אהה.
תמצית הצליל "שאמאן" היא - "שמה, במענו/ה המענה". מבחינתי הפורום הזה הוא פורום שאמני. החומרים העולים כאן והדרך שבה אנו עוסקים בהם היא סוג של שאמניזם. למעשה גם בפורומים אחרים נעשית עבודה שאמנית אלא שההבדל הוא שהיא אינה חושבת או מודעת לכך. יש ספר נפלא של נחום מגד ושנקרא "שערי תיקווה ושערי אימה". הוא מדבר על שאמניזם בדרום ומרכז אמריקה. אעביר לך אותו בהזדמנות. כמו שאני מבין את הדברים השאמאן הוא מתווך בין בני האדם לבין כוח חיים עליון. למעשה כל בני האדם הם שאמאנים בפוטנציאל אך רק בודדים יעסקו בזה. לא כל אחד מסוגל לצלוח את המכשול הקשה מהכל, הספקנות. מצד אחד אנשים רוצים להאמין שיש היררכיה, תודעה גבוהה ותכלית, ומצד שני הם עשויים לדחות אפשרות כזו בגלל הספקנות. כמה אנשים מרשים לעצמם לחשוב ברצינות שהיקום מעביר מסרים בדרכים רבות אחרות? שאמאן נולד כזה, זו קרמה. בדרך כלל אלה שישלחו ידם בזה דרכם החלה לאחר שעברו טראומה קשה, או שחיים בזכות נס שהציל אותם ממוות בטוח, או כאלה שחוו הארה או טירוף דעת, או... בקיצור "מחורפנים". האמונה היא שכוח החיים "סימן" אותם ועליהם למלא משימה. . לאחר ששרדו "המסומנים" את מתקפת החיים עליהם היו מוצאים עצמם ליד מורה, שאמאן בעצמו, שמכוון ומדריך אותם הלאה. בעבר זה היה מתוך ולמען השבט או הקהילה שציפתה זאת מהם. בהמשך כשהאנושות ויתרה עליהם וסר חינם, בין השאר בגלל אלוהי הטכנולוגיה והמדע, היו הורגים כולאים ומסממים אותם. היום יש מעין שיווי משקל יחסי שמאפשר ביטוי כזה. יותר ויותר אנשים מבינים שהקידמה לא הובילה אותם אל החופש שיחלו לו ויש רצון עז לשוב אל המקורות בכל מיני דרכים. כגודל הקידמה כך גם גודל האכזבה והחיפוש. לעמנו היו שאמנים ידועים. כל הנביאים, הכוהנים והלויים היו שאמאנים. על ירמיהו יונה יחזקאל ואחרים התפקיד ניכפה בכוח. וכך נכתב בירמיהו פרק א' - "ויהי דבר ה' אלי לאמור - בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך... ואומר : אהה אדני, הנה לא ידעתי לדבר כי נער אנוכי". והאלוהים ממשיך ואומר -" מה אתה רואה?" וירמיהו עונה - "סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה" ואלוהים ממשיך ואומר -"...". ובפרק כ' ירמיהו מקונן על יעודו הכפוי "ארור היום אשר יולדתי בו...". השאמאן יודע להסתכל על הדברים ולקבל משמעות. באים אליו עם שאלה והוא נותן תשובה על סמך אותות שהוא מקבל מהסביבה. הוא יוצא מידיעה שהסביבה חיה נושמת ומתקשרת ומנוהלת על ידי כוח על. שלמה המלך היה שאמאן גדול, הוא הכיר את שפת החיות. יוסף גם הוא היה שאמאן ענק, שכן למד לדעת ולקרא את שפת החלומות. אלישע הנביא שהפליא בקסמיו היה שאמאן, וחוני המעגל, ואליהו, איך אפשר שלא להזכירו ועוד ועוד. היום הכל נראה כסיפורי אגדות והזיות שסיפרו לנו בילדות כדי שנירדם ואבא ואמא יוכלו לנוח קצת. השאמנים היו בכל מקום שבו היתה קהילה מאורגנת. הוא היה איש הרפואה, איש הדת, איש האמונה, האומן החוט המקשר ומהאפשר את קיומו של כל השבט. הוא ידע לראות ולחוש בכל מיני דרכים. אחד התמחה בצמחים האחר בחיות זה בעננים או עשן, ההם באבני האורים והתומים, ירמיהו בסירים נפוחים, ובימנו האורבנים השאמנים רואים גם דרך עיתונים, ערוצי טלויזיה וכו'. המכנה המשותף הוא שהדברים והארועים המקיפים אותנו מדברים בעד עצמם. שאמנים יכלו לענות על השאלה על פי מה שמופיע לנגד עניהם באותו הרגע. למשל אם נשברת להם המסגרת בתוף
או אם ראו שקדיה פורחת. תמיד יש את האפשרות שהוא יטעה ואם זה קרה הוא שילם "בראשו" לא פעם. לכן יתכן שהעדיפו להחשב למשוגעים ולוותר על הדרך הזו, מהפחד שמה יכשלו או דבריהם יובנו שלא כהלכה. רבים מהם הפכו לנרקומנים, אלכוהוליסטים, או חולי גוף ונפש. הם ראו וידעו דברים בתוקף מה שנולדו להיות, אך הם בעצמם אינם מאמינים יותר וכל שאיפתם להשתיק את הסבל והכאב שבא עליהם על מנת לחשלם ולהכשירם. פעם ראיתי שאמאן אלכוהוליסט שאליו הגיעו אנשים מיושבים ומכובדים מכל מיני מקומות מרוחקים על מנת לקבל ממנו תשובה. האיש היה כמו רוח נשגבה הנושבת בעולמות הגבוהים בעוד שאשתו וילדיו הסתובבו יחפים ובלוי בגדים, כנראה שאין כסף בעיסוק הזה. והנועזים שבכל זאת מנסים, רובם נבלעים במערבולת הנקראת שרלטנות. בשאמניזם יש הרבה מאוד יופי ועושר לא נתפס, אבל זהו עולם של בדידות. עושר מסוג כזה שחוששים להתקרב או לגעת בו, עושר שרק הספקנות מונעת מלגעת בו. עושר שנחשף לעיתים רק כאשר כלום לא עזר, התחנה האחרונה. מאז שחרב בית המקדש הראשון השאמניזם נחשב למעוזם של משוגעים ושוטים. מבחינתי הומיאופתיה היא סוג שאמניזם. היא טוענת שלכל דבר יש אינטלגנציה משל עצמו, בין אם הוא בא ממלכת הדומם, הצומח, החי או המדבר. היא נעזרת באינטלגנציות האלה בכדי לרפא מחלות ( לתת תשובות ). היא מודעת לכך שלכל דבר יש כוח רוחני אישי המחזיק אותו במבנה מאורגן והמנהל את כל העיניינים הגופניים והאחרים, ושהכוח הרוחני האישי הזה כפוף לרצון של כוח חיים גבוה ממנו וכן הלאה עד לקצה ראש הפירמידה. היא קשובה ומתייחסת בכבוד אל מה שיש לחומרים לומר. הנקודה הכי חשובה, הכי יפה והכי קשה לתפיסה היא שהשאמניזם מבוסס על כך שהכל קשור בהכל במעין מארג מופלא שמנוהל ממקור עליון. בשורה התחתונה המשפט שלדעתי הכי מייצג את מהותו של האדם בעולם הזה, על כל הקידמה, המדע והטכנולוגיה שמקיפה אותו, - "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". ולכן השאמאניות, גם אם תאלץ להתקיים בגדר אפשרות תאורטית, לא תכחד לעולם מלבבות בני האדם ובעיקר הילדים שביניהם. והשאמנים שאמנים.