טוב, אלתרמן זה ענין של מצברוח
היו תקופות שגם בי הוא העלה לחלוחית בקצה העין, אבל אתה בטח מכיר את הויכוח עתיק היומין בין זד לאלתרמן וחבריו, ומה לעשות, אני יותר בצד של זך, אם כי גם הוא יכול לפעמים לעלות על העצבים. אישית אני מעדיפה חבר´ה כמו פוגל ואברהם בן יצחק, שהולכים פחות עם סרוקטורה אובססיבית ויותר עם רגש וארוס, או לפחות מצליחים ליצור בינהם שילוב קצת יותר הרמוני מאלתרמן. שוב, זה לא שאי אפשר להתרגש מאלתרמן, שלא לדבר על להתפעל מהמקצב הראוי להערצה ולחיקוי, אבל איכשהו, הוא מצליח לעורר בי סלידה.