חדשות עמותת ש ב י
New member
אלימות כלפי המפגינים נגד מנהג תרנגול הכפרות
איש קשר: שגב בן דוד, 054-2021825 מה: הפגנת אנשי עמותת שב"י (שחרור בעלי החיים ישראל) מול נקודת ביצוע מנהג "תרנגול כפרות" איפה: רחוב כי"ח (בין רחוב אגריפס לרחוב יפו) בירושלים ירושלים, 20 בספטמבר 2007. מספר מפגינים, מתנדבי עמותת שב"י לזכויות בעלי חיים, הותקפו היום אחר הצהריים באגרופים ובבעיטות ע"י השוחטים במהלך משמרת מחאה שקיימו מול נקודת ביצוע מנהג "תרנגול כפרות". "כחמש דקות מרגע תחילת משמרת המחאה החלו האנשים שאיישו את דוכני הכפרות בהתזת מים מצינור לעבר המפגינים", מספר שגב בן דוד, אחד המשתתפים בהפגנה. "כעשר דקות מאוחר יותר הם כבר זרקו לעברנו חלקים מגופותיהן של התרנגולות השחוטות, תוך שהם קוראים לעברנו ש'צריך לעשות בנו (במפגינים) כפרות'. האלימות הפיזית לא אחרה גם היא להגיע". המפגינים מדווחים כי חמישה מחבריהם נפגעו מבעיטות ומכות אגרוף מצד השוחטים. בן דוד מספר כי במהלך ההפגנה יצא לעבר המפגינים אחד השוחטים כשבידו האחת תרנגולת חיה, ובידו השניה סכין, תוך שהוא מאיים לשחוט אותה. לאחר מספר דקות של איומים הוא הטיח את התרנגולת בפניו של אחד המפגינים, והחל בועט בו ומכה בו, כששלושה שוחטים נוספים הצטרפו אליו. בשלב זה התערבה המשטרה, שהיתה כבר נוכחת במקום, אך המפגינים מספרים שגם התערבותם זו לא היתה מספקת. "השוטרים סירבו לעכב לחקירה את אחד התוקפים, למרות בקשותינו, ולמרות שהם עצמם היו עדים לכך שתקף אותנו", הם מספרים. התחושה שביטאו בעניין זה קשה. "תפקידה של המשטרה הוא לאפשר הבעת מחאה. במקום להגן על המפגינים ולעצור את התוקפים, הם התרכזו בלהרחיק אותנו." הם סיפרו. אחד המפגינים אף הרחיק לכת ואמר לכתבתנו, "זו לא הפעם הראשונה שאני חש שהמשטרה מתייחסת למשמרות מחאה כטרחה – ובוחרת בדרך הקלה. זאת - במקום להגן על אזרחים המממשים את זכותם וחובתם הדמוקרטית – מפני פורעי חוק המנסים לסתום להם את הפה באמצעות אלימות". למרות הטרור שהופעל כנגד המפגינים, הם התעקשו להשאר ולהביע את מחאתם עד לסביבות השעה תשע בערב, תוך שהם מחלקים לעוברים ושבים מנשר שכותרתו "ורחמיו על כל מעשיו". בן דוד רואה בהתרחשויות הללו הוכחה ניצחת לכך שמי שאין בו רחמים – אז אין בו רחמים כלפי אף אחד. "השוחטים הוכיחו שמי שאין בליבם חמלה כלפי בעלי חיים - ומסוגלים לענות אותם וליטול את חייהם בדם קר – יהיו מסוגלים להראות את אותה אכזריות אלימה ונפשעת כלפי בני אדם", אומר בן דוד. "הם גם הוכיחו שלא עומד לעיניהם כל עקרון דתי, מוסרי, או מסורתי – שלא לדבר על הרהורי חרטה על חטאים או חשבון נפש – אלא פשוט תאוות בצע ואכזריות חשוכה. האם המנהג הזה, באמצעות אנשים אלה, אכן מקשר בין אדם לבין המקום?" בעמותה מצביעים על כך שפוסקים רבים במהלך הדורות הביעו שאט נפש של ממש ממנהג תרנגול הכפרות. בין היתר הם מצטטים את הרב יוסף קארו, בעל השולחן הערוך, שכתב כי 'מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג'. מבחינת מימוש הכפרה, מצביעים פוסקים אלה ואחרים על פדיון כפרות (באמצעות צדקה) כעליון מוסרית ועדיף חברתית. "אלימות היא אלימות, בין אם היא מופנית כלפי אדם, ובין אם היא מופנית כלפי בעלי חיים; בין אם היא בערב יום כיפור – או בכל יום אחר", אומר תום בן אריה, גם הוא אחד המשתתפים בהפגנה. "הציבור נדרש כאן בסופו של דבר לבחור צד: בין הצדק, החמלה, והכבוד לחיים – ובין האלימות וההתאכזרות. אנחנו קוראים לציבור להכנס לאתר האינטרנט שלנו www.free.org.il להווכח בעצמו עד כמה כבד ונרחב העוול שאנחנו נלחמים כנגדו – ולעשות באמת - חשבון נפש. אף אחד לא יכול להרשות לנפשו לקחת חלק בעינויי, בהתעללות, וברצח הממוסדים, המתועשים, השיטתיים האלה, של בעלי חיים חפים מפשע".
איש קשר: שגב בן דוד, 054-2021825 מה: הפגנת אנשי עמותת שב"י (שחרור בעלי החיים ישראל) מול נקודת ביצוע מנהג "תרנגול כפרות" איפה: רחוב כי"ח (בין רחוב אגריפס לרחוב יפו) בירושלים ירושלים, 20 בספטמבר 2007. מספר מפגינים, מתנדבי עמותת שב"י לזכויות בעלי חיים, הותקפו היום אחר הצהריים באגרופים ובבעיטות ע"י השוחטים במהלך משמרת מחאה שקיימו מול נקודת ביצוע מנהג "תרנגול כפרות". "כחמש דקות מרגע תחילת משמרת המחאה החלו האנשים שאיישו את דוכני הכפרות בהתזת מים מצינור לעבר המפגינים", מספר שגב בן דוד, אחד המשתתפים בהפגנה. "כעשר דקות מאוחר יותר הם כבר זרקו לעברנו חלקים מגופותיהן של התרנגולות השחוטות, תוך שהם קוראים לעברנו ש'צריך לעשות בנו (במפגינים) כפרות'. האלימות הפיזית לא אחרה גם היא להגיע". המפגינים מדווחים כי חמישה מחבריהם נפגעו מבעיטות ומכות אגרוף מצד השוחטים. בן דוד מספר כי במהלך ההפגנה יצא לעבר המפגינים אחד השוחטים כשבידו האחת תרנגולת חיה, ובידו השניה סכין, תוך שהוא מאיים לשחוט אותה. לאחר מספר דקות של איומים הוא הטיח את התרנגולת בפניו של אחד המפגינים, והחל בועט בו ומכה בו, כששלושה שוחטים נוספים הצטרפו אליו. בשלב זה התערבה המשטרה, שהיתה כבר נוכחת במקום, אך המפגינים מספרים שגם התערבותם זו לא היתה מספקת. "השוטרים סירבו לעכב לחקירה את אחד התוקפים, למרות בקשותינו, ולמרות שהם עצמם היו עדים לכך שתקף אותנו", הם מספרים. התחושה שביטאו בעניין זה קשה. "תפקידה של המשטרה הוא לאפשר הבעת מחאה. במקום להגן על המפגינים ולעצור את התוקפים, הם התרכזו בלהרחיק אותנו." הם סיפרו. אחד המפגינים אף הרחיק לכת ואמר לכתבתנו, "זו לא הפעם הראשונה שאני חש שהמשטרה מתייחסת למשמרות מחאה כטרחה – ובוחרת בדרך הקלה. זאת - במקום להגן על אזרחים המממשים את זכותם וחובתם הדמוקרטית – מפני פורעי חוק המנסים לסתום להם את הפה באמצעות אלימות". למרות הטרור שהופעל כנגד המפגינים, הם התעקשו להשאר ולהביע את מחאתם עד לסביבות השעה תשע בערב, תוך שהם מחלקים לעוברים ושבים מנשר שכותרתו "ורחמיו על כל מעשיו". בן דוד רואה בהתרחשויות הללו הוכחה ניצחת לכך שמי שאין בו רחמים – אז אין בו רחמים כלפי אף אחד. "השוחטים הוכיחו שמי שאין בליבם חמלה כלפי בעלי חיים - ומסוגלים לענות אותם וליטול את חייהם בדם קר – יהיו מסוגלים להראות את אותה אכזריות אלימה ונפשעת כלפי בני אדם", אומר בן דוד. "הם גם הוכיחו שלא עומד לעיניהם כל עקרון דתי, מוסרי, או מסורתי – שלא לדבר על הרהורי חרטה על חטאים או חשבון נפש – אלא פשוט תאוות בצע ואכזריות חשוכה. האם המנהג הזה, באמצעות אנשים אלה, אכן מקשר בין אדם לבין המקום?" בעמותה מצביעים על כך שפוסקים רבים במהלך הדורות הביעו שאט נפש של ממש ממנהג תרנגול הכפרות. בין היתר הם מצטטים את הרב יוסף קארו, בעל השולחן הערוך, שכתב כי 'מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג'. מבחינת מימוש הכפרה, מצביעים פוסקים אלה ואחרים על פדיון כפרות (באמצעות צדקה) כעליון מוסרית ועדיף חברתית. "אלימות היא אלימות, בין אם היא מופנית כלפי אדם, ובין אם היא מופנית כלפי בעלי חיים; בין אם היא בערב יום כיפור – או בכל יום אחר", אומר תום בן אריה, גם הוא אחד המשתתפים בהפגנה. "הציבור נדרש כאן בסופו של דבר לבחור צד: בין הצדק, החמלה, והכבוד לחיים – ובין האלימות וההתאכזרות. אנחנו קוראים לציבור להכנס לאתר האינטרנט שלנו www.free.org.il להווכח בעצמו עד כמה כבד ונרחב העוול שאנחנו נלחמים כנגדו – ולעשות באמת - חשבון נפש. אף אחד לא יכול להרשות לנפשו לקחת חלק בעינויי, בהתעללות, וברצח הממוסדים, המתועשים, השיטתיים האלה, של בעלי חיים חפים מפשע".