אל הוויקה - תרגום
אל הוויקה/ Dianis Lucien אל הוויקה הוא האל עוטה הקרניים , האל הקדום של הפריון, אל היער, אל הלהקות, השדות והציד. הוא אדון החיים ומעניק החיים יחד עם זאת הוא גם אדון המוות והתחייה. כמו האלה , גם בן זוגה עוטה הקרניים תמיד דואלי, כלומר האל עוטה הקרניים הוא לא רק הצייד אלא גם הניצוד. הוא השמש בצוהרי היום אך הוא גם השמש בחצות הליל . הוא אדון האור וגם אדון אפילת מעמקי היער ומעמקי העולם התחתון. האל המקורנן הוא הנשמה הקבוצתית של כל החיות שזומנו על ידי השאמאנים הקדמונים ושבטם וככזה הוא הקורבן , החיה הנשחטת על מנת שהשבט יוכל להתקיים. מתנה זו הייתה בדרך כלל מוצגת כהטוטם השבטי או רוח הקדמונים. הקלטים האמינו שהם צאצאיו של אל זה, אל העולם התחתון. הגרסה הלטינית לשמו הייתה קרנונוס (CERNUNNOS ) שהפירוש הישיר הוא עוטה הקרניים. האל המקורנן הוא גם אל הצמחייה , הירוק וכל הצומח. אל הכרמים , היערות והשדות. דיוניסוס, אדוניס, ואלי צמחיה רבים אחרים היו מתוארים כעוטי קרניים. הם עטו קרני שור, או קרני עז, או קרני אייל. בהתאם לחיה שהייתה מקודשת באותו זמן ומקום. האל גוסס והאל קם לתחייה – רעיון זה מוצג יפה בכך שהאל מת עם האסיף כאשר התבואה נאספת בשדות והוא נקבר כמו הזרעים החדשים ואז פורץ פתאום חדש, רענן וירוק. באביב האל נולד מחדש מתוך רחמה של האם הגדולה. האל עוטה הקרניים הוא אוזיריס שבאופן נפוץ תואר כעוטה קרני שור. אוזיריס היה גם הוא אל הפריון, המוות והתחייה. אוזיריס נוטה לאל ירחי מאשר שמשי מכיוון שסת' קרא את גופו לארבע עשרה חתיכות שזהו מספר הימים של הירח התמעט. ואיזיס , האם הגדולה, אוספת חתיכות אלה ובחיבורם אוזיריס קם לתחייה. האל המקורנן הוא גם האל הגדול פאן. האל בעל רגליי העז, גוף אדם וראש של עז, אשר הסגידה לו נעשתה בהתלהבות כה רבה שזה גרם לכנסיה לשנוא אותו ואף להשתמש בדמותו לתיאור השטן ולכנותו אל ה"רוע". יחד עם זאת לאלה שסגדו לא בעבר וכאלה שסוגדים לו היום, הניאופאגאנים, פאן הוא הגדול מכולם. פאן הוא הכל והכל הוא פאן. האל עוטה הקרניים הוא לא השטן חוץ מלאלה, שפוחדים ודוחים את הטבע , את כוח החיים , את מיניות האדם ואת האקסטזה הקיימת ברוח האדם. האל עוטה הקרניים הוא אל הוויקה.
אל הוויקה/ Dianis Lucien אל הוויקה הוא האל עוטה הקרניים , האל הקדום של הפריון, אל היער, אל הלהקות, השדות והציד. הוא אדון החיים ומעניק החיים יחד עם זאת הוא גם אדון המוות והתחייה. כמו האלה , גם בן זוגה עוטה הקרניים תמיד דואלי, כלומר האל עוטה הקרניים הוא לא רק הצייד אלא גם הניצוד. הוא השמש בצוהרי היום אך הוא גם השמש בחצות הליל . הוא אדון האור וגם אדון אפילת מעמקי היער ומעמקי העולם התחתון. האל המקורנן הוא הנשמה הקבוצתית של כל החיות שזומנו על ידי השאמאנים הקדמונים ושבטם וככזה הוא הקורבן , החיה הנשחטת על מנת שהשבט יוכל להתקיים. מתנה זו הייתה בדרך כלל מוצגת כהטוטם השבטי או רוח הקדמונים. הקלטים האמינו שהם צאצאיו של אל זה, אל העולם התחתון. הגרסה הלטינית לשמו הייתה קרנונוס (CERNUNNOS ) שהפירוש הישיר הוא עוטה הקרניים. האל המקורנן הוא גם אל הצמחייה , הירוק וכל הצומח. אל הכרמים , היערות והשדות. דיוניסוס, אדוניס, ואלי צמחיה רבים אחרים היו מתוארים כעוטי קרניים. הם עטו קרני שור, או קרני עז, או קרני אייל. בהתאם לחיה שהייתה מקודשת באותו זמן ומקום. האל גוסס והאל קם לתחייה – רעיון זה מוצג יפה בכך שהאל מת עם האסיף כאשר התבואה נאספת בשדות והוא נקבר כמו הזרעים החדשים ואז פורץ פתאום חדש, רענן וירוק. באביב האל נולד מחדש מתוך רחמה של האם הגדולה. האל עוטה הקרניים הוא אוזיריס שבאופן נפוץ תואר כעוטה קרני שור. אוזיריס היה גם הוא אל הפריון, המוות והתחייה. אוזיריס נוטה לאל ירחי מאשר שמשי מכיוון שסת' קרא את גופו לארבע עשרה חתיכות שזהו מספר הימים של הירח התמעט. ואיזיס , האם הגדולה, אוספת חתיכות אלה ובחיבורם אוזיריס קם לתחייה. האל המקורנן הוא גם האל הגדול פאן. האל בעל רגליי העז, גוף אדם וראש של עז, אשר הסגידה לו נעשתה בהתלהבות כה רבה שזה גרם לכנסיה לשנוא אותו ואף להשתמש בדמותו לתיאור השטן ולכנותו אל ה"רוע". יחד עם זאת לאלה שסגדו לא בעבר וכאלה שסוגדים לו היום, הניאופאגאנים, פאן הוא הגדול מכולם. פאן הוא הכל והכל הוא פאן. האל עוטה הקרניים הוא לא השטן חוץ מלאלה, שפוחדים ודוחים את הטבע , את כוח החיים , את מיניות האדם ואת האקסטזה הקיימת ברוח האדם. האל עוטה הקרניים הוא אל הוויקה.