אליפות העולם - סיכום
שמונה ימים מתישים של קימה מוקדמת בבוקר והאזנה אינסופית לפטפטת בסינית עברו על רבים מאיתנו - אבל עכשיו לאחר כמה ימי התאוששות, אפשר לסכם מעט. 1. הארד של אלכס שטילוב. אלכס הוכיח מעל לכל ספק שהוא אחד משלושת מתעמלי הקרקע הטובים בעולם. אני הייתי סקפטי - יש 4-5 מתעמלים עם דרגת קושי גבוהה משלו, ועוד לפחות עשרה עם דרגת קושי זהה לשלו. אבל אלכס עשוי מחומרים להם אנחנו לא מורגלים - במצבי הלחץ הקשים ביותר, כשצריך להופיע ולתת שואו - אלכס שם. בשלוש השנים מאד המעידה בגמר האולימפי, אלכס פיתח את מה שכל ספורטאי צריך - קור רוח. כשחצי מהמועמדים למדליה לא מעפילים לגמר בגלל טעויות, ועוד כמה שכן העפילו לגמר מועדים במעמד הגדול - אלכס נשאר יציב ואיתן וגורף את המדליות. יש קריטריון אולימפי, ועכשיו רק צריך להגיע. ויש סיבות להיות אופטימים לקראת לונדון - הוא והמאמן שלו מקצוענים מהמעלה הראשונה! 2. נבחרת ארה"ב נשים. המכונה של מרתה קרולי משומנת היטב. תהליך ההכנה והדרך המפרכת שבמהלכה נופו מתעמלות מוכשרות כשון ג'ונסון וצ'לסי ממל הוכיחו את עצמן כששבע בנות ראו שתיים מחברותיהן נדחקות נפצעות, ונדחקו לפינה קצת מפחידה והחמש הנותרות נאלצו כולן לבצע תרגילים על כל המכשירים - גם כאלה שלא נח להן איתם. בסופו של דבר - על אף שהאמריקאיות נדחקו מהפודיום, או לפחות מהחלק העליון שלו על המכשירים שדורשים ארטיסטיות ואלגנטיות (קורה, קרקע ומקבילים) - כנבחרת הן הוכיחו שהן עשויות מברזל - אף נפילה מאף מכשיר במהלך שני ימי תחרות מלאים. בתור צופים הן מנעו מאיתנו את המתח שאנחנו אוהבים, אבל בתור נבחרת הן לקחו את הזהב בהליכה ובצדק. 3. רומניה. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן נבחרת הנשים של רומניה עלתה על המטוס לבוקרשט ללא אף מדליה. אולי זה חוסר המזל של להיות הנבחרת היחידה מהטופ 4 שהופיע ביום הראשון של התחרות, אבל כמובן שאי אפשר לתלות את כל האשמה שם. קשה לדעת מה הבעיה - בסך הכל הנבחרת הורכבה ממתעמלות מוכשרות למדי ומוכרות היטב לשופטים. זה נראה כמו חוסר מרץ או מוטיבציה. הנבחרת עברה טלטלות בדמות חילופי מאמנים לאומיים, וכנראה שזה השפיע על יחסי האמון עם ראשי הענף והמאמנים הלאומיים. בסך הכל לקטלינה פונור היה קאמבק די מרשים, אך זה וודאי לא הספיק בשביל להזריק את האנרגיה הדרושה להיות נבחרת בטופ 3 העולמי. לא ראינו דור המשך ולא ראינו סיבות להיות אופטימים לקראת לונדון. 4. כמו הרומניות, גם הסיניות הגיעו לתחרות הקבוצתית ואיכזבו את רוב המעריצים שלהם. הם רכבו על תהילת העבר כשהביאו את הא קשין ואת ג'יאנג יויואן במובילות. יויואן עוד היתה סבירה בתחרות הקבוצתית, אך היתה צל של אותה מתעמלת מבייג'ינג. הא קשין נפלה מהמקבילים, לא העפילה לגמר וסיימה את התחרות מוקדם מהצפוי. הסיבה היחידה שהסיניות לקחו הביתה את הארד היתה בגלל שהרומניות היו עוד יותר גרועות - אך הן לא איימו על הרוסיות ועל מדלית הכסף ולו לרגע. אך בניגוד לרומניות, הסיניות לפחות הראו שיש למה לצפות בלונדון - סוי לו הקטנטונת הראתה יותר אלגנטיות מכל הרומניות והאמריקאיות גם יחד וקטפה את מדלית הזהב על הקורה ואת הכסף בקרקע. יאו ג'ינאן הפיצית הראתה דרגת קושי ענקית, ונקווה שהשפשוף בטוקיו יעזור לה לקראת לונדון. 5. הרוסיות היו הפתעת האליפות. עוד נבחרת שעברה טלטלה עם פציעתה של מוסטפינה והפציעה/החלמה של קומובה ולכן היו הרבה סימני שאלה לקראת האליפות. בסופו של דבר הרוסיות הציגו הכל - סגנון אלגנטי לפרקים (קומובה כשלא נפלה), וברוטאלי לעתים (הקפיצות של נבייבה) - אך יותר מכל הן לא איבדו את הפוקוס גם אם עשו שגיאות ונתנו פייט לאמריקאיות עד הסיבוב האחרון. כשמוסטפינה תחזור להנהיג, וקומובה תהיה מתעמלת ולא מנהיגה, הקבוצה הזאת תהיה מסוכנת מאד! 6. שיטת הניקוד החדשה כבר קיימת מאז 2006, ואפשר להתחיל העביר עליה את הדעת. השיטה, שמשליכה את ציון ה10 המושלם נותנת חופש אקרובטי ומתגמלת מתעמלות שמבצעות תרגילים קשים. כדי לאזן, היא גם מדרגת אלמנטים של ריקוד - אך בשלב הזה די ברור שהיא לא באמת מתגמלת אומנותיות. הדגש על "הריקוד" הוא מתן קרדיט על קפיצות שפגט, ועל כמות הפירואטים שמתעמלת עושה על רגל אחת - וזה הפך לאקרובטיקה בפני עצמו - אבל מתן פרס על אלגנטיות או ענישה על חוסר אלגנטיות - זה עדיין בידיים של כל שופטת ושופטת. וכך אנחנו מקבלים נבחרת אמריקאית מוכשרת, אתלטית, מדויקת ומחדשת - אך חסרת כל חן! בנוסף, העיוות בציוני הקפיצות חייב להשתנות. כרגע, הקוד ישתנה רק לאחר האולימפיאדה, אך אולי נכון לחשוב על שינויים תכופים יותר לתופעות אקוטיות כמו קפיצות הגברים ששוות נקודה יותר מכל שאר המכשירים, שפחות או יותר מאוזנים, או בנות שנופלות בקפיצה ועדיין לוקחות מדליה (צ'נג פיי, 2008) או שנוחתות על הישבן ועדיין עולות לגמר (יאמילט פנייה, 2011) 7. א-ו-צ'-י-מ-ו-ר-ה. לא שלמישהו היה ספק - אבל הבחור לא מפסיק להדהים. אף אחד לא מתקרב אליו בכלל. באליפות הזאת גילינו שהוא בכל זאת אנושים, עם נפילה מהמתח ומסוס הסמוכות. אך אחת מהנפילות לא קרתה בגמר הקרב רב - אבל תאכלס - הוא יכל ליפול גם שם ועדיין לזכות בתואר במרווח נח. 8 ולריה מקסיוטה כמעט השיגה את הקריטריון עם מקום 10 בקפיצות. עם כשרון על המכשיר הזה, לא פלא שהיא עשתה קפיצה עצומה ברמת ההתעמלות שלה בשנה האחרונה. המטרה מאד ברורה - ולריה חייבת לסיים בטופ 6 או בטופ 12 באליפות האירופה שתערך באפריל בבריסל בשביל להשיג את הקריטריון הישראלי. את הבינ"ל היא אמורה להשיג ללא בעיה בלונדון בינואר. לא יודע מה אתכם - אבל אני אופטימי. אנחנו עוקבים אחריה 4 שנים, מדשדשת בביצת ההתעמלות הישראלית, עם הצלחות מאד חלקיות בחו"ל - עד שבשנה האחרונה משהו השתנה - כאילו קלטה שהאולימפיאדה מעבר לסיבוב. השדרוגים שלה הם תענוג לכל צופה, ותעודת כבוד להתעמלות הישראלית, ויש לקוות שהיא מכתיבה קצת חדש לענף בארץ. 9. הפתעות: צ'וסוביטינה - לא מפסיקה להדהים בגיל 36 ומדלית הכסף. אמנם התחרות היתה דלילה - אבל הרודי והצוקהארה בורג וחצי בגוף ישר הם מתכון בטוח להגיע לשמיניה הראשונה גם בלונדון, ואולי לגנוב מדליה. אפאנסייבה - לא המתעמלת הכי יציבה בעולם, והרבה פעמים נראית עצבנית. אך עם הרבה חן, אקרובטיקה היא הצליחה איכשהו לשבות את השופטים ולקחת את הזהב בקרקע. התוצאה היתה קצת תמוהה - אפשר להבין איך היא עקפה את רייזמן שמקבלת 100 באקרובטיקה ו 0 באומנותיות. אבל סוי לי היתה גם וגם... מילא - ככה זה בהתעמלות - לא הכל ברור, אבל היה תרגיל מלא חיות ואנרגיה ואני מפרגן! 9. אכזבות: לורן מיצ'ל - לאחר אליפויות עולם מוצלחות ביותר ב 2009 ו 2010, לורן מיצ'ל לא היתה מתוזמנת. את הציון הגבוה ביותר בקרקע היא קבעה, אך זה היה בגמר הנבחרות. במוקדמות, משם מעפילים לגמרים, היא לא הצליחה לקבוע תוצאה שמעפילה לגמר. ניתנה לה הזדמנות שניה לאחר ששתי מתעמלות מהגמר נפצעו, ועדיין - זאת לא היתה האליפות שלה. הרבה טעויות וחוסר יציבות - זה נראה כמו עייפות שהיא סוחבת מאז האמריקן קאפ במרץ השנה. בתקווה שהיא תתעורר עד לונדון. אליזבת' טוודל - גם היא לא העפילה למכשיר החזק שלה המקבילים בגלל שגיאה, ולא הרשימה בגמר בקרקע אליו כן העפילה. המומנטום הבריטי קצת נעצר שנה לפני לונדון, והמדליה הוודאית כבר פחות וודאית... דמנטייבה - אלופת אירופה זרחה בהעדרן של מוסטפינה וקומובה. אבל עם שובה של קומובה היא היתה רק יציבה בשביל הנבחרת הרוסית, ולא מעבר לכך. היא תצטרך להאבק על מקום בנחברת הרוסית ללונדון.
שמונה ימים מתישים של קימה מוקדמת בבוקר והאזנה אינסופית לפטפטת בסינית עברו על רבים מאיתנו - אבל עכשיו לאחר כמה ימי התאוששות, אפשר לסכם מעט. 1. הארד של אלכס שטילוב. אלכס הוכיח מעל לכל ספק שהוא אחד משלושת מתעמלי הקרקע הטובים בעולם. אני הייתי סקפטי - יש 4-5 מתעמלים עם דרגת קושי גבוהה משלו, ועוד לפחות עשרה עם דרגת קושי זהה לשלו. אבל אלכס עשוי מחומרים להם אנחנו לא מורגלים - במצבי הלחץ הקשים ביותר, כשצריך להופיע ולתת שואו - אלכס שם. בשלוש השנים מאד המעידה בגמר האולימפי, אלכס פיתח את מה שכל ספורטאי צריך - קור רוח. כשחצי מהמועמדים למדליה לא מעפילים לגמר בגלל טעויות, ועוד כמה שכן העפילו לגמר מועדים במעמד הגדול - אלכס נשאר יציב ואיתן וגורף את המדליות. יש קריטריון אולימפי, ועכשיו רק צריך להגיע. ויש סיבות להיות אופטימים לקראת לונדון - הוא והמאמן שלו מקצוענים מהמעלה הראשונה! 2. נבחרת ארה"ב נשים. המכונה של מרתה קרולי משומנת היטב. תהליך ההכנה והדרך המפרכת שבמהלכה נופו מתעמלות מוכשרות כשון ג'ונסון וצ'לסי ממל הוכיחו את עצמן כששבע בנות ראו שתיים מחברותיהן נדחקות נפצעות, ונדחקו לפינה קצת מפחידה והחמש הנותרות נאלצו כולן לבצע תרגילים על כל המכשירים - גם כאלה שלא נח להן איתם. בסופו של דבר - על אף שהאמריקאיות נדחקו מהפודיום, או לפחות מהחלק העליון שלו על המכשירים שדורשים ארטיסטיות ואלגנטיות (קורה, קרקע ומקבילים) - כנבחרת הן הוכיחו שהן עשויות מברזל - אף נפילה מאף מכשיר במהלך שני ימי תחרות מלאים. בתור צופים הן מנעו מאיתנו את המתח שאנחנו אוהבים, אבל בתור נבחרת הן לקחו את הזהב בהליכה ובצדק. 3. רומניה. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן נבחרת הנשים של רומניה עלתה על המטוס לבוקרשט ללא אף מדליה. אולי זה חוסר המזל של להיות הנבחרת היחידה מהטופ 4 שהופיע ביום הראשון של התחרות, אבל כמובן שאי אפשר לתלות את כל האשמה שם. קשה לדעת מה הבעיה - בסך הכל הנבחרת הורכבה ממתעמלות מוכשרות למדי ומוכרות היטב לשופטים. זה נראה כמו חוסר מרץ או מוטיבציה. הנבחרת עברה טלטלות בדמות חילופי מאמנים לאומיים, וכנראה שזה השפיע על יחסי האמון עם ראשי הענף והמאמנים הלאומיים. בסך הכל לקטלינה פונור היה קאמבק די מרשים, אך זה וודאי לא הספיק בשביל להזריק את האנרגיה הדרושה להיות נבחרת בטופ 3 העולמי. לא ראינו דור המשך ולא ראינו סיבות להיות אופטימים לקראת לונדון. 4. כמו הרומניות, גם הסיניות הגיעו לתחרות הקבוצתית ואיכזבו את רוב המעריצים שלהם. הם רכבו על תהילת העבר כשהביאו את הא קשין ואת ג'יאנג יויואן במובילות. יויואן עוד היתה סבירה בתחרות הקבוצתית, אך היתה צל של אותה מתעמלת מבייג'ינג. הא קשין נפלה מהמקבילים, לא העפילה לגמר וסיימה את התחרות מוקדם מהצפוי. הסיבה היחידה שהסיניות לקחו הביתה את הארד היתה בגלל שהרומניות היו עוד יותר גרועות - אך הן לא איימו על הרוסיות ועל מדלית הכסף ולו לרגע. אך בניגוד לרומניות, הסיניות לפחות הראו שיש למה לצפות בלונדון - סוי לו הקטנטונת הראתה יותר אלגנטיות מכל הרומניות והאמריקאיות גם יחד וקטפה את מדלית הזהב על הקורה ואת הכסף בקרקע. יאו ג'ינאן הפיצית הראתה דרגת קושי ענקית, ונקווה שהשפשוף בטוקיו יעזור לה לקראת לונדון. 5. הרוסיות היו הפתעת האליפות. עוד נבחרת שעברה טלטלה עם פציעתה של מוסטפינה והפציעה/החלמה של קומובה ולכן היו הרבה סימני שאלה לקראת האליפות. בסופו של דבר הרוסיות הציגו הכל - סגנון אלגנטי לפרקים (קומובה כשלא נפלה), וברוטאלי לעתים (הקפיצות של נבייבה) - אך יותר מכל הן לא איבדו את הפוקוס גם אם עשו שגיאות ונתנו פייט לאמריקאיות עד הסיבוב האחרון. כשמוסטפינה תחזור להנהיג, וקומובה תהיה מתעמלת ולא מנהיגה, הקבוצה הזאת תהיה מסוכנת מאד! 6. שיטת הניקוד החדשה כבר קיימת מאז 2006, ואפשר להתחיל העביר עליה את הדעת. השיטה, שמשליכה את ציון ה10 המושלם נותנת חופש אקרובטי ומתגמלת מתעמלות שמבצעות תרגילים קשים. כדי לאזן, היא גם מדרגת אלמנטים של ריקוד - אך בשלב הזה די ברור שהיא לא באמת מתגמלת אומנותיות. הדגש על "הריקוד" הוא מתן קרדיט על קפיצות שפגט, ועל כמות הפירואטים שמתעמלת עושה על רגל אחת - וזה הפך לאקרובטיקה בפני עצמו - אבל מתן פרס על אלגנטיות או ענישה על חוסר אלגנטיות - זה עדיין בידיים של כל שופטת ושופטת. וכך אנחנו מקבלים נבחרת אמריקאית מוכשרת, אתלטית, מדויקת ומחדשת - אך חסרת כל חן! בנוסף, העיוות בציוני הקפיצות חייב להשתנות. כרגע, הקוד ישתנה רק לאחר האולימפיאדה, אך אולי נכון לחשוב על שינויים תכופים יותר לתופעות אקוטיות כמו קפיצות הגברים ששוות נקודה יותר מכל שאר המכשירים, שפחות או יותר מאוזנים, או בנות שנופלות בקפיצה ועדיין לוקחות מדליה (צ'נג פיי, 2008) או שנוחתות על הישבן ועדיין עולות לגמר (יאמילט פנייה, 2011) 7. א-ו-צ'-י-מ-ו-ר-ה. לא שלמישהו היה ספק - אבל הבחור לא מפסיק להדהים. אף אחד לא מתקרב אליו בכלל. באליפות הזאת גילינו שהוא בכל זאת אנושים, עם נפילה מהמתח ומסוס הסמוכות. אך אחת מהנפילות לא קרתה בגמר הקרב רב - אבל תאכלס - הוא יכל ליפול גם שם ועדיין לזכות בתואר במרווח נח. 8 ולריה מקסיוטה כמעט השיגה את הקריטריון עם מקום 10 בקפיצות. עם כשרון על המכשיר הזה, לא פלא שהיא עשתה קפיצה עצומה ברמת ההתעמלות שלה בשנה האחרונה. המטרה מאד ברורה - ולריה חייבת לסיים בטופ 6 או בטופ 12 באליפות האירופה שתערך באפריל בבריסל בשביל להשיג את הקריטריון הישראלי. את הבינ"ל היא אמורה להשיג ללא בעיה בלונדון בינואר. לא יודע מה אתכם - אבל אני אופטימי. אנחנו עוקבים אחריה 4 שנים, מדשדשת בביצת ההתעמלות הישראלית, עם הצלחות מאד חלקיות בחו"ל - עד שבשנה האחרונה משהו השתנה - כאילו קלטה שהאולימפיאדה מעבר לסיבוב. השדרוגים שלה הם תענוג לכל צופה, ותעודת כבוד להתעמלות הישראלית, ויש לקוות שהיא מכתיבה קצת חדש לענף בארץ. 9. הפתעות: צ'וסוביטינה - לא מפסיקה להדהים בגיל 36 ומדלית הכסף. אמנם התחרות היתה דלילה - אבל הרודי והצוקהארה בורג וחצי בגוף ישר הם מתכון בטוח להגיע לשמיניה הראשונה גם בלונדון, ואולי לגנוב מדליה. אפאנסייבה - לא המתעמלת הכי יציבה בעולם, והרבה פעמים נראית עצבנית. אך עם הרבה חן, אקרובטיקה היא הצליחה איכשהו לשבות את השופטים ולקחת את הזהב בקרקע. התוצאה היתה קצת תמוהה - אפשר להבין איך היא עקפה את רייזמן שמקבלת 100 באקרובטיקה ו 0 באומנותיות. אבל סוי לי היתה גם וגם... מילא - ככה זה בהתעמלות - לא הכל ברור, אבל היה תרגיל מלא חיות ואנרגיה ואני מפרגן! 9. אכזבות: לורן מיצ'ל - לאחר אליפויות עולם מוצלחות ביותר ב 2009 ו 2010, לורן מיצ'ל לא היתה מתוזמנת. את הציון הגבוה ביותר בקרקע היא קבעה, אך זה היה בגמר הנבחרות. במוקדמות, משם מעפילים לגמרים, היא לא הצליחה לקבוע תוצאה שמעפילה לגמר. ניתנה לה הזדמנות שניה לאחר ששתי מתעמלות מהגמר נפצעו, ועדיין - זאת לא היתה האליפות שלה. הרבה טעויות וחוסר יציבות - זה נראה כמו עייפות שהיא סוחבת מאז האמריקן קאפ במרץ השנה. בתקווה שהיא תתעורר עד לונדון. אליזבת' טוודל - גם היא לא העפילה למכשיר החזק שלה המקבילים בגלל שגיאה, ולא הרשימה בגמר בקרקע אליו כן העפילה. המומנטום הבריטי קצת נעצר שנה לפני לונדון, והמדליה הוודאית כבר פחות וודאית... דמנטייבה - אלופת אירופה זרחה בהעדרן של מוסטפינה וקומובה. אבל עם שובה של קומובה היא היתה רק יציבה בשביל הנבחרת הרוסית, ולא מעבר לכך. היא תצטרך להאבק על מקום בנחברת הרוסית ללונדון.
