אלת היום - עשתרת
היום חג השוויון האביבי, שבלועזית נקרא Ostara, כיוון שהוא חגה של האלה הטבטונית הנקראת בשם זה. מקורה של האלה הוא דווקא באזור שלנו, באלה הפניקית אסתרת או עשתרת, שנביאי התנ"ך קראו לה עשתורת. עשתרת היא אלה פניקית. פניקיה היתה ממלכה שמרכזה בלבנון של היום (הערים צור, צידון, בעלבק) ועד קיסריה אצלנו - לאורך קו החוף. שמה המקורי של עשתרת הוא למעשה אשרר-ים, שמשמעותו בפניקית, גבירתנו של הים. היא היתה אלת האמהות ונחשבה לאם כל בני האדם וכן לאם האלים ואלת האהבה. הכנענים האמינו בה גם כאלת המלחמה. למעשה, ההוספה הזאת של המלחמה למאפיינים שלה היה תחילת המיזוג שלה עם פולחן אלה אחרת, ענת. בתקופה ההלניסטית מוזג לגמרי הפולחן של שתי האלות הללו ונוצרה אלה חדשה - אטרגאטיס. באותם ימים, פולחנה של עשתרת כלל מין טקסי (מה שבתנ"ך קראו הנביאים "זנות") והקרבת בעלי חיים וילדים. פולחנה של עשתרת היה נפוץ בעיקר בעיר הפניקית אוגרית וגם המלך שלמה בנה לה מזבחות, כפי שאנו לומדים מן התנ"ך. רוב החוקרים מאמינים כיום כי בתנך היא נקראת עשתורת לשם גנאי, כיוון שהשם מתחרז עם "בושת". הנוצרים אף הרחיקו לכת והפכו אותה לשד בשם "עשתרות". היום כמובן אין מקריבים לעשתרת בעלי חיים ובטח שלא ילדים. גם, מין טקסי, אם מבוצע, נעשה בצנעה ובפרטיות ולא בחוצות כמו בימים הקדומים. נהוג לחגוג את עשתרת היום בפרחים ובפירות, המסמלים פריון ואביב. במקרה שהחגיגה נערכת בקהילה ולא על ידי מאמין יחיד, במרכזה, לצד המדורה מקימים עמוד המכוסה בפירות ובפרחים. העמוד מסמל את מרכז ההתכנסות. חג שמח!
היום חג השוויון האביבי, שבלועזית נקרא Ostara, כיוון שהוא חגה של האלה הטבטונית הנקראת בשם זה. מקורה של האלה הוא דווקא באזור שלנו, באלה הפניקית אסתרת או עשתרת, שנביאי התנ"ך קראו לה עשתורת. עשתרת היא אלה פניקית. פניקיה היתה ממלכה שמרכזה בלבנון של היום (הערים צור, צידון, בעלבק) ועד קיסריה אצלנו - לאורך קו החוף. שמה המקורי של עשתרת הוא למעשה אשרר-ים, שמשמעותו בפניקית, גבירתנו של הים. היא היתה אלת האמהות ונחשבה לאם כל בני האדם וכן לאם האלים ואלת האהבה. הכנענים האמינו בה גם כאלת המלחמה. למעשה, ההוספה הזאת של המלחמה למאפיינים שלה היה תחילת המיזוג שלה עם פולחן אלה אחרת, ענת. בתקופה ההלניסטית מוזג לגמרי הפולחן של שתי האלות הללו ונוצרה אלה חדשה - אטרגאטיס. באותם ימים, פולחנה של עשתרת כלל מין טקסי (מה שבתנ"ך קראו הנביאים "זנות") והקרבת בעלי חיים וילדים. פולחנה של עשתרת היה נפוץ בעיקר בעיר הפניקית אוגרית וגם המלך שלמה בנה לה מזבחות, כפי שאנו לומדים מן התנ"ך. רוב החוקרים מאמינים כיום כי בתנך היא נקראת עשתורת לשם גנאי, כיוון שהשם מתחרז עם "בושת". הנוצרים אף הרחיקו לכת והפכו אותה לשד בשם "עשתרות". היום כמובן אין מקריבים לעשתרת בעלי חיים ובטח שלא ילדים. גם, מין טקסי, אם מבוצע, נעשה בצנעה ובפרטיות ולא בחוצות כמו בימים הקדומים. נהוג לחגוג את עשתרת היום בפרחים ובפירות, המסמלים פריון ואביב. במקרה שהחגיגה נערכת בקהילה ולא על ידי מאמין יחיד, במרכזה, לצד המדורה מקימים עמוד המכוסה בפירות ובפרחים. העמוד מסמל את מרכז ההתכנסות. חג שמח!