סימני התפתחות האנמיה היו כשההמוגלובין שלה עוד היה 13. אילו היא טופלה אז, הבעיה יכלה להפטר מבלי שהיא תעבור צניחה כזאת של ההמוגלובין. אז שימי לב!! וטפלי בעצמך למשך חודשיים - שלושה כאילו יש לך פיברו. אם יש הטבה משמעותית - זה פיברו בהתהוות. אם זה לא ממש משפיע - אולי יש כאן פספוס של משהו אחר.
