אלצהיימר משפחתי

[yasmini 100]

אלצהיימר משפחתי

מחלת האלצהיימר תורשתית אצלי במשפחה.
סבי סבל ממנה וכעת אבי.
אני רוצה לדעת מה הן הפעולות המונעות המומלצות שכדאי לי וליילדי לפעול על פיהן. אני בת 35. כרגע הכל בסדר עם הזכרון שלי.
בעידן של היום בו כל המידע נמצא במכשיר הסללולרי, חשוב לי לדעת להערך בהתאם כי אני מודעת לכך שאינני מפעילה מספיק את המוח וכך גם ילדיי. וזה רק יילך ויהיה גרוע יותר.
אשמח להמלצות..............................!!

 

[עוגיפלצת113]

המוחלא מפסיק לפעול

24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע מהרגע של 3 שבועות להריון, ועד ליום שאדם מת. הסימפטום של אלצהיימר הוא ירידה בזיכרון, הירידה בזיכרון היא לא הגורם לאלצהיימר, יש הבדל. לדעתי המאד צנועה (ולא רק לדעתי), זה לא רק עניין של להפעיל את המוח (שהרי הוא כבר פועל בעצמו), אלא לחיות אורח חיים כולל שממזער סיכון לחלות באלצהיימר. כלומר דברים כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, השמנה, תזונה לקויה ועוד- משפיעים גם על המוח, על כלי הדם שמספקים את המוח, ומעודדים מחלות ניווניות של המוח. ברור שכל אדם צריך להקפיד על הדברים האלה, אבל מי שיש לו תורשה גרועה צריך להקפיד יותר על אורח חיים בריא.

 

[יענקלה מגבעתיים]

חגיגות

עד לפני 5-6 שנים העולם הרפואי חגג על תגלית שיש שני סוגי אלצהיימר. מתחת ומעל גיל 60. סברו וחגגו בנסיעות לכנסים, על תגלית שיש גן מסויים לחולים הצעירים שעובר בתורשה, ושבני משפחה הם בסיכון גבוה לחלות.

כיום, בלי לחלות באלצהיימר, העולם הרפואי שכח זאת, וכיום מקובלת הדיעה שאחוז המיועדים לחלות בגין תורשה הוא 3-5 אחוזים.
לדעתי האישית ישנם כיום כל כך הרבה חולי אלצהיימר, שהסיכוי שכמה מבני משפחה חולים או יחלו, הוא נתון סטטיסטי. אני אישית הכרתי מספר זוגות שגם האיש וגם האישה חלו באלצהיימר. והרי אין קשר דם ביניהם.

לדעתי אין לך סיבה להיות מוטרדת. גם אם חלילה תחלי וגם אם לא, חבל להוסיף שנים של דאגה במקום להנות מהחיים.

 

[דר יעקב הימן]

אלצהיימר ״משפחתי״

שלום רב יסמין!
כמו כל מחלה ,אלצהיימר יכולה להופיע בגילאים שונים,אצל אנשים באותה המשפחה, מבלי שזה יהפוך למחלה משפחתית. חשוב לדעת:באיזה גיל המחלה פרצה אצל בני משפ׳ שונים,ובעיקר מה היו גורמי הסיכון אצל כל נאחד מהם. כיום ידועה רק צורה אחת של ad (ר״ת של מח׳ אלצ׳ באנגלית) משפחתי אצל נשאים של גנים מסוג apoe4, במקום בגן ה״רגיל״ apoe2, הגורם להצטברות שומנים בדם ואטרוסקלרוזיס מואצת, שהיא אחד מגורמי הסיכון הידועים. ידוע שהאמצעים למניעת התסמונת המטבולית (סכרת,יל״ד,השמנה,יתר שומנים בדם) הם גם היעילים בדחיית מחלת אלצהיימר,ובנוסף רצויות פעולות להפעלת שלוב חושים וזכרון (ניגון בכלי,ריקודים מכל הסוגים,לימוד שפות נוספות ועוד), ביחד עם השתייכות לרשת תמיכה חברתית יציבה. אז לא דאוג, יש מה לעשות.

 

[xfwind]

צ'מע, אמא שלי בת 86. עד לפני שנה, למעט כמה סימנים מינוריים

אי אפשר היה לנחש שפניה לאלצ': זכרון מעולה. תשבצים, פרטים ותאריכים.
בצמוד להתדרדרות תלולה במצב של אבי (דמנטי, סיעודי) - תוך כמה חודשים, פיתחה דיכאון שטופל ואלצהיימר למהדרין. גם נפילה מהמיטה וכאבים (כנראה צלעות) דחפו עוד קצת.
לשמחתי היא אשה נוחה ונעימה אבל צריך לנהל ולהפעיל אותה 24/7.

אגב, השבוע החלטתי (בעצה עם רופא) להפסיק לתת לה ASENTA. יש לי הרגשה שבמקרה שלה רב נזקה מתועלתה.

ארועים טראומטיים, פיזיים ומנטלים יש בהם כדי לשחרר טריגר של המחלה.

מי יכול לנחש קיטוב שכזה?

 

[יענקלה מגבעתיים]

את צודקת

כבר לפני שנים הגעתי למסקנה שתרופות קוגנטיביות ו"אמון של המוח" ע"י תשבצים, תוכנות מחשב וכד' מועילים רק לייצרנים, המחברים והמשווקים.

ההתקדמות האמיתית בשנים האחרונות היא הבנת המחלה ובעיקר כיצד יש להתנהג עם החולה במהלך השנים וההתקדמות. הפנמה של התנהגות נכונה (בעיקר לא להתווכח, ולשקר ללא היסוס כשצריך) מרגיעה יחסית את החולה ולא פחות חשוב, את המטפל/ים.

התקדמות נוספת היא במתן תרופות פסיכוטיות, אבל זה דורש סבלנות רבה מצד הרופא והמטפל עד למציאת התרופה והמינון שמתאימים לאותו חולה, באותו פרק זמן. נוכחתי בזה אישית. המינון, כולל הפסקת התרופה, זה ענין של עיתוי.

אני מאד מסופק אם את צודקת בענין הטריגר. אם באמת יש טריגר הוא סמוי לחלוטין וודאי שונה מאחד לשני כך שחבל לשבור את הראש אם איזה טריגר גרם למחלה לפרוץ.

הכוונה שלי אינה להרים ידיים אלא לנהוג בחולה כך שיתפקד מה שיותר זמן וזה תלוי אך ורק בהתייחסות נכונה אליו.

 

[xfwind]

+תיקון קטן: אני גבר...

 

[יענקלה מגבעתיים]

כמעט התאהבתי

...

 

[xfwind]