Purple Mushroom
New member
אלימות בדירה
כבר הרבה שנים לא כתבתי הודעה כזאת. אולי כבר8 או 9 שנים, כשהיתה לי שותפה אלימה בהוסטל, שאיימה להרוג אותי ואיימה עלי בסכין.
כיום המצב שונה. אני כבר כמה שנים חשפתי. (בעקבות החשיפה בטלויזיה במסגרת עמותת אנוש, שנחשפתי שם בתור מתמודד, כשחקן ורקדן).
חשפתי שנפגעתי נפשית בצבא, ואני מתמודד, לא רואה את עצמי כחולה.
כאמור, בסוף ינואר השנה, חברת "קידום פרוייקטים שיקומיים" פיתו אותי במחיר מחיה מאוד זול. (אני חושב שדיברתי על זה במפגש ינואר 2012 בחיפה). אז זה היה כ1,200 ש"ח שכירות פלוס דמי מחיה (מיסים),
וכיום עברנו לקריית שלום, במחיר של כ1525 ש"ח דמי מחיה כולל שכירות ומיסים.
עברתי לדירה עם 3 שותפים. שותפים מתמודדים, פגועי נפש, וכשזה מגיע למצב כזה: חולי נפש ממש, במצוקה.
לא ממש ידעתי לאן אני נכנס. אבל כל השלושה עם אבו ענתרים, ערסים כבדים. עם אחד אני מסתדר ממש טוב, אבל היו הרבה מצבים קשים עם כולם.
הלילה, לפני מספר דקות, שוב זה קרה: השותף שלי ד', די איים עלי, צעק, הפך כיסא. שאלתי מה קרה? והוא חושב שאני נגדו, צעק, קילל אותי :"יא מזדיין". ודפק לי על הדלת של השירותים שהייתי. (יש לי שלשול אני חושב).
ודפק לי על הדלת של החדר, שנכנסתי לחדר. לא יודע מה יש לו. אולי הוא כעס ששתפתי לו את הצלחת עם הספגטי שאכל. פעם אחרונה ראיתי אותו במטבח מכין עוף. הוא שמן, וכנראה לוקח הרבה כדורים, ועובד מאוד קשה למחייתו.
דווקא אתמול והשבוע, היחסים שלנו היו יחסית בסדר. בין גברים. לומד להתמודד עם האנשים איך שנכנסתי, ויש לי ניסיון מגורים משותף עם כאלו. אבל שוב זה קורה.
רמז לי לטלפן לעובדת סוציאלית. מטלפן אליה רק במקרי חירום שכאלו. התקווה שלי זה שהוא ירגע שוב, אבל יש לו בעיה של עצבים. מבין את המצוקה המאוד גדולה שהוא נמצא בה. אבל זה לא צריך לבוא על החשבון שלי. הוא מעשן כבד, ומאוד משתעל, גדול ממני בכמעט שנתיים. (הדייר הכי מבוגר בדירה). העובדת סוציאלית שלי אמרה לי שאם מאיים על החיים שלי באופן ישיר, אז צריך לטלפן למשטרה. אני לא חושב שזאת הדרך.
אני חייב לצאת מהדירה הזאת כמה שיותר מהר.
אני שוב, למרות כל מה שעברתי, ועור הפיל שפיתחתי, אני עדיין בחור רגיש, ופוחד על החיים שלי.
אולי לא כותב באופן דרמטי שאני עומד למות, כמו במקרה הקודם של השותפה המשוגעת שלי, לפני 8 או 9 שנים בהוסטל של אנוש, ליד דיזינגוף סנטר שהיינו בו,
אבל עדיין.
יש למישהו עצה יותר פרקטית, (למרות שזה פורום ולא צאט, ובטח זה יעבור הלילה, אבל הבעיה נשארת: שותף מאוד עצבני ואלים, רק שלא ירביץ לי, כי אז באמת יחצה גבול מסויים, ואני אפגע פיסית, ולא רק נפשית.
יש למישהו עצה יותר פרקטית למצב הזה? מה עושים?
בכבוד רב,
אלון ארד, אביר אור במהפכה של אהבה שבעד אי אלימות.
=]
כבר הרבה שנים לא כתבתי הודעה כזאת. אולי כבר8 או 9 שנים, כשהיתה לי שותפה אלימה בהוסטל, שאיימה להרוג אותי ואיימה עלי בסכין.
כיום המצב שונה. אני כבר כמה שנים חשפתי. (בעקבות החשיפה בטלויזיה במסגרת עמותת אנוש, שנחשפתי שם בתור מתמודד, כשחקן ורקדן).
חשפתי שנפגעתי נפשית בצבא, ואני מתמודד, לא רואה את עצמי כחולה.
כאמור, בסוף ינואר השנה, חברת "קידום פרוייקטים שיקומיים" פיתו אותי במחיר מחיה מאוד זול. (אני חושב שדיברתי על זה במפגש ינואר 2012 בחיפה). אז זה היה כ1,200 ש"ח שכירות פלוס דמי מחיה (מיסים),
וכיום עברנו לקריית שלום, במחיר של כ1525 ש"ח דמי מחיה כולל שכירות ומיסים.
עברתי לדירה עם 3 שותפים. שותפים מתמודדים, פגועי נפש, וכשזה מגיע למצב כזה: חולי נפש ממש, במצוקה.
לא ממש ידעתי לאן אני נכנס. אבל כל השלושה עם אבו ענתרים, ערסים כבדים. עם אחד אני מסתדר ממש טוב, אבל היו הרבה מצבים קשים עם כולם.
הלילה, לפני מספר דקות, שוב זה קרה: השותף שלי ד', די איים עלי, צעק, הפך כיסא. שאלתי מה קרה? והוא חושב שאני נגדו, צעק, קילל אותי :"יא מזדיין". ודפק לי על הדלת של השירותים שהייתי. (יש לי שלשול אני חושב).
ודפק לי על הדלת של החדר, שנכנסתי לחדר. לא יודע מה יש לו. אולי הוא כעס ששתפתי לו את הצלחת עם הספגטי שאכל. פעם אחרונה ראיתי אותו במטבח מכין עוף. הוא שמן, וכנראה לוקח הרבה כדורים, ועובד מאוד קשה למחייתו.
דווקא אתמול והשבוע, היחסים שלנו היו יחסית בסדר. בין גברים. לומד להתמודד עם האנשים איך שנכנסתי, ויש לי ניסיון מגורים משותף עם כאלו. אבל שוב זה קורה.
רמז לי לטלפן לעובדת סוציאלית. מטלפן אליה רק במקרי חירום שכאלו. התקווה שלי זה שהוא ירגע שוב, אבל יש לו בעיה של עצבים. מבין את המצוקה המאוד גדולה שהוא נמצא בה. אבל זה לא צריך לבוא על החשבון שלי. הוא מעשן כבד, ומאוד משתעל, גדול ממני בכמעט שנתיים. (הדייר הכי מבוגר בדירה). העובדת סוציאלית שלי אמרה לי שאם מאיים על החיים שלי באופן ישיר, אז צריך לטלפן למשטרה. אני לא חושב שזאת הדרך.
אני חייב לצאת מהדירה הזאת כמה שיותר מהר.
אני שוב, למרות כל מה שעברתי, ועור הפיל שפיתחתי, אני עדיין בחור רגיש, ופוחד על החיים שלי.
אולי לא כותב באופן דרמטי שאני עומד למות, כמו במקרה הקודם של השותפה המשוגעת שלי, לפני 8 או 9 שנים בהוסטל של אנוש, ליד דיזינגוף סנטר שהיינו בו,
אבל עדיין.
יש למישהו עצה יותר פרקטית, (למרות שזה פורום ולא צאט, ובטח זה יעבור הלילה, אבל הבעיה נשארת: שותף מאוד עצבני ואלים, רק שלא ירביץ לי, כי אז באמת יחצה גבול מסויים, ואני אפגע פיסית, ולא רק נפשית.
יש למישהו עצה יותר פרקטית למצב הזה? מה עושים?
בכבוד רב,
אלון ארד, אביר אור במהפכה של אהבה שבעד אי אלימות.
