אהם... אפשר ליכתוב סיפור של אחת
מהשיכבה שלי? ואני אפילו לא צריכה להיתאמץ כדי לקשר את זה לצופים... אוף, הרעש של המקשים מעצבן אותי...
אז ככה, לילדה קוראים דנה, ובתחילת כיתה ט´ דנה נידלקה על אחד בואו ניקרא לו אדם. עוד מכיתה ז´, למרות שהיו לה מאז שני חברים היא שמה עין על האדם הזה ועל כמה שהוא חמוד... אבל עד ט´ הוא לא היה בצופים וביגלל שהוא לא היה איתה באותו בי"ס לא היה לה שום קשר איתו. אז בט´ הוא שוב היה בצופים וככה היא הייתה איתו הרבה ושוב נידלקה עליו. אבל, לא היה לה מושג אם הוא אוהב אותה, והיא לא רצה להיתפדח אז היא לא עששתה עם זה כלום. עוד משהו זה שאדם היה האח של המדריכה שלו, והוא לא היה צופיפניק ממש, הוא בא רק ביגלל אחותו, ככה ניראה לי. דנה הישתדלה כל הזמן לשבת לידו להיות זוג שלו וכאלו, והם ניהיו ממש ידידים טובים... דיברו ליפעמים בטלפון, באיי סי קיו וכאלו. ואז הגיע הסיפור הזה אם אתם זוכרים שהעיפו לנו את המדריכי קורס והביאו אחרים, ואז עשינו שביתה ורצינו שיחזירו לנו רק את המדריך ולא את המדריכה, והיה לנו נורא לא נעים מאדם... הוא הרי חלק מהגדוד וזה היה מאוד לא יפה ששבתנו רק ביגלל המדריך ומאחותו לא היה לנו איכפת... אז ניסינו עוד איכשהו להחזיק אותו בצופים שיישאר חלק מהשיכבה אבל זה לא הלך... ואז הוא יצא מהצופים ודנה הייתה מה זה מבואסת.. כי כבר לא היה לה איפה להיפגש איתו, כי הרי הם לא למדו יחד בבי"ס, וככה לאט לאט הקשר היתנתק, ודנה די ירדה מימנו... וליפני כמה ימים היא ראתה אותו, היא בידיוק ירדה מהאוטובוס עם חאקי רצה לפעולה, והוא היה בדרך לאיזה מישחק כדורסל, הם דיברו קצת וראו בעיינים שלו שהוא מיצטער שהוא עזב את הצופים, ודנה אחרי מלא זמן שהיא לא ראתה אותו שוב ניזכרה כמה הוא חמוד וניראה לי שהיא שוב דלוקה עליו... נועה.