זה נשמע לי בדיוק כמו הקו המתגונן שדיברתי עליו.
אני לא "מתוך המערכת", אז זה כשלעצמו כבר טעם לפגם ואומר שאין לי זכות דעה (הורים / מורים שחושבים אחרת / כל גורם אחר שחוקר ושומע דעות מבפנים - הם יביעו ביקורת? מה הם מבינים? אין מה לטרוח אפילו ולהסביר להם מה קורה. ששששש.)
אני גורם "מבחוץ" שבתוקף עעבודתו (ולא רק בתוקף היותו הורה בעצמו) עוקב ומקבל תגובות ותיאורים והתייחסויות מהורים פרטיים בבתי ספר שונים, מהנהגות הורים רשמיות ומוועדי הורים פחות רשמיים, מדוברות משרד החינוך, ממועצות מקומיות ועוד. אני מבינה שזה לא מספיק טוב כי אם אני לא אשת חינוך אני לא מבינה בכל מקרה, וחבל על הזמן להסביר לי. כמובן שהבאתי דוגמאות מבתי ספר מסויימים, כפי שאת הבאת - בנחרצות - דוגמא מקופת חולים מסוימת (שאת בוודאי ובוודאי לא מתוך המערכת שלה...) זה לא היה "לדגו", זה היה בדיוק זה - להביא דוגמאות, כמוך. אם את רוצה שאביא עוד ועוד דוגמאות מעוד ועוד בתי ספר - אין לי בעיה. רק תגידי מתי זה מפסיק להיות "מסוים" ומתי זה מתחיל להיות רציני. ואגב, אם אתטוענת שסילפתי את דברייך, את מוזמנת לנמק איך. כי אני לא רואה איך סילפתי אותם, ולא נראה לי שאבין ככה.
וכן. אם ה"ביטחון והנחרצות" שלי נראים לך כמו סגנון שלא ראוי לדיון (במה, בדיוק? בזה שציינתי את התרשמותי שלבתי ספר יש אינטרס טבעי להתגונן ולטייח, ולצד האינטרס הזה יש הבדלים בדרך ורמת הטיפול שלהם בעניין האלימות, כשחלק מהם מתפקדים יפה בעניין ואחרים פחות? זה כל כך לא לגיטימי ונחרץ מדי לומר את זה?) - בהחלט כדאי שתפרשי ממנו. לדעתי זה חבל, כי כמישהי מתוך המערכת, אם היה לך רצון בדיון כן וענייני זה היה יכול להיות מעניין ומאיר עיניים. אבל ברור שאין לך רצון כזה.
גם אני, כמובן, לא מתפרנסת מהדיונים כאן, אף אחת לא מתפרנסת מהם. אני באמת חושבת שהדיון התעורר כי זה עניין שכואב וחשוב לחלק מהאנשים, ואני מוצאת את עצמי מקדישה זמן ומחשבה לא רק בדברים שמביאים לי כסף.
אגב, בהודעה הקודמת שלי לא היה שום כעס. בכלל. ושום דבר אישי. ואת מגיבה בכעס. אני לא מצליחה להבין למה.
