תלוי במצב
מעבר לתמיכה ואהבה, רצוי שהתגובות שלנו יהיו תלויות מצב. זאת אומרת, תלוי בן או בת כמה הילד הנפגע, כמה חמורה הפגיעה, גילו של הילד הפוגע ואופיו. תלוי גם באופיו של הילד שנפגע. אם אני מסתכלת על שני ילדי - בני יכול להגיב בדרכים (כולל פיזית) שבתי לא יכולה. מצד שני, היא נוטה להיות נפשגעת לעיתים קרובות. ולעיתים קרובות היה ניתן למנוע את הבעיה מבלי להפסיד כבוד או כוח או מעמד. כאשר מסבירים לה דבר כזה, היא תמיד נעלבת. הוא מיישם. כאשר היא חזרה בכלה ז' עם תלונות על ילדה שהיציקה ואיימה איומים לא ברורים, ניהלנו שיחה לגבי אפשרויות . היא מאד רצתה שאתלונן להנהלה. אחיה אמר לה שיצחקו עליה לעולמי עד(לפעמים טוב שיש אח גדול!) ושאם היא רוצה שההנהלה תטפל, עדיף שהיא תתלונן. מצד שני, השבוע בן-כיתתה זרק עליה אבנים ולאחר שטופל על-ידי המנהלת , איים עליה שמחר כל החברים שלו יעזרו לו ויכסחו אותה. היא באמת פחדה. דברתי עם המחנך, אחיה אמר לה חד-משמעית לפנות אליו ולחבריו להגנה פיזית אם יש צורך(למרות שהוא מעדיף לשמור מרחק מאחותו "הקטנה" בבית הספר) . ההורים של הילד הוזמנו למחרת והיום הוא מושעה. ואף ילד אחר לא נגע בה. הגורמים ששינו את תגובתי היו חומרת התגובה והפחד של בתי, והעובדה שהיא כבר פנתה להנהלה והילד כבר"טופל". אם היה צורך, הייתי פונה גם למשטרה במקרה הזה. המקרה הראשון כנראה היה יותר עניין של "יוקרה" וכח. וברגע שיהא הפגינה יכולת "לסבך" את הילדה השנייה, זאת עזבה אותה. גביל יותר צעיר, היה לבני בן כתה שמירר לכולם את החיים והמחנכת הסבירה לי שהיא חסרת אונים כי ההורים טוענים "הילד שלנו לא מרביץ". נתתי לבני בשלב מסויים רשות להחזיר לו. מה אגיד לכם? זה הספיק לו כדי שירגיש מוגן וחזק והוא פנה לילד השני ואמר לו" אם תרביץ לי אני אחזיר לך ואני יותר חזק ממך אז אם אתה לא רוצה מכות ממני , תפסיק להרביץ לי ובוא נהיה חברים" ואז החכם בא הביתה והסביר לי ש"מכות זה לא פתרון" בגיל המופלג של כמעט 16, הוא הסביר לי לא מזמן"מכול זה לא פתרון, אבל יש ילדים שלא מבינים שפה אחרת אז צריך פעם אחת להראות להם שאתה חזק ואז יש לך שקט ואתה יכול לדבר" כמו שאמרתי, תלוי במצב.
