אלימות לא נעלמת מעצמה...

[מיצד]

אלימות לא נעלמת מעצמה...

אבל מה אפשר לעשות כדי להפסיק אותה? הילד שלי בכיתה ז' נמצא מספטמבר תחת התעללות מצד ילד בכיתה ח'. ביה"ס מעורב כולל יועצת מורים מנהל, מחלקת הרווחה המקומית,ההורים של אותו ילד, ויש לי הרגשה שאף אחד לא "יכול" על אותו בריון. כמו שהוזכר פה גם אותנו הפננו לייעוץ כדי לתמוך בילד ובהחלט זה עוזר למצב הרוח הכללי בבית ואצל בני. אבל מה עושים? למי הפתרונות? אני כל הזמן אומרת לבן שלי שאני מטפלת בזה, שזה יגמר, שאנחנו החזקים והוא החלש, שכל המערכות סביבנו מחזקות אותנו. אבל אני יודעת שבסופו של דבר הילד שלי הולך לבית הספר בלעדי. ושם הוא צריך להתמודד עם אותו ילד שממרר את חייו. חשבנו לעבור ביה"ס????????? זה פתרון???????? איזה שדר זה נותן לאותו בריון?????????

 

[לב אם]

שתי פנים לתשובה

הפן הראשון הוא שצריך ללכת בכל הכוח מול ועם המערכת, כפי שאת עושה. לדרוש מהם לטפל בבעיה, לעקוב כל הזמן, לתמוך בילד באמצעות עוץ אישי ויעוץ במסגרת בית הספר, באופן הסתכלות זה, חשוב שמי שיענש ויוצא יהיה הבריון , והבן שלך הוא שישאר בכיתה ובמערכת. הפן השני אומר שבסופו של דבר את האמא, ולא אכפת לך מכל המערכת וממסרים שהיא מקבלת, אם הבן שלך נפגע. בפן הזה, את צריכה לקבל החלטות אמיצות - אם הזמן שעובר גורם נזק לבן שלך, צריך "להפוך שולחן" (במובן המטפורי בלבד) - להכנס למנהל, ואולי אפילו לדרגים בכירים ממנו במשרד החינוך, ולהודיע שהבן שלך זכאי לקבל סביבה נעימה וראויה ללמידה. מצדך שיעמידו לבריון סוהר צמוד, שישלחו אותו הביתה או שאת לוקחת את הילד הביתה והם מתבקשים לדאוג לו למורה צמודה, או להעבירו לבית ספר אחר (בתנאי כמובן שיש בית ספר טוב יותר באיזור). זה אולי לא פתרון "חינוכי" מבחינת המערכת והבריון - אבל זה מסר ברור מאד לבן שלך, שאת לא מוכנה לוותר על טובתו. רק את יכולה להגיד אם המסלול הראשון עדיין בעל יכולות ולא מיצה את עצמו, או שכדאי לעבור למסלול השני בכל דרך שתבחרי, הייתי מלווה את כל הפעילות הזו במכתבים רשומים עם עתקים לכל הגורמים, וכדאי גם להתייעץ עם המשטרה - אין כמו שיחה ידידותית עם קצין משטרה כדי להרגיע בריונים בתחילת דרכם. יתכן שנוכל לעזור יותר אם תפרטי באיזה רמה של התעללות מדובר (ברמה מסויימת ניתן לתת למערכת לפעול עוד קצת, ברמה אחרת צריך דבר ראשון להציל את הילד ורק אחר כך לחשוב על איך זה נראה בציבור) .

 

[Nofale]

בוא אני יגיד לך ככה בתור נער

לא ישימו זין עליך ועל כל מה שתעשי מצטער על השפה הבוטה אבל זאת האמת (משטרה לא תעשה כלום) גם עם הילד הזה רק מקלל אותו או מציק במיוחד אף אחד לא יעשה כלום הדרך היחידה לגרום לזה להפסיק זה לבקש "טובה" מילד שנה או שנתיים מעל ה"בריון" שיגרום לו להפסיק להציק לו.

 

[לב אם]

יש מקרים לא מעטים בהם אתה צודק

לצערי הרב! אבל עד שמגיעים לשם - יש לפעמים כלים מאד פשוטים שאפשר להיעזר בהם. החל מהמקרה שבו הבריון, הוא לא ממש עבריין מוסמך ומדופלם, אלא בסך הכל נער במצוקה רצינית, שהטיפול בו יחזיר אותו בתשובה (ולא אמרתי טיפול רך , אלא שבד בבד עם הדרישה התקיפה ממנו להפסיק כולל כל האמצעים הדרושים , מישהו גם ישלח אליו יד תומכת ויתן לו את האפשרות לשנות התנהגות ולפתוח לעצמו דרך חדשה) המשך בהרחקה מבית הספר בהסלמה הולכת וגוברת: תחילה יום אחד, וחזרה עם ההורים, אחר כך ליומיים. ואם הוא חוזר פעם שלישית על מעשי אלימות - הרחקה עד שיוכיח שוהא נמצא בטיפול רציני. טיפול על ידי המשטרה לא כולל פתיחת תיק לילד - אבל כן הזמנה שלו לתחנת המשטרה והסבר על הדרך שהוא עלול להדרדר אליה אם ימשיך בדרכו - זה לפעמים מאיר עיניים מאד. המשטרה משתפת פעולה בדברים כאלו, כשפונים אליה דרך קשרי הציבור ולא בתלונה דרך היומנאי. החשוב יותר הוא להבין שזה לא חוכמה לשלוח את הילד המוטרד לטיפול אצל פסיכולוג אם הילד המטריד לא מטופל ומרשה לעצמו להתנהג איך שבא לו.

 

[יעל עיני]

מה זאת אומרת

כולם מעורבים? איזה סוג של מעורבות? איך היא באה לידי ביטוי?

 

[לב אם]

שאלות מצויינות

לפעמים קל מאד לדבר עם ההורים, לקיים שיחות , להביע השתתפות, בלי לבצע בעצם את הפעילות הנדרשת כדי להפסיק את הארועים. ומנסיוני, כאשר המערכת מתייחסת בחומרה לארועים עד כדי שינוי מהשגרה - יש לזה השפעה על הילדים, כאשר המערכת "מרדימה" את הדברים ומסתפקת במשלוח הילד הנפגע לשיחות עם היועצת או פסיכולוג, יכולה לקרות הסלמה ועד כדי ארועים נוסח "בעל זבוב" (שאז כולם כמובן יקומו ויזעקו)