אלימות ...
בטח כולנו מכירים את משחקי האלימות{שלא מקובלים עלי} את ההזדהות של הילדים שלנו מסדרות הטלויזייה וכו'... הבן שלי מת עליהם! בקיצור חברתי משכבר הימים {30 שנה}היא כמו אחות לי.. כך גם הילדים שלנו,עברנו הרבה ביחד ועם זאת לא עברנו הרבה יחד... שבוע שעבר הילדים שלה היו אצלי עד שהיא סיימה ישיבה בעבודה וכשהיא חזרה דיברנו על בתי ספר וחינוך וכו'...מסכמת בכמה מילים אנחנו שונות מאוד בחשיבה ובדרך החינוך שלנו בעודינו משוחחות הילדים מתרוצצים בבית ומשחקים כאילו הם גיבורי אחת הסדרות הידועות פוקימונים,אני כבר חשתי בלחץ שהיה סביבי עם הצעקות והשעגות ,הקפיצות ממקום למקום. לעומת זה היא היתה רגועה ונינוחה...אני אמרתי לה שצריך להפסיק אותם ולבקש מהם לשחק עם דברים אחרים אחרת אני מרגישה שהמכה הקשה תבוא מתי שהוא..והיא תמיד אדישה..ואומרת לי"תני לילדים להביעה את עצמם..תני לילדים חופש ביטוי..תני לילדים להיות ילדים" ואני ...אני חושבת אחרת
יש מקום להשתוללות וצריך לומר להם כשהם מגזימים בהשתוללות ולבקש מהם לשחק בחדר משחקים. פתאום זה בא....הצרחה הזו שהקפיצה רק אותי..ניגשתי ואז ראיתי את הבן שלי מקובל וצועק העיניים שלי ...מיד שאלתי את הבן שלה מה הוא עשה לו?,וואז הוא הראה לי מה הוא זרק עליו לפנים כי הנסיך שלי הרגיז אותו..{ואני מאמינה שהוא הרגיז אותו..אני יודעת כמה הוא אוהב את זה}מדובר על ילד בן כמעט 8 ועל הבן שלי כמעט בן 7 עוד בן שלה בן 4.5 והקטנה שלי שניגררת אחריהם בת 4.5, בקיצור היא הגיעה גם כן ושאלה באדישות מה הוא עשה? היא לא התרגשה ממה שהוא עשה..ואני שאלתי אותו שוב.."למה זרקת לו את זה לפנים כשאתה בוגר ומבין את הסיכון של העיניין" והוא לא הגיב ואני צעקתי עליו"למה?למה?למה?" כ"כ ניבהלתי מהעיניין ונשארתי המומה מהאדישות שלה, היא באותו רגע של הצעקות שלי ביקשה מהילדים שלה לנעול נעליים והולכים הביתה! הרגשתי שהיא נפגעה ממני..זו היתה הפעם הראשונה שהרמתי את הקול על הבן שלה, הם אוהבים להיות אצלי והילדים שלי אצלה.... חייבת לציין שהיא עוברת תקופה מאוד רגישה עם בעלה וזו הפעם הראושנה בחיינו שהיא הפגינה ניכור וכעס מובלע כלפיי.... מאז אנחנו לא מדברות..ניסיתי היום וחברה ענתה לי לטלפון ואמרה שהיא לא נמצאת...הרגשתי מה עובר עליה,סיפרתי לבן זוגי על כך והוא אמר שאולי היא באמת לא היתה בסביבה.. יותר מאוחר הוא סיפר לי שהיא התקשרה אליו ושוחחה איתו על כך...עדיין לא דיברתי איתו על כך מכיוון שהוא נמצא אצלה עכשיו לשיחה אולי גם עליי אבל בטח היא מנסה לשתף אותו גם לגבי המשברון הנישואים שהיא עוברת.. בכל אופן...היא חברה שלי לא הרימה אלי טלפון בכדי ליישר הדורים, אנחנו כ"כ שונות בגישה שלנו לחיים..בעודי פתוחה ולא שומרת דברים בבטן..היא מסוגלת לשמור שנים על גבי שנים.. אולי לא היה צודק לכעוס על הבן שלה כך..אבל האדישות שלה כלפי העיניין הוציא אותי משויווי המשקל...אני צפיתי שזה יקרה לאור זה שהילדים תמיד..אבל תמיד כשהם יחד הם משתוללים כך ואני מאוד לא אוהבת את זה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף תודה למי שקרא עד כה.
בטח כולנו מכירים את משחקי האלימות{שלא מקובלים עלי} את ההזדהות של הילדים שלנו מסדרות הטלויזייה וכו'... הבן שלי מת עליהם! בקיצור חברתי משכבר הימים {30 שנה}היא כמו אחות לי.. כך גם הילדים שלנו,עברנו הרבה ביחד ועם זאת לא עברנו הרבה יחד... שבוע שעבר הילדים שלה היו אצלי עד שהיא סיימה ישיבה בעבודה וכשהיא חזרה דיברנו על בתי ספר וחינוך וכו'...מסכמת בכמה מילים אנחנו שונות מאוד בחשיבה ובדרך החינוך שלנו בעודינו משוחחות הילדים מתרוצצים בבית ומשחקים כאילו הם גיבורי אחת הסדרות הידועות פוקימונים,אני כבר חשתי בלחץ שהיה סביבי עם הצעקות והשעגות ,הקפיצות ממקום למקום. לעומת זה היא היתה רגועה ונינוחה...אני אמרתי לה שצריך להפסיק אותם ולבקש מהם לשחק עם דברים אחרים אחרת אני מרגישה שהמכה הקשה תבוא מתי שהוא..והיא תמיד אדישה..ואומרת לי"תני לילדים להביעה את עצמם..תני לילדים חופש ביטוי..תני לילדים להיות ילדים" ואני ...אני חושבת אחרת
