אלימות הורים כלפי ילדיהם

[גבר נרדף]

אלימות הורים כלפי ילדיהם

לפי סקרים שקראתי ונתוני המועצה הישראלית לשלום הילד,בישראל ילדים מוכים ע"י אמאותיהם יותר מאשר אבותיהם. אין לי מושג עד כמה זה נכון ולפי מה עשו את המחקר הזה. מה שבטוח,בעשרים השנים האחרונות גברה האכזריות של מבוגרים כלפי ילדים חסרי ישע. אימהות זורקות את ילדיהן מהחלון,מרעיבות אותם כשהן תחת השפעת סמים,משאירות תינוקות לבד בבית כשהן הולכות לבלות או לעסוק בזנות. אבות אונסים את ילדיהם,גם בנים וגם בנות.... אחרי זה בוכים שיש בישראל נוער אלים וחברה מסוכנת ומתוסבכת. מה שכואב לי במיוחד זה שהאכזריות של אימא כלפי ילדיה לא זוכה כל כך לעונשים הקבועים בחוק ולא מכניסים את רובן לכלא... זה מבחינתי כאילו "לישון עם האוייב". לא מדובר במכה על הטוסיק או מתן עונש לילדים,מדובר על אכזריות פיזית קשה במקביל לאלימות נפשית מילולית שלא תגליד לעולם. איך אימא יכולה להתאכזר כך לילדיה ולהתנכר אליהם????????? כשמרביצים לנשים אותם גברים פחדנים אז מיד קמה זעקה איומה,אבל כשאותם עוללים מקבלים מכות רצח אין פוצה פה. גם הטענה על מיסכנות שחוותה האימא או על קשיים כלכלים לא נותן לה עדיין את הזכות "לפרק" את פרי בטנה שאותו היא סחבה 9 חודשים. באותה נשימה אני לא מצליח להבין איך אבא יכול להתעלל מינית בילדיו ולהתעלל גם נפשית ופיזית. למה יש לנו מערכת משפט חרא שמקלה עם אימא "רוצחת" ? או אימא שזורקת את ילדיה מהחלון? מה הייתם עושים להורים כאלה אם הייתם שופטים/ות?

 

[אלן 1 היחידה]

אני הייתי מונעת מהן את הזכות לאימהות,,

אני כאימא שמגדלת לבד,מענישה,,מפליקה אבללללללללללללל,,,, יש גבול מאד דק בין להעניש לבין להתעלל בילד שלך,,גם כשלפעמים בני הבכור מוציא אותי מדעתי וזה קורה המון ומאד קשה ,עם בעיות התנהגות ובכלל דור קשה,,אם אני אומרת מילה ו/או משפט לא לעניין ,אני יודעת לגשת לאחר מכן ולבקש סליחה.סליחה עם המון אהבה.(כולי תקווה שהוא סולח). לא קל לגדל היום ילדים אבל,לא מביאים ילדים לעולם ומגדלים אותם כמו עציץ,משקים,מאכילים וזהו,לצערי יש הרבה כאלו וחבל שאין חוק בארץ שמקנה זכות לאם כזו או אחרת להביא ילדים לעולם ולא כל אחת שתחליט שהיא רוצה ו/או בא לה ילד ואחר כך תראה שזה לא פשוט אבל מסב המון אושר ואהבה. אני מתעבת אימהות אנוכיות שדואגות לעצמן קודם,והילדים בתחתית,,צריך המון המון סובלנות ולעולם לא לשכוח עד כמה רצינו אותם , אילנה

 

[גבר נרדף]

אלן 1 זה מאוד נכון מה שאת אומרת

להעניש זו חובה הורית ואולי פליק קטנטן אבל ראבאכ למה לפרק ילד חסר אונים? הרי ילדים לא יכולים להחזיר כמו מבוגרים. אימהות כאלו צריך לסגור להרבה שנים מאחורי סורג ובריח ולא פחות מזה גם לאבות מתעללים.

 

[אלן 1 היחידה]

זה לא הוגן להשתמש בילד כשק חבטות

ואם את חשה שאת לא מסוגלת לשלוט בעצמך,,קבלי טיפול מקצועי,,כי זה דורש התערבות מקצועית. אני גם חושבת שברגע שאת מכה(וממש מכה) זה פתח לעוד מכות,,ההבדל הדק בין לא להכות ולהכות הוא זה שיכול מאד להיות שבפעם הבאה יהיה לך יותר קל להשתמש בידיים,,ולכן צריך מאד להזהר, ילדים זוכרים לדורי דורות את מעשיינו,,בואו נשאיר להם טעם טוב בפה עד כמה שאפשר, נעשה כמיטב יכולתינו למענם וניתן להם את הכלים הנכונים לחיים,,והלאה הם יפלסו להם את הדרך, ובנוגע לאבות,,,זה גיהנום בעיני לא פחות מאם, אנשים זקוקוים לטיפול והם פשוט לא מטפלים בעצמם ו/או שנוח להם להתעלל בילדה בת 7,לא יודעת,,, אילנה

 

[סיוולה]

זה לא הוגן שבתחום הכי חשוב - הורות - אין בתי

ספר. אין חוק חינוך............. צריכים לעשות בתי ספר להורות, כל אחד יכול ללדת. להיות הורה זה משהו אחר לגמרי. אתה צודק. זה עצוב. זה כואב. זה מרגיז. הלוואי, הלוואי, הלוואי, שמישהו ימצא את הנוסחה להדביר את האלימות - מכל מקום!!!!!!!!!!!!! רק בשורות טובות ורד

 

[ron68]

פעם שלחו לי משהו מדהים במייל

לא זוכרת היכן הנחתי אותו אבל אספר מהזיכרון. ילד שהיה מדבר אל אביו בחוצפה ובצורה מעליבה. אביו אמר לו כל פעם שתתנהג בצורה כזאת תנעץ מסמר על הלוח. ככה היה. על כל דבר לא נעים שהילד דיבר הוא נעץ מסמר בלוח. חלפו השבועות והאב הראה לבנו שכבר אין מקום בלוח. הבן הזדעזע והבטיח לשפר את התנהגותו. כל פעם שהוא התנהג יפה הוא הוציא מסמר מהלוח. חלפו להם השבועות עד שכל המסמרים הוצאו. אביו לקח אותו ללוח והראה לו את הסימנים שנשארו על הלוח ואמר לו: המילים הקשות שאומרים משאירות צלקות כמו שיש סימנים על הלוח. הסיפור הזה בהקשר להתעללו נפשית של הורים או מבוגרים בילדים. המלים לפעמים קשות יותר ופוצעות יותר מאשר להכות פיזית. ובנוסף לדעתי גם פליק קטן מיותר. הרי כשאנחנו מתרגזים בצורה נוראית על הבוס שלנו אנחנו לא נעז לחשוב לתת לו פליק או מכה בטוסיק. עצם ההכאה אם היא קטנה או חזקה מאוד משפילה. לא האקט עצמו, פשוט צריכים להשתמש ברמזור האדום ולספור עד עשר.או לצלם את עצמנו לקראת התפרצות של צעקות או חלילה מכה. בטוח שנתבייש ולא נאמין שזה אנחנו. אל לנו לשכוח שאנחנו המבוגרים ואנחנו האחראים, ואנחנו גם אמורים להתנהג כאנשים מבוגרים, ולא כילדים שמרגיזים אותם אז הם מתפרצים ומכים. אין בדבריי הטפת מוסר חלילה, פשוט עוד זווית ראייה.

 

[אלן 1 היחידה]

איזה סיפור מדהים,אולי אאמץ אותו עם בני??

מחזקת מאד את דברייך,,לספור עד 10....ולנשום עמוק. אספר לך אני משהו אישי שלי,,לי יש עוד שני אחים ואני הבכורה בבית,הוריי גרושים המון שנים וכל אחד פילס לו את הדרך לעצמו, ילדות לא קלה בכלל אבל..אחי הקטן זוכר לאבא שלי עד היום את המכות שקיבל ממנו משום שאבא שלי לא ידע להתמודד איתו(היה לו בעיה של קשב וריכוז)ואז לא היה מודעות לכך,והוא היה קצת שובב,,ילד שבור מגרושים של ההורים וכו',,,, אבא שלנו התנצל לא פעם אבל הצלקות שנשארו לנו ישארו כל החיים,לא רק פיזית,וזה נכון,, מאד יכול להיות שבגלל זה גם בחרתי לגדל לבד בלי דמות אב,,מי יודע.. אילנה,