Dia Leoghann
New member
אלות ופולחנים בתל-דור
בעונת החפירות האחרונה בתל-דור נמצאו שני ממצאים המספרים לנו על שתי אלות חשובות שהגיעו לארצנו מאזורים שונים של הים התיכון. ממצאי החפירות בתל-דור (החפירות מתנהלות שם כבר 22 שנה על ידי אפרים שטרן מהאוניברסיטה העברית) שופכים אור על פולחנם המיוחד של תושבי ערי החוף בארץ ישראל בתקופה הפרסית, וכמובן גם על האוכלוסיה שהתגוררה בהן. שני הממצאים עליהם אני אדבר כאן נמצאו במבנה ציבורי גדול שהיה באקרופוליס של העיר בתקופה זו (אולי מקדש?) המבנה נבנה בתקופה הפרסית והמשיך להתקיים גם בתקופה ההלנית. הממצא הראשון הוא משקולת של האלה תָנִת המשקולת היא משקולת עופרת מרובעת שבקצה העליון שלה לולאה המאפשרת לתלות אותה על מוט מאזניים. פה אני כמובן לא ידבר על המשקולת עצמה, אלא על מה שמופיע עליה (נספח מס' 1). בצידה האחד של המשקולת מופיע דגם סכמתי של האלה הפניקית-פונית תנת על רקע סבכה (שתי וערב). בצד השני של המשקולת מעוצבת אַלָה עבה שהיא סמלו המובהק של היראקלס, ולצידה האותיות היווניות AGO שהן קיצור של המילה "אגרונומוס", כלומר הפקיד הממונה על השוק, וכן תאריך הייצור של המשקולת שהוא שנת 12 למניין העיר צור שהיא שנת 115 לפנה"ס. בתקופה המדוברת היראקלס היווני זוהה על יד הצורים והפניקים עם בעל-מלקרת, שהיה האל הראשי של העיר צור. כלומר, האלה כאן אינה מסמלת את היראקלס, אלא את בעל-מלקרת שהיה גם בעלה של האלה תנת. עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 התגלו עשרות סמלי תנת וכתובות המזכירות את שמה במושבות הפניקים במערב הים התיכון – בעיקר בקרתגו אבל גם ביתר הישובים בצפון אפריקה, סציליה, סרדיניה, מלטה וספרד. הנוסח המקובל לברכה לכבוד תנת היה "לרַבָּת לתנת פני בעל" כיוון שבמערב היה מקובל שהיא זוגתו של בעל-חמן, אל העיר קרתגו. לעומת זאת, במזרח, כלומר בפיניקיה, ארץ ישראל וקפריסין, לא נתגלה כל ממצא שיעיד על קיום פולחנה. לפיכך מקובל היה לחשוב שתנת היתה אלוהות נפרדת מן האלוהויות הכנעניות-פניקיות המזרחיות, והיתה מיוחדת לתושבי המושבות המערביות. היו אפילו חוקרים שחיפשו לה מקורות בלוב ובצפון אפריקה. אולם, בשנות ה-70 התגלתה בקרתגו עצמה כתובת שלשונה "לגברתנו לעשתורת ולתנת בלבנון" אשר יכולה לרמז לנו כי תנת היא בעצם עשתורת. מאז גם נעשו חפירות רחבות היקף בארץ ישראל ולבנון ונתגלה כי שמה וסמלה של תנת נפוצים כאן ביותר. סמליה נמצאו בגבל (לבנון) באכזיב, בצור, בספינות טבועות לחופי לבנון וגם באחת ליד שבי ציון. חותמות ומשקולות עם סמליה נתגלו גם בגבל, צרפתה (העיר מאליהו הנביא), במקדש הפניקי בראש הנקרה, בעכו, באשדוד ים וכאמור בדור. תליונים עם סמל תנת נמצאו באשקלון (נספח מס' 2), ולאחרונה נתברר שעבודתה היתה נהוגה גם בגליל בתל-קדש שם נמצא הארכיון של מושל האזור עד הכיבוש החשמונאי, ובו כמאתיים חמישים בולות (גושי חרס קטנים שנועדו לחתימת מגילות) ועל רובן כתובות וסמלי תנת. לא ברור כמה זמן נמשך פולחנה של תנת בארץ ישראל, אך במטבע אשקלוני מהמאה השנייה לספירה עדיין מוזכר מקדש לאלה "פני בעל". ההוכחה הסופית לאחדותן של תנת ועשתורת כאלה אחת באה מכתובת שנמצאה במקדש מן המאה ה-7 לפנה"ס בצרפתה, והיא מוקדשת ל"תנת עשתורת". הממצא השני שאדבר עליו הוא צלמית חרס שנמצאה בשלמותה, גובהה כ-15 ס"מ, המתארת את דמותה של האלה הפריגית קִיבֶּלֶה - cybele (על פי זיהויו של פרופ' אנדרו סטיוארט מאונ' ברקלי שהוא מומחה לאומנות קלאסית) . לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה של הממצא בתל-דור באינטרנט אז נסתפק בתיאור מילולי. הצלמית מייצגת אלה היושבת על כסא הנתמך משני צדדיו על ידי זוג אריות, שהן החיות המלוות את אותה אלה בדרך כלל. ביד אחת היא אוחזת בתוף גדול, וביד השניה, המושטת קדימה, היא אוחזת בחפץ לא מזוהה. לראשה תספורת יוונית-פריגית ולראשה כובע המאפיין את נשות אנאטוליה וצפון סוריה. התמונה הדומה ביותר שמצאתי היא תמונה של האלה מאנטוליה שנמצאת היום במוזיאון איסטנבול (ראו נספח מס' 3). דמותה של אלה כזו, היושבת על כסא ומלווה בשני אריות מוכר משחר ההסטוריה האנאטולית. פסלוני אבן וחרס של אלה כזו נתגלו באתרים באזור זה כבר מלפני עשרת אלפים שנה (ראו נספח מס' 4). כבר אז היא נחשבה כנראה לאלה האם ואלת הפריון. באלף השני לפנה"ס כינו אותה החיתים קֻבָּבָּ, ובאלף הראשונה לפני הספירה היא הפכה לאלה הראשית של ממלכת פריגיה (Phrygia) – זוהי ממלכתו של המלך מידאס המפורסם. באותה תקופה גם הוצמד לה בן זוג בשם אטיס. מפריגיה התפשט פולחנה ללידיה שהיתה ממלכה יוונית, ומשם מערבה ליוון עצמה ולבסוף בשנת 204 לספירה, הוכר פולחן קיבלה כפולחן רומאי בעיר רומא עצמה. בפריגיה נחשבה קיבלה גם לאלת ההרים. מקדשיה נחצבו בסלעים במרומי ההרים, לעיתים דמותה הופיעה בחזית המקדש יחד עם שני אריות (ראו נספח מס' 5). חוקרים רבים סבורים שפולחנה היה קשור בטראנס ואקסטזה בגלל התוף הגדול שבידה וכן בגלל שלעיתים מחליפים שני נגנים את האריות של כסאה. בתקופה בה אנו מדברים, תקופתה של דור הפרסית (שמכונה היום "דור המושלת בימים" בגלל חשיבותה כעיר נמל) פולחן פריגיה היה עדיין נדיר מחוץ לגבולות אנאטוליה, ועם זאת נמצאה הצלמית הזו בשנה שעברה, ושני תופים נוספים שהיו מחוברים לצלמיות זהות ככל הנראה נמצאו בעונות חפירה קודמות. נראה אם כן, שקיבלה היתה מקובלת בחופי ארץ ישראל עוד לפני שהגיע פולחנה ליוון ובטח לפני שהגיע לרומא.
בעונת החפירות האחרונה בתל-דור נמצאו שני ממצאים המספרים לנו על שתי אלות חשובות שהגיעו לארצנו מאזורים שונים של הים התיכון. ממצאי החפירות בתל-דור (החפירות מתנהלות שם כבר 22 שנה על ידי אפרים שטרן מהאוניברסיטה העברית) שופכים אור על פולחנם המיוחד של תושבי ערי החוף בארץ ישראל בתקופה הפרסית, וכמובן גם על האוכלוסיה שהתגוררה בהן. שני הממצאים עליהם אני אדבר כאן נמצאו במבנה ציבורי גדול שהיה באקרופוליס של העיר בתקופה זו (אולי מקדש?) המבנה נבנה בתקופה הפרסית והמשיך להתקיים גם בתקופה ההלנית. הממצא הראשון הוא משקולת של האלה תָנִת המשקולת היא משקולת עופרת מרובעת שבקצה העליון שלה לולאה המאפשרת לתלות אותה על מוט מאזניים. פה אני כמובן לא ידבר על המשקולת עצמה, אלא על מה שמופיע עליה (נספח מס' 1). בצידה האחד של המשקולת מופיע דגם סכמתי של האלה הפניקית-פונית תנת על רקע סבכה (שתי וערב). בצד השני של המשקולת מעוצבת אַלָה עבה שהיא סמלו המובהק של היראקלס, ולצידה האותיות היווניות AGO שהן קיצור של המילה "אגרונומוס", כלומר הפקיד הממונה על השוק, וכן תאריך הייצור של המשקולת שהוא שנת 12 למניין העיר צור שהיא שנת 115 לפנה"ס. בתקופה המדוברת היראקלס היווני זוהה על יד הצורים והפניקים עם בעל-מלקרת, שהיה האל הראשי של העיר צור. כלומר, האלה כאן אינה מסמלת את היראקלס, אלא את בעל-מלקרת שהיה גם בעלה של האלה תנת. עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 התגלו עשרות סמלי תנת וכתובות המזכירות את שמה במושבות הפניקים במערב הים התיכון – בעיקר בקרתגו אבל גם ביתר הישובים בצפון אפריקה, סציליה, סרדיניה, מלטה וספרד. הנוסח המקובל לברכה לכבוד תנת היה "לרַבָּת לתנת פני בעל" כיוון שבמערב היה מקובל שהיא זוגתו של בעל-חמן, אל העיר קרתגו. לעומת זאת, במזרח, כלומר בפיניקיה, ארץ ישראל וקפריסין, לא נתגלה כל ממצא שיעיד על קיום פולחנה. לפיכך מקובל היה לחשוב שתנת היתה אלוהות נפרדת מן האלוהויות הכנעניות-פניקיות המזרחיות, והיתה מיוחדת לתושבי המושבות המערביות. היו אפילו חוקרים שחיפשו לה מקורות בלוב ובצפון אפריקה. אולם, בשנות ה-70 התגלתה בקרתגו עצמה כתובת שלשונה "לגברתנו לעשתורת ולתנת בלבנון" אשר יכולה לרמז לנו כי תנת היא בעצם עשתורת. מאז גם נעשו חפירות רחבות היקף בארץ ישראל ולבנון ונתגלה כי שמה וסמלה של תנת נפוצים כאן ביותר. סמליה נמצאו בגבל (לבנון) באכזיב, בצור, בספינות טבועות לחופי לבנון וגם באחת ליד שבי ציון. חותמות ומשקולות עם סמליה נתגלו גם בגבל, צרפתה (העיר מאליהו הנביא), במקדש הפניקי בראש הנקרה, בעכו, באשדוד ים וכאמור בדור. תליונים עם סמל תנת נמצאו באשקלון (נספח מס' 2), ולאחרונה נתברר שעבודתה היתה נהוגה גם בגליל בתל-קדש שם נמצא הארכיון של מושל האזור עד הכיבוש החשמונאי, ובו כמאתיים חמישים בולות (גושי חרס קטנים שנועדו לחתימת מגילות) ועל רובן כתובות וסמלי תנת. לא ברור כמה זמן נמשך פולחנה של תנת בארץ ישראל, אך במטבע אשקלוני מהמאה השנייה לספירה עדיין מוזכר מקדש לאלה "פני בעל". ההוכחה הסופית לאחדותן של תנת ועשתורת כאלה אחת באה מכתובת שנמצאה במקדש מן המאה ה-7 לפנה"ס בצרפתה, והיא מוקדשת ל"תנת עשתורת". הממצא השני שאדבר עליו הוא צלמית חרס שנמצאה בשלמותה, גובהה כ-15 ס"מ, המתארת את דמותה של האלה הפריגית קִיבֶּלֶה - cybele (על פי זיהויו של פרופ' אנדרו סטיוארט מאונ' ברקלי שהוא מומחה לאומנות קלאסית) . לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה של הממצא בתל-דור באינטרנט אז נסתפק בתיאור מילולי. הצלמית מייצגת אלה היושבת על כסא הנתמך משני צדדיו על ידי זוג אריות, שהן החיות המלוות את אותה אלה בדרך כלל. ביד אחת היא אוחזת בתוף גדול, וביד השניה, המושטת קדימה, היא אוחזת בחפץ לא מזוהה. לראשה תספורת יוונית-פריגית ולראשה כובע המאפיין את נשות אנאטוליה וצפון סוריה. התמונה הדומה ביותר שמצאתי היא תמונה של האלה מאנטוליה שנמצאת היום במוזיאון איסטנבול (ראו נספח מס' 3). דמותה של אלה כזו, היושבת על כסא ומלווה בשני אריות מוכר משחר ההסטוריה האנאטולית. פסלוני אבן וחרס של אלה כזו נתגלו באתרים באזור זה כבר מלפני עשרת אלפים שנה (ראו נספח מס' 4). כבר אז היא נחשבה כנראה לאלה האם ואלת הפריון. באלף השני לפנה"ס כינו אותה החיתים קֻבָּבָּ, ובאלף הראשונה לפני הספירה היא הפכה לאלה הראשית של ממלכת פריגיה (Phrygia) – זוהי ממלכתו של המלך מידאס המפורסם. באותה תקופה גם הוצמד לה בן זוג בשם אטיס. מפריגיה התפשט פולחנה ללידיה שהיתה ממלכה יוונית, ומשם מערבה ליוון עצמה ולבסוף בשנת 204 לספירה, הוכר פולחן קיבלה כפולחן רומאי בעיר רומא עצמה. בפריגיה נחשבה קיבלה גם לאלת ההרים. מקדשיה נחצבו בסלעים במרומי ההרים, לעיתים דמותה הופיעה בחזית המקדש יחד עם שני אריות (ראו נספח מס' 5). חוקרים רבים סבורים שפולחנה היה קשור בטראנס ואקסטזה בגלל התוף הגדול שבידה וכן בגלל שלעיתים מחליפים שני נגנים את האריות של כסאה. בתקופה בה אנו מדברים, תקופתה של דור הפרסית (שמכונה היום "דור המושלת בימים" בגלל חשיבותה כעיר נמל) פולחן פריגיה היה עדיין נדיר מחוץ לגבולות אנאטוליה, ועם זאת נמצאה הצלמית הזו בשנה שעברה, ושני תופים נוספים שהיו מחוברים לצלמיות זהות ככל הנראה נמצאו בעונות חפירה קודמות. נראה אם כן, שקיבלה היתה מקובלת בחופי ארץ ישראל עוד לפני שהגיע פולחנה ליוון ובטח לפני שהגיע לרומא.
