"אלמות מבחירה"=elective mutism

[תירתיר2]

"אלמות מבחירה"=elective mutism

היי לכולם. ביום חמישי השתתפתי בכנס השנתי המקצועי שלנו, והיתה הרצאה קצרצרה שהועברה ע"י אם שלבת שלה יש את התופעה הנ"ל. למי שלא מכיר, מדובר בילדים שמסרבים לדבר בסיטואציות מסויימות בעקביות, למשל בבית הספר, בגן או עם מבוגרים בכלל (ולעיתים גם עם ילדים) האמא הזו טענה שהדבר נובע מחרדה חברתית גבוהה, ושאסור לנסות להכריח ילדים אלו לדבר. מה דעתכם? האם אתם מכירים מקרים כאלו? לי אישית היה פעם טיפול בתחום הזה, כאשר ילדה שטופלה אצלי "פתחה את הפה" וזה היה באמת לאחר שניסיתי לתקשר איתי בדרכים לא מילוליות. היום היא בגן אחר ושוב לא מדברת עם אף אחד. הנטיה שלי היא להפנות ילדים כאלו גם לבירור רגשי- לעיתים מוקד הבעיה הוא רגשי נטו. שבוע טוב ושקט,

 

[נונינה]

אני מכירה אישית מקרה כזה -

וזה בדר"כ גם אילמות סלקטיבית. הילד מדבר תקין רק עם מי שהוא בוחר וזה בדרך כלל המעגל הראשון של בני משפחה קודם כל. הטיפול הוא ריגשי משום שאין שום בעיה אחרת אמיתית הקשורה בדיבור או שפה, הבעיה היא בנכונות לדבר עם אנשים מסויימים זוהי בעיה חברתית רגשית. הגישות כמובן שונות כמו בכל דבר, מהתנהגותי דרך קוגנטיבי ועד לדינאמי.

 

[נ ג ה 33]

רוצה לספר לכם..

שאני סבלתי מהתופעה המוזכרת ע"י תירתיר. בחרתי, ממש במודע לא לדבר עם המורה בכיתה א' ו-ב', באופן עקבי, כל השנתיים. הייתי שם ולא הייתי. הקשבתי, הפנמתי, למדתי, אבל באותה מידה התנתקתי. רק בכיתה ג' פתחתי את הפה, שלב אחר שלב. איבחון שנערך לי ע"י פסיכולוגית בהיותי בכיתה א', קבע שמדובר בין היתר בחרדה חברתית. מעבר לאיבחון הפסיכולוגית לא ראתה צורך בהמשך טיפול. מה אומר לכם... השנתיים הללו זכורות לי כסרט רע מאוד שקשה לי עד היום לשכוח...

 

[אבא של מור]

מותר גם קצת להתבדח../images/Emo35.gif../images/Emo13.gif

פשוט לא היה חסר לך מלח כמאמר הבדיחה למי שלא מכיר מי שמכיר שידלג משה,ילד לאמא פולניה לא דיבר עד גיל 7 . נלקח ונבדק ע"י רופאים, פסיכולוגים, קלינאים ועוד ואף אחד לא גילה את הבעיה אבל.. הילד לא מוציא מילה מהפה. ערב אחד, כל המשפחה יושבת לארוחה ופתאם משה פותח את הפה ואומר: -"תעבירו לי את המלח בבקשה" משה, אומרת האם המאושרת, אתה מדבר. למה שתקת עד עכשיו? -" כי לא היה חסר לי מלח באוכל" סליחה ישן עם זקן אבל הזכיר לי

 

[נ ג ה 33]

העניין הוא..

שלי תמיד חסר מלח, מקטנות, אבל זה כבר עניין לפורום אחר

 

[שיריתה המקורית]

רצוי להתבדח......../images/Emo6.gif

לפעמים אני מוצאת שבמקום לבכות על המצב, עדיף לצחוק, וגם אז מושגת הקלה.

 

[אוריתוש 5]

הנסיון שלי עם elective mutism

היתה לי לפני שנה תלמידה, בכיתה ב' שסבלה מאילמות מרצון במשך 3 שנים. היא לא דברה מילה בגן, בכיתה א' ובכיתה ב'. היא היתה מסוגלת לתקשר מצוין בעזרת ג'סטות ושפת גוף, אך ללא הוצאת הגה. בבית ההורים (וכן עו"ס שעשתה ביקור בית) דווחו על דיבור שוטף, רגיל ומלא. בהדרכת הפסיכולוגית שלנו, ערכנו לה תכנית התנהגותית עקבית ומדורגת מאד, שבעזרתה לאחר מספר שבועות התחילה לענות לשאלות בכיתה, לקראת סוף השנה התחילה לדבר חופשי, וכיום קשה להאמין שהילדה הפטפנטנית הזאת סבלה פעם מתופעה כזאת. אשמח לפרט לך על התכנית שאנחנו ביצענו, אם תרצי. בהצלחה רבה

 

[Diana M]

אני מאוד אשמח לשמוע

במהלך שנות עבודתי עבדתי עם שלושה ילדים בעלי מוטיזם אלקטיבי והייתי שמחה לשמוע כיצד אתם התמודדתם. תודה דיאנה

 

[תירתיר2]

טיפול במוטיזם אלקטיבי

היי דיאנה לי היה טיפול אחד בילדה תאומה, שדיברה איתי בלחישות, ובגן לא הוציאה הגה. בטיפול ניסיתי לרכוש את אמונה מבלי לדרוש ממנה דיבור, אבל היו משחקים הדדיים הכוללים צחוק , נשיפה וכל מיני דרכים אחרות להפקת קול. פעם שמעתי שיחה בינה לבין אחותה התאומה ופשוט עמדתי לידן, והילדה השותקת המשיכה לדבר... גם כשקלטה את נוכחותי. מאז זה היה קל יותר, והדיבור הגיע די מהר. לדעתי צריך להיות בטיפול עיקרון של "דסנסיטיזציה" כלומר, להתקדם צעד צעד, שהמטפל יבוא לסביבה שבה הילד כן מדבר לאחר שהילד בוטח בו, ואח"כ לנסות לאט לסגל אותו לסביבות יותר מפחידות (כמו שאורית הציעה) יש גם מקרים שבהם ילד מדבר בגלל בעיה שפתית או בעיה בהיגוי, הוא חושש לדבר בגלל שהוא יודע שקשה לו. במקרה כזה צריך גם עבודה טיפולית של קלינאי תקשורת מצד השפה, וכשהילד יודע יותר הוא פחות חושש לדבר.