בוא נפליג
על רגל אחת - המים נושאים ולא זוכרים. אולי משקפים. כל העולם הסובב אותנו הוא השתקפויות של השתקפויות. נושא מורכב שדורש לא רק ידע אלא גם זמן ארוך להתבוננות כדי להבחין באמיתות הדבר. אבל למה שרק המים יזכרו ( נדמה לי שיש שיר כזה). גם אויר זוכר, למעשה הכל זוכר נזכר ומזכיר. קוריוז על מים, ישנו ספר המלווה בצילומים - לצערי איני זוכר את שמו, אך אני יודע שכתב צילם וערך אותו אדם מיפן. באותו ספר ניתן לראות טיפות מים שגורו והושפעו בתדרים ואינפורמציות אנרגטיות ואחרות, לא חומריות או מוצקות, בכל מקרה. גם מחשבות וגם הבעת רגשות, סוגי מוסיקה וכו' וכו'. טיפות המים נלקחו כולן מאותו המקור ובכל פעם ובהתאם לגירוי, שהשפיע עליהן, ניראו שונות, כלומר מיבנן המולקולרי. עולם שלם דמוי גלקסיה ארכיטקטונית מדהים ביופיו ובמורכבותו, נוצר בכוח חוקי על בלתי נתפסים, אלא עד להיכן שמגיעה העדשה, שזה כלום. לדעתי נכון יותר לומר מים נושאים, אויר נושא, אבנים, צמחים, כל דבר הוא נושא, נשא, ומנשיא הלאה. כל החיים הם מירקם אחד שלם, נושם בעת ובעונה אחת וכגוף אחד. באותה מידה ניתן לומר שגם אבן זוכרת, או נושאת, או משקפת, אלא שבגלל קיומה הפיזי הסטטי, ההטבעה נעשית באיטיות ולא ניתן להבחין בה כמו במים. כל דבר הסובב אותנו, כולל אנו בעצמנו, נושא אינפורמציה ברמת גוף האדם וברמת האדם הגשמי - הרוחני. הכל מהווה מיכל נושא. כלי המחזיק ואוגר בתוכו אינפורמציה. הכל נושא ומטביע, משקף את עצמו במה שבא איתו במגע והוא עצמו משקף באותה העת את זה שמשקף אותו, מראות, אתה יודע. אבל הנושא החשוב יותר הוא לא אם הם נושאים אלא מה. הם נושאים ידע מכל מיני סוגים ומכל מיני רמות בהתאמה לסביבה ומה שנמהל ומשתקף בתוכם. אין זה משנה אם ימהל בהם חומר אורגני כלשהו או מיזמור שיר. גם האויר נושא את תדרי הקול הבלתי ניראים עד להיכן ששמיעתנו מגעת, אבל האם רק עד לשם? והאם הוא נמוג לגמרי? הרי אנחנו יודעים שבטבע יש חוק שימור אנרגיה, ולמה רק אנרגיה, למה לא לומר פשוט חוק שימור. שום דבר לא הולך לאיבוד הוא רק מחליף צורה ומקום בהתאם לסביבה שבה הוא מתקיים. הומיאופתיה שברמת התפישה האנושית כיום, נחשבת לאלכימיה, עוסקת במהויות שהיו פעם כימיה. בגלל שאנחנו יודעים שאפשר לרפא גם בעדינות וללא רעילות. אנחנו מוהלים את החלק הכימי הרעיל עד לרמה בלתי נמדדת והמים פשוט נושאים את התדר של מה שהיה פעם חומר כימי מסויים, עץ מסויים, מתכת מסויימת, חיה מסויימת. במשך כל הזמן הוא חייב להיות מוכל איפה שהוא, כלומר להשמר "בקפסולה" שבמקרה שלנו היא טיפת המים. אין דבר כלשהו יכול להתקיים ללא מקום. המרכיבים המעודנים ביותר של החומר לא הלכו לאיבוד אלא מתקיימים ומשתמרים ברמת הוויה גבוהה מאוד. גם בזמנו לא ראו חיידקים. על המסך יש נקודה אחת בודדת שעומדת לבדה, האם אתה מבחין בה? אם היינו מגדילים אותה למיימדי ענק היינו מבחינים בתוכה עלום ומלואו. zzooooooooom ושיהיה שבוע מצויין .
