אלצהיימר
שלום לפני שבוע - אבי קרא לנו ובישר לנו שיש לו איזושהיא בעייה נוירולוגית (טען שלא אמרו לו בידיוק מה זה כי עוד לא יודעים) , וכי הוא יוצא לפנסיה מוקדמת (הוא רופא מאוד מצליח). לדעתנו זה פשוט היגיע לשלב בו הוא לא יכל להסתיר יותר והחלו להשאל שאלות. העינין לא בידיוק הפתיע אותנו (אנחנו שלשה אחים) אני סימנתי לי ביומן עוד בתחילת פברואר כמה אירועי שיכחה שהדליקו לי נורה אדומה.מעבר לעובדה שבמשך תקופה ארוכה מאוד הוא נעצר ומשתהה באמצע שיחה , שוכח דברים מהטווח הקרוב, ועובר לשפת הולדתו ליתים קרובות (שפה שאנחנו לא מבינים וזה גם די מקשה על תקשורת). יותר מכל הבילבול הולך וניכר . מסתבר משיחה איתו שצדקתי כי זה בדיוק הזמן(פברואר) שהוא החל תהליכים של אבחונים ארוכים (שנשלח אליהם לאחר שבבית חולים פנו אליו והבחינו באיזושהיא ירידה בתפקוד... כנראה החל לשכוח שם דברים או החלו לצוץ שינוים בדפוסי התנהגות) בכל מקרה - אבי עוד לא קרא לילד בשמו אפילו לא כששאלתי והזכרתי במפורש את שם המחלה. יש לציין שאבי גם שלא היה חולה הוא אדם קשה, סגור מאוד מבחינה רגשית , וכל התקשורת איתו היא רשמית מאוד והכבוד משחק תפקיד רציני. ריכוך ניכר שעבר לאחר הגירושים מאימי לפני כ 7 שנים , שיפר (מאוד מעט) את המצב אולם עדיין הוא חושב כנראה שאנחנו ילדים קטנים או טמבלים (כמו שחשב תמיד..). אבל אנחנו לא , ואנחנו מבינים הכל ואכן חושדים שזה העינין יש לו 100% נכות ואובדן כושר עבודה לצמיתות ואפילו הוא מודה ומבין שיש בעיה . לא אלאה אותכם בכל פרטי השיחה אבל לדעתינו הוא זיהה (כרופא ואיש מקצוע מעולה) את הסמפטומים לפני הרבה זמן , וכאדם יסודי החל בהערכות שכללה בין השאר את העובדה שהוא כרגע לא לבד. לאחר שנסע לבקר את משפחתו בארץ הולדתו (ביקור של 5 ימים) חזר עם אשה - שבאה לחיות איתו. בעיני תמוהה היתה העובדה שבגילאים הללו ובטווח זמן כה קצר היא עזבה הכל (יש לה שם לפחות לפי הסיפורים בת שמקבל כימוטרפיה) ועברה לחיות כאן. מצד שני לא נישכח היא מדברת את שפתו אליה הוא מרבה לחזור בתקופה האחרונה ולכן התקשורת שלה איתו טובה. הכי חשוב - הוא מטופל מצויין ולא לבד. לדעתי היא הובאה על תקן של מטפלת. הטרדתי אותכם בכל הסיפור הארוך הזה על מנת לשאול מספר שאלות מנסיונכם: 1-טכנית אנחנו לא יודעים דבר אפילו שכל הסמפטומים - וכמובן העובדה שבבית חולים גילו את התופעות והוציאו אותו לפנסיה מוקדמת - עם 100% אובדן כושר עבודה, אנחנו לא יודעים מה מצב המחלה מה מותר לו מה אסור לו ואיך לתקוף עכשיו את העינין.האם הוא צריך תרופות וכו'. יש לציין שלפי סיפורו הוא עבר המון אבחונים ובדיקות - האם יכול להיות שהוא מסתיר מאיתנו ולא קורא לילד בשמו או באמת לא יודעים? החלטנו אני ואחותי לעבוד בשני מישורים לברר בבית החולים מול הגורם המוסמך ביותר מה קורה בדיוק ולברר מול האשה האם היא מודעת למחלה (נראה לנו שכן) והאם היא גם מטפלת או משהו אחר. . השאלה שלי היא (מעבר לעובדה שאני מסתובב עם זה כבר המון זמן בבטן ) האם מנסיונכם ישנם עוד צעדים שכדאי רצוי לעשות על מנת לסגור עכשיו קצוות לטובת ההמשך, דברים שפשוט לא עלו או יעלו בדעתנו (מסיבות מובנות...) ושאתם כבר חויתם. תודה על ההקשבה בן
שלום לפני שבוע - אבי קרא לנו ובישר לנו שיש לו איזושהיא בעייה נוירולוגית (טען שלא אמרו לו בידיוק מה זה כי עוד לא יודעים) , וכי הוא יוצא לפנסיה מוקדמת (הוא רופא מאוד מצליח). לדעתנו זה פשוט היגיע לשלב בו הוא לא יכל להסתיר יותר והחלו להשאל שאלות. העינין לא בידיוק הפתיע אותנו (אנחנו שלשה אחים) אני סימנתי לי ביומן עוד בתחילת פברואר כמה אירועי שיכחה שהדליקו לי נורה אדומה.מעבר לעובדה שבמשך תקופה ארוכה מאוד הוא נעצר ומשתהה באמצע שיחה , שוכח דברים מהטווח הקרוב, ועובר לשפת הולדתו ליתים קרובות (שפה שאנחנו לא מבינים וזה גם די מקשה על תקשורת). יותר מכל הבילבול הולך וניכר . מסתבר משיחה איתו שצדקתי כי זה בדיוק הזמן(פברואר) שהוא החל תהליכים של אבחונים ארוכים (שנשלח אליהם לאחר שבבית חולים פנו אליו והבחינו באיזושהיא ירידה בתפקוד... כנראה החל לשכוח שם דברים או החלו לצוץ שינוים בדפוסי התנהגות) בכל מקרה - אבי עוד לא קרא לילד בשמו אפילו לא כששאלתי והזכרתי במפורש את שם המחלה. יש לציין שאבי גם שלא היה חולה הוא אדם קשה, סגור מאוד מבחינה רגשית , וכל התקשורת איתו היא רשמית מאוד והכבוד משחק תפקיד רציני. ריכוך ניכר שעבר לאחר הגירושים מאימי לפני כ 7 שנים , שיפר (מאוד מעט) את המצב אולם עדיין הוא חושב כנראה שאנחנו ילדים קטנים או טמבלים (כמו שחשב תמיד..). אבל אנחנו לא , ואנחנו מבינים הכל ואכן חושדים שזה העינין יש לו 100% נכות ואובדן כושר עבודה לצמיתות ואפילו הוא מודה ומבין שיש בעיה . לא אלאה אותכם בכל פרטי השיחה אבל לדעתינו הוא זיהה (כרופא ואיש מקצוע מעולה) את הסמפטומים לפני הרבה זמן , וכאדם יסודי החל בהערכות שכללה בין השאר את העובדה שהוא כרגע לא לבד. לאחר שנסע לבקר את משפחתו בארץ הולדתו (ביקור של 5 ימים) חזר עם אשה - שבאה לחיות איתו. בעיני תמוהה היתה העובדה שבגילאים הללו ובטווח זמן כה קצר היא עזבה הכל (יש לה שם לפחות לפי הסיפורים בת שמקבל כימוטרפיה) ועברה לחיות כאן. מצד שני לא נישכח היא מדברת את שפתו אליה הוא מרבה לחזור בתקופה האחרונה ולכן התקשורת שלה איתו טובה. הכי חשוב - הוא מטופל מצויין ולא לבד. לדעתי היא הובאה על תקן של מטפלת. הטרדתי אותכם בכל הסיפור הארוך הזה על מנת לשאול מספר שאלות מנסיונכם: 1-טכנית אנחנו לא יודעים דבר אפילו שכל הסמפטומים - וכמובן העובדה שבבית חולים גילו את התופעות והוציאו אותו לפנסיה מוקדמת - עם 100% אובדן כושר עבודה, אנחנו לא יודעים מה מצב המחלה מה מותר לו מה אסור לו ואיך לתקוף עכשיו את העינין.האם הוא צריך תרופות וכו'. יש לציין שלפי סיפורו הוא עבר המון אבחונים ובדיקות - האם יכול להיות שהוא מסתיר מאיתנו ולא קורא לילד בשמו או באמת לא יודעים? החלטנו אני ואחותי לעבוד בשני מישורים לברר בבית החולים מול הגורם המוסמך ביותר מה קורה בדיוק ולברר מול האשה האם היא מודעת למחלה (נראה לנו שכן) והאם היא גם מטפלת או משהו אחר. . השאלה שלי היא (מעבר לעובדה שאני מסתובב עם זה כבר המון זמן בבטן ) האם מנסיונכם ישנם עוד צעדים שכדאי רצוי לעשות על מנת לסגור עכשיו קצוות לטובת ההמשך, דברים שפשוט לא עלו או יעלו בדעתנו (מסיבות מובנות...) ושאתם כבר חויתם. תודה על ההקשבה בן