white crane
New member
אל מול כל הסבל והכאב.
שיר אהבה צורמני ***************** ברגעים של חולשה, ברגעים של כאב, לצרוח, לבכות, לברוח, לא רוצה לחיות. ברגעים של חולשה, ברגעים של בדידות, לחבק, להתפנק, להרגיש שייכות. אבל כשכואב, מחניק בגרון. הדמעות נעצרות וצורבות, הרגליים כושלות. ואתה נשאר כבול לכאב לחולשה. אבל כשלפתע הבדידות מחלחלת, אין את מי לחבק, אין מי שיפנק, אין עם מי להתנשק. הכל ריק ומנוכר. ורק צרצר שר שיר אהבה צורמני. חברים יקרים, שותפים לבדידות ולכאב של החיים. גם כשכל האור כבר כבה, מחר תזרח השמש. לפעמים לא נזכור זאת ולא נראה איך הפרחים נפתחים לאורה החמים. לפעמים לא נשמע את הציפורים שמתעוררות ושרות את שיר האהבה לחיים. ולפעמים מספיק להסיט את הוילון ולפתוח חלון. כן יש רגעים של חוסר תיקווה שנמשכים לעוד רגעים ועוד ייאוש. אבל , אנחנו עדיין חיים. והחיים האלה הם שלנו וכמו גלגל ענק שלפעמים נתקע למטה ומסרב להמשיך. אבל תקלות נתן לתקן והגלגל יכול שוב להתרומם. תנו מקום לתקווה, זו לו בקשה גדולה, למרות שהיא אולי נשמעת טיפשית. התקווה והאמונה שיש מקום לשינוי בחיים יכולה להזיז הרים ולבנות עולמות חדשים. וכן גם אני ראיתי ימים בהם השחר לא הפציע, אבל המשחתי לקוות וכל יום פתחתי את החלון גם אם לא עלה השחר ולילה ללא כוחבים מילא את הנוף. יום אחד, בלי הודעה רבה מוקדמת ראיתי ניצני זריחה. וזו היתה זריחה שלקחה הרבה מאוד זמן. ולדעתי היא עדיין נמשכת (עדיין השמש לא ממלאת את כל השמיים). אבל אני מאמין (כפי שכבר נחשתם) וממשיך לתת לזריחה הזו את מקומה. אני מקווה שיום אחד השמש תזרח בלב שלכם ותאיר את כל החשוך שם , ותגלה לכם זוהר ויופי שלו ראיתם עד אז, או שכחתם שנמצא. טוב אפסיק להיות סנטימנטלי ואופטימי ללא תקנה. שיהייה לכם רק טוב. ותמיד שמח לקרוא ולהגיב. שיהייה לכם --- בוקר טוב--- שלכם העגור הלבן.
שיר אהבה צורמני ***************** ברגעים של חולשה, ברגעים של כאב, לצרוח, לבכות, לברוח, לא רוצה לחיות. ברגעים של חולשה, ברגעים של בדידות, לחבק, להתפנק, להרגיש שייכות. אבל כשכואב, מחניק בגרון. הדמעות נעצרות וצורבות, הרגליים כושלות. ואתה נשאר כבול לכאב לחולשה. אבל כשלפתע הבדידות מחלחלת, אין את מי לחבק, אין מי שיפנק, אין עם מי להתנשק. הכל ריק ומנוכר. ורק צרצר שר שיר אהבה צורמני. חברים יקרים, שותפים לבדידות ולכאב של החיים. גם כשכל האור כבר כבה, מחר תזרח השמש. לפעמים לא נזכור זאת ולא נראה איך הפרחים נפתחים לאורה החמים. לפעמים לא נשמע את הציפורים שמתעוררות ושרות את שיר האהבה לחיים. ולפעמים מספיק להסיט את הוילון ולפתוח חלון. כן יש רגעים של חוסר תיקווה שנמשכים לעוד רגעים ועוד ייאוש. אבל , אנחנו עדיין חיים. והחיים האלה הם שלנו וכמו גלגל ענק שלפעמים נתקע למטה ומסרב להמשיך. אבל תקלות נתן לתקן והגלגל יכול שוב להתרומם. תנו מקום לתקווה, זו לו בקשה גדולה, למרות שהיא אולי נשמעת טיפשית. התקווה והאמונה שיש מקום לשינוי בחיים יכולה להזיז הרים ולבנות עולמות חדשים. וכן גם אני ראיתי ימים בהם השחר לא הפציע, אבל המשחתי לקוות וכל יום פתחתי את החלון גם אם לא עלה השחר ולילה ללא כוחבים מילא את הנוף. יום אחד, בלי הודעה רבה מוקדמת ראיתי ניצני זריחה. וזו היתה זריחה שלקחה הרבה מאוד זמן. ולדעתי היא עדיין נמשכת (עדיין השמש לא ממלאת את כל השמיים). אבל אני מאמין (כפי שכבר נחשתם) וממשיך לתת לזריחה הזו את מקומה. אני מקווה שיום אחד השמש תזרח בלב שלכם ותאיר את כל החשוך שם , ותגלה לכם זוהר ויופי שלו ראיתם עד אז, או שכחתם שנמצא. טוב אפסיק להיות סנטימנטלי ואופטימי ללא תקנה. שיהייה לכם רק טוב. ותמיד שמח לקרוא ולהגיב. שיהייה לכם --- בוקר טוב--- שלכם העגור הלבן.
