ממה שנחשפתי אליו עד עכשיו
(רחוק מלהיות כל התחומים, אבל מגוון די נאה) מעולם לא ראיתי כזה פער. בפנימית למשל, evidence based medicine הם "דברי אלוהים חיים". הם שמים דגש עצום על ביסוס הפרקטיקה על פי מחקרים. בשאר המקצועות גם ראיתי את זה, אם כי אולי בפחות להט מאשר אצל הפנימאים. אצל הגינקולוגים זה פשוט מכה. יש מחקרים, כולם יודעים לצטט אותם, ואף אחד לא מיישם את מה שכתוב בהם. בעצם זה לא מדוייק. אם התוצאות והמסקנות הראו שהתערבות כזו או אחרת מיותרת - אף אחד לא יישם. אם הראו שההתערבות מוצדקת, כולם יישמו. אני חושבת שזה נובע מכמה סיבות. הראשונה היא משפטית. הרבה יותר קל להוציא את עצמך "נקי" במשפט אם עשית משהו , לעומת אם לא עשית כלום. דבר שני - והוא לדעתי הבסיס של הבסיס של כל הבעיה - לידה לא נועדה להיות מאורע רפואי. רופאים רגילים מתחומים אחרים להיות אקטיבים, וקשה להם לשבת על הידיים ולצפות בתהליך שהיה קורה גם בלעדיהם. לא ככה מחנכים אותנו. אני תמיד נותנת לאנשים את הדוגמא, שגם חירבון (תסלחו לי) טומן בחובו פוטנציאל הרה אסון. יש אחוז זעום של אנשים שכשהם מחרבנים מתפוצץ להם כלי דם במוח והם מתעלפים, או שהם עושים הפרעת קצב קטלנית, או שסתם יוצאים להם טחורים או פיסורות. אז כל פעם כשמישהו רוצה לחרבן הוא יבוא לעשות את זה בבית חולים, תחת ניטור אקג רציף? ברגע שלידה נהיתה עניין רפואי - דינה לסבול מהתערבויות.