trying hard
New member
אל האחת שהיתה לי היחידה...
נ', אחרי שנה וחצי ביחד, עם פעמיים שנאלצתי לעזוב את המדינה שלך, כל פעם לחודשיים, שבמהלכם נשארנו בקשר טלפוני יומיומי. את חיכית לי וגם אני לך כמובן.. ושהייתי אצלך פעם אחרונה היה לנו כל כך כיף, אז נכון היו לנו בעיות, אבל דברים שהיו עתידים להיפתר.. וחזרתי ארצה לביקור פעם נוספת, ואני שלך ורק שלך.. כמו שאת שלי.. בקשר טלפוני יומיומי.. שמסתיים במילים : אני אוהב אותך\אני אוהבת אותך.. ואז ביום בהיר אחד, פשוט נחתה עליי הרגשה שמשהו לא בסדר.. אולי אני חסר לך מידי ברגעים מסוימים שם..אולי את צריכה עכשיו אותי הרבה יותר מאשר את הידיעה שאני בבית עובד בשבילנו.. ואז את לא עונה יותר לטלפון .. ואין ממך הודעות.. 5 ימי אי וודאות ניצחיים עד לטלפון הגורלי שידעתי את מה תבשרי לי בו.. לא יכולתי לעכל את הבשורה למרות שידעתי בערך מה תיהיה.. וזה היה כמו סכין חדה לתוך הלב שננעצת אין ספור פעמים.. איך יכולת להחליף אותי באחר... זוהי לא אהבה בינך לבינו.. זה רק בגלל שאני לא שם איתך כרגע.. והוא יודע מה להגיד לך ואיך "להפיל" אותך במלכודת שלו.. ואני שונא אותו שנאת מוות למרות שאת לא חפה מפשע גם! ואני כועס.. כועס על עצמי וכועס עלייך ועל כל מה שמסביב לשנינו.. כעס מעורב בזעם.. אני לא מסוגל להבין.. למה?! נ' למה עשית את זה?.. ואת עוד מתקשרת אליי שבועיים אחר כך באופן מפתיע לחלוטין, ומספרת לי שאת מצטערת כלכך ומתחרטת ב100% על מה שעשית ומתייסרת על כך שאת לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה..ואין לך הסבר למה שקרה ואת אומרת בבכי שאני בחור טוב מידי לבחורה רעה ומלוכלכת כמוך..ואת מתביישת.. מתביישת בעצמך כלכך ומוציאה מילות תבוסתנות, ואני מנסה לרמוז לך שיש לך דרך חזרה.. ואת לא טיפשה.. את מבינה טוב מאד על מה אני מדבר.. ועדיין את לא נאחזת בידי המושטת אלייך... גם שבועיים נוספים אחרי השיחה הזו. אני יודע שאת אוהבת אותי.. ואת יודעת שאני אותך.. ואת נמצאת איתו מהסיבות הכי לא נכונות.. ואת איתו כי כבר שכבת איתו והוא שם עכשיו ואני לא.. ואני לא יכול לחזור לשם עכשיו כי אני לא סומך על כך שאני אשתלט על עצמי כאשר אהיה מולו או מולכם.. פשוט אין לי אומץ לחזור.. ואני רוצה להתקשר אליך ולשאול אותך 1000 שאלות אבל פוחד מכך שכן אני יודע שתגידי לי שאת מרגישה שאת בוגדת בו שאת מדברת איתי בטלפון.. וזה לא הגיוני בכלל.. וזה מכעיס אותי ברמות שאני לא יכול לתאר לך.. את בוגדת בי! לא בו!! ואת לא מפסיקה.. ואני לא יכול לעזוב.. וזה גורם לי לשקוע ולשקוע.. עד שאגיע לתהום. משם כבר אי אפשר לצאת ואני לא רוצה להגיע לשם.. לכן אצטרך להשתחרר ממך לפני.. אבל עד אז, גם אם קשה לך להאמין, אני רוצה שתדעי שידי עדיין מושטט אלייך..
נ', אחרי שנה וחצי ביחד, עם פעמיים שנאלצתי לעזוב את המדינה שלך, כל פעם לחודשיים, שבמהלכם נשארנו בקשר טלפוני יומיומי. את חיכית לי וגם אני לך כמובן.. ושהייתי אצלך פעם אחרונה היה לנו כל כך כיף, אז נכון היו לנו בעיות, אבל דברים שהיו עתידים להיפתר.. וחזרתי ארצה לביקור פעם נוספת, ואני שלך ורק שלך.. כמו שאת שלי.. בקשר טלפוני יומיומי.. שמסתיים במילים : אני אוהב אותך\אני אוהבת אותך.. ואז ביום בהיר אחד, פשוט נחתה עליי הרגשה שמשהו לא בסדר.. אולי אני חסר לך מידי ברגעים מסוימים שם..אולי את צריכה עכשיו אותי הרבה יותר מאשר את הידיעה שאני בבית עובד בשבילנו.. ואז את לא עונה יותר לטלפון .. ואין ממך הודעות.. 5 ימי אי וודאות ניצחיים עד לטלפון הגורלי שידעתי את מה תבשרי לי בו.. לא יכולתי לעכל את הבשורה למרות שידעתי בערך מה תיהיה.. וזה היה כמו סכין חדה לתוך הלב שננעצת אין ספור פעמים.. איך יכולת להחליף אותי באחר... זוהי לא אהבה בינך לבינו.. זה רק בגלל שאני לא שם איתך כרגע.. והוא יודע מה להגיד לך ואיך "להפיל" אותך במלכודת שלו.. ואני שונא אותו שנאת מוות למרות שאת לא חפה מפשע גם! ואני כועס.. כועס על עצמי וכועס עלייך ועל כל מה שמסביב לשנינו.. כעס מעורב בזעם.. אני לא מסוגל להבין.. למה?! נ' למה עשית את זה?.. ואת עוד מתקשרת אליי שבועיים אחר כך באופן מפתיע לחלוטין, ומספרת לי שאת מצטערת כלכך ומתחרטת ב100% על מה שעשית ומתייסרת על כך שאת לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה..ואין לך הסבר למה שקרה ואת אומרת בבכי שאני בחור טוב מידי לבחורה רעה ומלוכלכת כמוך..ואת מתביישת.. מתביישת בעצמך כלכך ומוציאה מילות תבוסתנות, ואני מנסה לרמוז לך שיש לך דרך חזרה.. ואת לא טיפשה.. את מבינה טוב מאד על מה אני מדבר.. ועדיין את לא נאחזת בידי המושטת אלייך... גם שבועיים נוספים אחרי השיחה הזו. אני יודע שאת אוהבת אותי.. ואת יודעת שאני אותך.. ואת נמצאת איתו מהסיבות הכי לא נכונות.. ואת איתו כי כבר שכבת איתו והוא שם עכשיו ואני לא.. ואני לא יכול לחזור לשם עכשיו כי אני לא סומך על כך שאני אשתלט על עצמי כאשר אהיה מולו או מולכם.. פשוט אין לי אומץ לחזור.. ואני רוצה להתקשר אליך ולשאול אותך 1000 שאלות אבל פוחד מכך שכן אני יודע שתגידי לי שאת מרגישה שאת בוגדת בו שאת מדברת איתי בטלפון.. וזה לא הגיוני בכלל.. וזה מכעיס אותי ברמות שאני לא יכול לתאר לך.. את בוגדת בי! לא בו!! ואת לא מפסיקה.. ואני לא יכול לעזוב.. וזה גורם לי לשקוע ולשקוע.. עד שאגיע לתהום. משם כבר אי אפשר לצאת ואני לא רוצה להגיע לשם.. לכן אצטרך להשתחרר ממך לפני.. אבל עד אז, גם אם קשה לך להאמין, אני רוצה שתדעי שידי עדיין מושטט אלייך..