דיון מעניין
האמת היא שעסקנו בעקיפין בנושא בשרשור של ReutBenH, שמתלבטת האם להתגייס בגיל 20 ולהשתחרר בגיל 22, כשאמרנו לה שטיול ולימודים אפשר לעשות בכל גיל ואם 22 זה סביר לחלוטין, אז בטח שאין מה למהר בגיל 18.
אישית יצא לי לשמוע משפטים מהסוג הזה כל כך הרבה. המון. בכל שלב... אפילו כשהגעתי לועדות השונות במדור (אז תא) מתנדבים ושאלתי בש"ג איפה נמצא זה וזה או איך מגיעים למקרפ"ר, החיילים שם צחקו וזלזלו - "היא לא יודעת לאן היא נכנסת, להתנדב?! בחיים לא הייתי עושה את זה" וכו... ואני יכולה להגיד שזה קיים עד היום, גם בשירות הסדיר, גם ביחידה שלי ואפילו בגף (7 חיילים). כמובן שבמקרים אלו זה לא בזלזול, אבל פשוט יש אנשים שאומרים שהם לא מבינים למה זה מה שעשיתי ושהם היו בוחרים אחרת (לא מתנדבים). כמובן שזו זכותם המלאה, אבל אני חושבת, במיוחד מהיכרות איתם, שלפחות חלק היו מדברים אחרת אם הם היו באמת במצב הזה ובסופו של דבר כן היו מתגייסים. הרבה גם לא יודעים על הנושא... חושבים שכל חייל מתנדב יכול להפר את ההתנדבות ולהשתחרר כבר מחר בבוקר אם הוא רק ירצה, שמתנדבים לא יכולים להיענש, לקבל ריתוק (כמובן בהתאם לפטורים) וכו'... השיא היה לפני שבועיים, כשנסיעה אחת ברכבת שמעתי שתי חיילות מדברות על חייל מתנדב במדור שלהם - "מסכן, הוא גם מתנדב וגם נתנו לו להוריד זבל?!" אני כבר בשלב שזה רק מצחיק אותי
בחרתי בהתנדבות כי מבחינתי לא הייתה דרך אחרת. זה פשוט עוד שלב בחיים, כמו שיש גן, יסודי, חטיבה, תיכון, אז השלב הבא בעיני הוא צבא. אז קיבלתי פטור... בדיעבר זה פחות רלוונטי אם אני מסכימה איתו, אם הייתי מוכנה אליו (ממש לא! אני לא מאלה שכבר בגיל 3 ההורים ידעו שלא יגייסו את הילד שלהם לצבא) או איך קיבלתי את הבשורה (רמז - ממש רע...). זה כאילו שאמרו לי "זה המסלול שלך לגיוס לצבא. במקום לחייג *גיוס את תתקשרי ל_המספר הקודם של תא מתנדבים_". בהצלחה. אז התהליך קשה, ארוך, מייגע, מתיש... אבל בעיני לא הייתה אופציה אחרת, במיוחד שהבעיה שלי מינורית באופן סובייקטיבי ואולי גם באופן אובייקטיבי, ובאמת שאין סיבה שאני לא אשרת בצבא. הכי חשוב? אין חרטות. רק הערכה של כל רגע בקבלת ההחלטה (שארכה שניה וחצי, אבל זרמו
).
