אלתרמניה - טריוויה

אורי_ח

New member
אלתרמניה - טריוויה

"בוהק הסכין בעין החתולים" מי יענני ראשון ותבוא עליו הברכה: מה שם השיר ממנו נלקחה השורה? באיזה לקט/קובץ/ספר נמצא השיר? בונוס מיוחד למי שיביא כאן את השיר כולו, מלה במלה. תודה ענקית, אורי
 
זה חייב להיות "כוכבים בחוץ"

אולי השיר הזה עם "רוע ירקרק" ו"פנסים אדומי זקן" וכל החרתא הזה. האמת, לא סובלת את אלתרמן. אגו מניאק ותלוש לחלוטין מהמציאות עם הסימבוליזם המאוס שלו.
 

מרתק

New member
ממהההה????

מכשפה - אכן.. לא סובלת את אלתרמן? ניחא, איש איש וטעמו.. אבל לזרוק את זה כך, בריש גלי? ועוד להטיל בו אשמת אגו מאניק? הרי כל המשוררים הגדולים הם או אגו מאנייקים או ענווים ושפופים, ושני הסוגים גדולים מהחיים. אני, שאני המבקר הכי חמור שלי, אם אני כבר כותב משהו פעם בעשרים שנה, ועוד מרוצה מזה, אני פותח אלתרמן אקראי, לומד פרופורציות (וענווה, במקרה שלי), ושוב נוטש את הכתיבה לעשרים שנה. קטונתי..
 
טוב, אלתרמן זה ענין של מצברוח

היו תקופות שגם בי הוא העלה לחלוחית בקצה העין, אבל אתה בטח מכיר את הויכוח עתיק היומין בין זד לאלתרמן וחבריו, ומה לעשות, אני יותר בצד של זך, אם כי גם הוא יכול לפעמים לעלות על העצבים. אישית אני מעדיפה חבר´ה כמו פוגל ואברהם בן יצחק, שהולכים פחות עם סרוקטורה אובססיבית ויותר עם רגש וארוס, או לפחות מצליחים ליצור בינהם שילוב קצת יותר הרמוני מאלתרמן. שוב, זה לא שאי אפשר להתרגש מאלתרמן, שלא לדבר על להתפעל מהמקצב הראוי להערצה ולחיקוי, אבל איכשהו, הוא מצליח לעורר בי סלידה.
 
ליל קיץ

דומיה במרחבים שורקת. בהק הסכין בעין החתולים. לילה. כמה לילה! בשמים שקט. כוכבים בחתולים. זמן רחב, רחב. הלב צלצל אלפים. טל, כמו פגישה, את הריסים הצעיף. במגלב זהב פנס מפיל אפים עבדים שחורים לרחב הרציף. רוח קיץ שטה. עמומה. רוגשת. על כתפי גנים שפתיה נשפכות. רע ירקרק. תסיסת אורות וחשד. רתיחת מטמון בקצף השחר. והרחק לגבה, בנהימה מרעבת, עיר אשר עיניה זהב מצפות, מתאדה בזעם, בתמרות האבן, של המגדלים והכפות. (זה בכתיב חסר ובלי ניקוד, נא לקחת בחשבון).
 

אורי_ח

New member
באיחור "קל", חן חן לך אלת הירח

ואת - מכשפונת, תיארתי לעצמי שיש טרנד כזה לסלוד מאלתרמן או לתעב את זך או לפשפש בסדיניו של ביאליק או... מכולכם השכלתי תודה, אורי נ.ב. ב"שירה וכתיבה יוצרת" ענו לי על המקום על אותה שאלה. 0:1 לרעתכם.
אין דבר.
 
את ביאליק אני דווקא מאוד אוהבת!

גם אם היו לו בעיות עם עננות וציפורות...הוא לפחות היה אמיתי עם עצמו.
 
למעלה