אלימות? או חינוך?

[ofrah5212]

אלימות? או חינוך?

שלום, אני הסבתא, ובכלל אינני יודעת אם אני צריכה להתערב, השאלה שלי היא : היכן גבול האלימות? ומה אם ההורה השני מתעלם ? מקרה שקרה: ילד כבן 4, עם בעיה בוויסות תחושתי, עדיין לא מאובחן בצורה רשמית, ואינו מטופל, צועק, משתולל, מכה, האב מחליט לקלח את הילד בכוח. הילד בוכה ומבקש לא להתקלח, האב אינו מדבר- ממשיך בשלו. האם ממשיכה לצפות בטלויזיה כאילו כלום לא קורה, וכתגובה למבטי המשתומם אומרת: זה עם השיטות שלו! אשמח לתגובה, תודה- עפרה.

 

[FloweryLight]

היי

לא הייתי מגדירה את זה אלימות. זה נוטה יותר לעניין החינוך. ילדים לא רוצים הרבה דברים, אחד הדברים הללו יכול להיות גם מקלחת. אז הילד לא רוצה להתקלח, אז מה? אז נוותר לו? לא נראה לי. תוותרי לו פעם אחת ותשגי שגיאה נוראה, שלאחריה הילד יבין שנענים לגחמותיו. אומרים לילד בצורה מפורשת והחלטית שעכשיו נכנסים להתקלח. לא אומרים זאת יותר מפעם אחת. אם הילד מבין את החלטתינו ולא מתווכח, מה טוב. אבל אם לא, צריך לקחת אותו בכל זאת חרף רצונו. לילד בן 4 גירויים רבים והוא לא ירצה להפסיק משחק או צפייה בתוכנית מעניינת בעבור מקלחת או ישיבה לארוחה סביב השולחן. רצוי להודיע בצורה ברורה מאוד על מקלחת רבע שעה או חצי שעה קודם לכן, בייחוד אם מבחינים שהילד עסוק בדבר מה אחר. לאחר רבע או חצי השעה, יש להודיע שוב שהזמן נגמר וכעת נכנסים למקלחת. רוצה - טוב מאוד (כדאי לעודד את הילד ולומר "אני גאה בך מאוד שעמדת בזמנים בצורה יפה"). לא רוצה - זה כבר עניין אחר, וצריך לקחת את הילד גם בניגוד לרצונו. לא צריך להתרגש... הילד הרי צריך להתקלח בסופו של דבר, לא? מניסיון, השיטה בה מודיעים על מה שמתוכנן לעשות זמן מה לפני כן עובד פלאים. אולי בפעמים הראשונות תהיה מעט התמרדות, בעיקר אם הילד רגיל שנענים לגחמותיו, אך בסופו של דבר הוא יבין שאת הדברים החשובים שהוא רוצה להספיק ולעשות לפני הכניסה להתקלח תיעשה בחצי השעה לפני כן או אחר כך. מקווה שעזרתי, מבינה את ההרגשה הרעה, אין זה נעים לראות ילד צווח ובוכה ועושה משהו בניגוד לרצונו, אבל אין מה לעשות... ילדים, בעיקר בגיל 4 (ואני יודעת כי יש לי ילד בן 4) אוהבים לבחון את הגבולות שאנו מציבים להם. הם לא ירצו לעשות דברים בכוונה, אבל הם רק מנסים לבדוק מה ההגבלות שלהם. למרות ההתנהגות שלהם, הם בעצם אוהבים שמגבילים אותם ובכך מראים להם שאוהבים אותם ודואגים להם. אז כן, המקרה שתיארת הוא קצת פחות נעים אבל בכל זאת הוא מחנך וגם מראה לילד שעליו להתקלח (רצוי לדבר עימו לאחר מכן ולהסביר לו מהי חשיבותה של המקלחת, בכדי שיבין שלא מקלחים אותו בכוח סתם כך אלא משום שרוצים שיהיה נקיא ולפיכך גם בריא). בהצלחה!

 

[טלי אמסלם]

מסכימה בהחלט ועוד...

אכן אם לא עושים את זה בעצבים ואחרי שהסברים ובקשות ללא תגובה, צריך לקחת בשקט ולהכניס למקלחת. דווקא יש לי בעיה עם התגובה של האם, מסיבה פשוטה שאבא ואמא צריכים להסכים בינהם ולהראות שהם גוף אחד כלפי הילד, ברגע שהורה מבטל בתנועות גוף, או במילים את הפעולה של הבן זוג בפני הילד הוא פוגע בילד שלו וביחס המשפחתי הכללי.

 

[GnarledCynic]

אני דווקא חושבת

שיש דרכים אחרות. ונזכרת שמזמן צפיתי באיזו תוכנית הורות שבה הילד זכה לפגישה או שיחת טלפון עם דמות שהוא מעריץ, שאמרה לו איזה גיבור מוערך יהיה אם יעשה משהו שעד אז לא היה מוכן לעשות. הילד כמובן רץ, מלא בגאווה, לבצע. גם בהערצה לדמות האב אפשר להשתמש (מעין "אם תאכל תהיה חזק כמו אבא"). הילד רוצה באופן טבעי לחקות את אבא שלו, ולכן אב מסוגל להעביר לילדו תחושה של אחריות וגאווה. אפשר לעשות עם הילד תרגילים : לא יתקלח יום אחד (זה לא כזה נורא), וכל המשפחה תשחק מולו - שכולם מאוכזבים ממעשיו, ואף אחד לא רוצה להיות לידו כי זה לא נעים להיות ליד מישהו מלוכלך. זה עוד יותר אכזרי כאילו, אבל הילד יראה שהוא זוכה לתוצאה ברורה מזה שהוא לא עושה משהו שהוא צריך לעשות. אחר כך כמובן לדבר על התרגיל הזה שנעשה לו, איך הוא הרגיש ולמה לדעתו כל כך חשוב לנו שיתקלח.

 

[GnarledCynic]

(אלה רק רעיונות אשמח לתגובות)

 

[FloweryLight]

אוי ואבוי!

לא לעשות דבר כזה לילד! זה לא ילמד אותו שום דבר. ההורים לא צריכים לרדת לרמתו של הילד ולעבוד עליו או לעשות לו תרגיל יפה שכזה. את היית רוצה שיתרחקו ממך יום שלם ויאמרו לך שלא נעים להיות לידך? את יודעת מה דבר כזה יכול לגרום לילד, במיוחד כשהדבר מצד משפחתו? הילד יפגע מבחינה רגשית, הביטחון העצמי שלו יירד והוא ילמד שההורים - במקום להטיל סמכות בו במקום - יורדים לרמתו ומשחקים משחקים מלוכלכים, והכי חשוב: שאי אפשר לבטוח בהם עוד. האמון שלו כלפי הוריו ומשפחתו, שזה אחד הדברים הכי חשובים, יהרס. הוא יחשוב לעצמו - בצורה הכי פשוטה שאפשר - "במקום להטיל עליי סמכות עשו לי תרגיל". ושלא לדבר על כך שהתרגיל הזה יפגע בו מאוד. בכל מקרה, לא הייתי משתמשת בחיים. אוי ואבוי להורים ולילד. בנוגע למה שאמרת על דמות נערצת, בהחלט אפשר. אבל ספציפית לעניין האוכל, זה כבר הוכח שאין להכריח ילדים לאכול, זה רק יכול לגרום להם להפרעות אכילה בעתיד. כן צריך לגרות אותם, אבל אם הם מתעקשים שלא לסיים את הצלחת לא צריך לעשות מזה עניין. בסופו של דבר הם יאכלו, ילדים לא מעוניינים להזיק לעצמם, כשיחושו רעב יבואו לבד לבקש, זהו הרי הצורך הכי בסיסי.

 

[GnarledCynic]

כשמדובר בפעוט

אני מסכימה שזה לא מתאים ומבינה איזו תמונה את רואה, של חוויה טראומטית של ילד בגיל שגם ככה פחדים של נטישה מציפים אותו. אבל באופן רחב יותר, אני שואלת אם אי אפשר לתת לילד תחושה שהוא אהוב -תמיד- ושאין טענה כלפיו, אלא שיש תוצאות למעשיו. מה שהתפספס בעיני, זה שלפני הכל יש לדבר ולברר מה גורם לילד לרצות לא להתקלח. יכול להיות, שיש סיבה ברורה ופשוטה לכך שהילד לא רוצה להתקלח. למשל, אם נכנס לו סבון לעינים. אופן ההתמודדות עם העניין תהיה שונה לחלוטין מהתמודדות עם זה שהילד לא רוצה להתקלח כי הוא לא רוצה להפסיק לשחק. אתה לא רוצה להכניס ילד שמפחד להתקלח מסיבה כזו או אחרת בכוח למקלחת.

 

[limorsf]

השאלה מה התוצאה - השפלה או לימוד

לפעמים הורים נדרשים להפעיל כוח, מה שמבדיל בין אלימות לחינוך הוא לפעמים התוצאה. ציינת שיש לילד בעיה בויסות תחושתי כך שיש כאן רמז שבעינייך כנראה אפשר לעשות זאת אחרת. יש כל מיני שיטות הדרגתיות להרגיע ילד שכנראה מרגיש אחרת את הגירויים, כולל להיכנס לאמבטיה עם הבגדים ולהורידם באופן הדרגתי, כאשר נותנים לו להחליט על הקצב, או שמקלחים כל חלק בנפרד, צריך להתייעץ עם מרפאה בעיסוק, ללמוד מה הילד צריך, ואז לקיים את זה שני ההורים ביחד!!! אני מבינה שכאשר יש קושי, כל אחד מההורים מפעיל לפעמים, בנפרד, את הסמכות שלו אבל התוצאה היא בעייתית. שיתוף פעולה, יעוץ עם אחרים והפעלה ביחד - תיתן את ההרגשה שכהורים אנחנו יודעים מה צריך לעשות ועושים זאת ביחד. נסי לכוון אותם לכל אחד מהתהליכים האלה או אפילו התייעצי בעצמך עם מרפאה בעיסוק, דרך קופת חולים, הביאי להם רעיונות ודוגמאות, שיתנו להם השראה להתייעץ בעצמם או לנסות ליישם ביחד מול הילד, כך שהחויה תהיה נעימה או לפחות יעילה ולא פוגענית בהצלחה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית