אלמנה טרייה
- פותח הנושא לימורי43
- פורסם בתאריך
עצוב../images/Emo14.gif
בוודאי שזה נורמלי, עברו רק שלושה שבועות! בכאב והגעגועים לא יעברו לעולם, אבל עם הזמן תלמדי לעמוד על הרגליים, לתפקד ואפילו לשמוח במה שיש. הבת שלך זקוקה לך, כך שאין לך שום אפשרות לשקוע. ברוכה הבאה אלינו
אף אחד לא רצה להיות כאן, אבל אם כבר קרה לנו הנורא מכל, טוב לפחות להיות כאן ביחד
בוודאי שזה נורמלי, עברו רק שלושה שבועות! בכאב והגעגועים לא יעברו לעולם, אבל עם הזמן תלמדי לעמוד על הרגליים, לתפקד ואפילו לשמוח במה שיש. הבת שלך זקוקה לך, כך שאין לך שום אפשרות לשקוע. ברוכה הבאה אלינו
תודה לשרון
אני בכלל בפורום הנכון? נראה לי שאני לא שייכת לכאן. יש כאן הורים שכולים ולא אלמנות.. בכל אופן, תודה על התגובה המהירה. הבת שלי בהדחקה טוטאלית וכועסת כשאני בוכה. אני כועסת שזה קרה כ"כ מהר ושלא היה לי הזמן להיפרד ממנו כמו שצריך. כדורי ההרגעה לא עוזרים ואני שוקעת. יש עוד מישהי במצב שלי כאן? בבקשה שמישהי תגיד לי שאני לא מאבדת שפיות!
אני בכלל בפורום הנכון? נראה לי שאני לא שייכת לכאן. יש כאן הורים שכולים ולא אלמנות.. בכל אופן, תודה על התגובה המהירה. הבת שלי בהדחקה טוטאלית וכועסת כשאני בוכה. אני כועסת שזה קרה כ"כ מהר ושלא היה לי הזמן להיפרד ממנו כמו שצריך. כדורי ההרגעה לא עוזרים ואני שוקעת. יש עוד מישהי במצב שלי כאן? בבקשה שמישהי תגיד לי שאני לא מאבדת שפיות!
../images/Emo201.gif לימור הכל כל כך טרי אצלך
אכתוב על עצמי אבל אני מאמינה שרבות מחברות הפורום יסכימו איתי. איבדתי את בני ורנן לפני כ-5 שנים אחרי 4.5 שנים של מלחמה עיקשת בסרטן הדם לויקמיה. עם עליות ומורדות, הפוגות ואישפוזים ארוכים. גהינום בהתגלמותו. כל רצונו של בני רונן היה חיים רגילים, הכי קשה היה לו השיבוה הטוטאלי של חיינו. צוואתו החד משמעית: להמשיך בחיים, לקייםאת ה שגרה. וזה מה שאנחנו כמשפחה עושים מיום פטירתו עוד מעט 5 שנים לצד הגעגוע המתמיד, הכאב הבלתי מרפא, המחשבות על עכשיו רונן היה צריך ............ ולא, רונן כבר לא. רונן נדם למעשה לפני שהתחיל לחיות. מה שאת מרגישה זה נורמאלי את בשלב המעורפל שאת לא מסוגלת לקלוט כלום מעבר לכאב העצום, אבל יש לך 2 דברים לחשוב עליהם רצונו של בעלך, ובתך הקטנה שזקוקה לך עכשיו יותר מתמיד. בכל מקרה אנחנו כאן, תיעזרי בנו מתי שאת זקוקה. אילנה, אמא של רונן
אכתוב על עצמי אבל אני מאמינה שרבות מחברות הפורום יסכימו איתי. איבדתי את בני ורנן לפני כ-5 שנים אחרי 4.5 שנים של מלחמה עיקשת בסרטן הדם לויקמיה. עם עליות ומורדות, הפוגות ואישפוזים ארוכים. גהינום בהתגלמותו. כל רצונו של בני רונן היה חיים רגילים, הכי קשה היה לו השיבוה הטוטאלי של חיינו. צוואתו החד משמעית: להמשיך בחיים, לקייםאת ה שגרה. וזה מה שאנחנו כמשפחה עושים מיום פטירתו עוד מעט 5 שנים לצד הגעגוע המתמיד, הכאב הבלתי מרפא, המחשבות על עכשיו רונן היה צריך ............ ולא, רונן כבר לא. רונן נדם למעשה לפני שהתחיל לחיות. מה שאת מרגישה זה נורמאלי את בשלב המעורפל שאת לא מסוגלת לקלוט כלום מעבר לכאב העצום, אבל יש לך 2 דברים לחשוב עליהם רצונו של בעלך, ובתך הקטנה שזקוקה לך עכשיו יותר מתמיד. בכל מקרה אנחנו כאן, תיעזרי בנו מתי שאת זקוקה. אילנה, אמא של רונן
לימור תודה על מילותיך, אין דרגות לכאב
את חשה אותו כעת במלוא עוצמתו. נכון אין נורא מלאבד ילד, זה כאב שלא נרפא, קרע שלא נסגר, מעגל חיים שלעולם לא יושלם תמיד ישאר פתוח ומדמם לנו ההורים. אפשר "להחלים" לאט לאט מאובדן אחר כולל אובדן של הורה, בן זוג. אבי נפטר 3 שבועות לפני שרונן חלה וככל שחולף הזמן הכאב החד נחלש ונתן מקום לזכרונות הטובים. כל מה שעליך לעשות זה לקחת את חייך צעד צעד, להתרכז בבתך להיות מוקפת באנשים שקרובים אליך ושלא לוחצים עליך. זה הכל. ולזכור שאנחנו כאן.
אילנה, אמא של רונן
את חשה אותו כעת במלוא עוצמתו. נכון אין נורא מלאבד ילד, זה כאב שלא נרפא, קרע שלא נסגר, מעגל חיים שלעולם לא יושלם תמיד ישאר פתוח ומדמם לנו ההורים. אפשר "להחלים" לאט לאט מאובדן אחר כולל אובדן של הורה, בן זוג. אבי נפטר 3 שבועות לפני שרונן חלה וככל שחולף הזמן הכאב החד נחלש ונתן מקום לזכרונות הטובים. כל מה שעליך לעשות זה לקחת את חייך צעד צעד, להתרכז בבתך להיות מוקפת באנשים שקרובים אליך ושלא לוחצים עליך. זה הכל. ולזכור שאנחנו כאן.
בטח שזה נורמלי ../images/Emo201.gif
לימורי, תפוז החליטו להחליף את שם הפורום שהיה עד לאחרונה "אבדן ושכול". ניסיתי למחות, ביחד עם מס' חברים נוספים שנמצאים כאן בעקבות אובדנים אחרים אך תפוז שינו לבסוף את השם של הפורום ואף לא טרחו לתת לי תשובה. יחד עם זאת, בחרתי להישאר לפחות בינתיים וגם אני הגעתי לכאן בעקבות אובדן בת זוג. אמנם היינו חברים ולא היו לנו ילדים משותפים אך היינו יחד 7 שנים והתנהלנו כזוג נשוי לכל דבר ועניין. אם היית מרגישה כרגיל, מתפקדת מצויין ומבסוטה מהחיים, לאחר 3 שבועות של אובדן- הייתי אומר לך שמשהו לא בסדר אצלך. במילים אחרות- ברור שזה טבעי לחשוב רק על הרצון למות ולחדול כדי שיפסיק לכאוב כל כך. ובכל זאת, התרופה הטובה ביותר כדי לא לצלול למקומות מהם לא תמיד ניתן לחזור ולצוף, אחת ההמלצות הטובות היא פשוט לנסות ולהשתדל לקיים שגרה כמה שניתן: 1. להמשיך ללמוד/ לעבוד 2. לקום ולגרור את עצמך מהמיטה בכח 3. לנסות ולתפקד במסגרת מטלות הבית כל אלו כדי לשמור על מסגרת איתנה שתיתן כח לשרוד את התחושות האיומות. גם אם בהתחלה אנחנו עושים את זה בחוסר חשק ובאופן אוטומטי- השגרה בתקופות כאלו שומרת עלינו. שומרת שלא נעשה שטויות ומזכירה לנו גם אם לרגעים בודדים, שאולי שווה לפקוח בבוקר את העיניים. שלא תדעי עוד צער, רונן
לימורי, תפוז החליטו להחליף את שם הפורום שהיה עד לאחרונה "אבדן ושכול". ניסיתי למחות, ביחד עם מס' חברים נוספים שנמצאים כאן בעקבות אובדנים אחרים אך תפוז שינו לבסוף את השם של הפורום ואף לא טרחו לתת לי תשובה. יחד עם זאת, בחרתי להישאר לפחות בינתיים וגם אני הגעתי לכאן בעקבות אובדן בת זוג. אמנם היינו חברים ולא היו לנו ילדים משותפים אך היינו יחד 7 שנים והתנהלנו כזוג נשוי לכל דבר ועניין. אם היית מרגישה כרגיל, מתפקדת מצויין ומבסוטה מהחיים, לאחר 3 שבועות של אובדן- הייתי אומר לך שמשהו לא בסדר אצלך. במילים אחרות- ברור שזה טבעי לחשוב רק על הרצון למות ולחדול כדי שיפסיק לכאוב כל כך. ובכל זאת, התרופה הטובה ביותר כדי לא לצלול למקומות מהם לא תמיד ניתן לחזור ולצוף, אחת ההמלצות הטובות היא פשוט לנסות ולהשתדל לקיים שגרה כמה שניתן: 1. להמשיך ללמוד/ לעבוד 2. לקום ולגרור את עצמך מהמיטה בכח 3. לנסות ולתפקד במסגרת מטלות הבית כל אלו כדי לשמור על מסגרת איתנה שתיתן כח לשרוד את התחושות האיומות. גם אם בהתחלה אנחנו עושים את זה בחוסר חשק ובאופן אוטומטי- השגרה בתקופות כאלו שומרת עלינו. שומרת שלא נעשה שטויות ומזכירה לנו גם אם לרגעים בודדים, שאולי שווה לפקוח בבוקר את העיניים. שלא תדעי עוד צער, רונן
הפורום עוזר,,,,
זה נורמאלי לחלוטין,איבדתי ילד בן 3 וחצי שהיה כל עולמי-וזה קשה וזה לא הולך להיות קל -אז תיתמודדי כי כולם בחיים לא מבינים אנשים כמונו,ופשוט מסמנים אותנו "כלא נורמאלי"-אני מציעה לך לא לחלוק רגשות עם חברות ומשפחה כי אף אחד לא מבין-מה שכן הפורום הזה באמת משחרר -אז תוציאי הכל כאן,,,,,
זה נורמאלי לחלוטין,איבדתי ילד בן 3 וחצי שהיה כל עולמי-וזה קשה וזה לא הולך להיות קל -אז תיתמודדי כי כולם בחיים לא מבינים אנשים כמונו,ופשוט מסמנים אותנו "כלא נורמאלי"-אני מציעה לך לא לחלוק רגשות עם חברות ומשפחה כי אף אחד לא מבין-מה שכן הפורום הזה באמת משחרר -אז תוציאי הכל כאן,,,,,
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.