אל תקצץ לי

[שירה כמים 1959]

אל תקצץ לי
את בלורית הפיצי של מחלפות השמשונה שלי
אל תקצץ
אז מה אם אני בת שישים ושתיים (וחצי)
עדיין אני יכולה להמיס פלשתים
לנפנף מגדלים
להעיר נרדמים

 

[renana ron]

כל עוד אשה ואדם מאמינים
שהם יכולים להקסים הזולת
אשריהן.ם

 

[שירה כמים 1959]

כל עוד אשה ואדם מאמינים
שהם יכולים להקסים הזולת
אשריהן.ם

תודה רננה. לרגעים....

 

[renana ron]

תודה רננה. לרגעים....

הרגעים הם פסיפס חיינו.

 

[שירה כמים 1959]

הרגעים הם פסיפס חיינו.

יפה אמרת. תודה!

 

[ציקימינגו1]

תודה רננה. לרגעים....

יקירה
רק בגיל שישים וחמש יצאתי לגמלא (לפני עידן)
רק אז החילותי לחיות.

 

[שירה כמים 1959]

שבר זכוכית בלעה החיה
והסלימה את הצעקה
וקרסה על השטיח
והניעה בכבדות
את רגליה באויר
נופפה. הו, גשר חבלים רופף
על מים רבים. הו, פרפר מעופף
לי מול הפנים. הו, החיים האלה
לא מובנים.

 

[שירה כמים 1959]

אז אולי אם ניקח
שבר ועוד שבר
מכיתה ועוד מכיתה
ניקח?
מי ייקח?
אני אקח
שבר
ועוד
שבר
להקים כתר מעגלי נושם
?

 

[שירה כמים 1959]

שיר עד
שייגמרו המילים עד
שעוד מעט יקרסו החלילים
בצווחנות מהפנטת אל תוך הנחלים
יזרמו והגשר יבחן את העולים על כרסו
המתקערת - בואו, בואו, עוברי אורח, ירקיד
בקולו הסב, הגשר המעולה מעל נחל האכזב
שעיניו עיני סבא אריה שהיה מנשק ולא מחליף מלה
ולא שואל לשלום

 

[שירה כמים 1959]

אנחנו לא מפחדים מהרעשים שבאים מהשכנים,
נענעו לי הענפים של העץ,
תראי אנחנו מחייכים,
הם חייכו אלי.
גם בפייסבוק כולם מחייכים, חשבתי.
חיכיתי לפנים בוכיות
פני מראה
וצייתתי לעץ וחייכתי גם אני
וכל הכרמל האי-נראה
גנח

 

[שירה כמים 1959]

הגוף מדבר
אני גוף טוב, היא אמרה לי
ובאמת כבר שנים שהיא לא חבטה בי
אני גוף טוב, אני מרגיש כשהיא מגזימה, אני מתריע,
אבל כמה כוחות יש לי?
ועד מתי?
אני מנסה לא להיות קורבני, אני שומע, אני משתדל
לחיות עם הנפש שלה יד ביד, בהרמוניה, היא מנסה, כל הזמן
מנסה לעשות בינינו שלום, או כמו שהם קוראים לזה
אינטגרציה. אולי
גם בבית ספרנו
אולי
למה לא
אני לא פוסל

 

[שירה כמים 1959]

הייה שלום
הגשם שבמעמקי בחלום
אני נוסעת לצלול להיפגש עם אימא
שלא הייתה לי, רק בחלום, עם עוגות הגבינה
והקצף המתוק על עוגות תפוחי העץ, אני לנסוע
צוללת אל הזרועות של אימא שלא עטפו עם התכלת של
השמיים והיונה הפצועה שאימא בחיים טיפלה בה במסירות ואז
העיפה לדרכה אימא תטפלי גם גם במסירות ותעיפי אותי לדרכה אני
פצועה כמו היונה וכמוה גם אימא שלי עזבה אותי אימא שבחלום תשמעי
אותי אני פצועה ואני אוהבת אותי
רוצה לחיות
רוצה לחיות
רוצה לחיות
בלי מילים על שום סיבה

 

[שירה כמים 1959]

את השברים
את כולם
עד ההרמוניה הצוהלת
הלא מזייפת
אצל ר' במטבח
וכמו פעם
על כיסוי המיטה של ד'
עם הכפתורים

 

[שירה כמים 1959]

סליחה שאני לא שואלת מה שלומך
אבל אם תהיי טובה
אולי אשאל מה שמך
ואם יירד הגשם
אולי אפנה את תשומת לבך
אומר חרישית ונוזפנית
'הנה יורד הגשם'
אבל לא אציע לך מטריה
ועד שהשמיים שוב יתכסו
בשמיכת תכלת רכה
שתכסה את האפור
עד שאז
אני אשב למרגלותייך
ואהיה אריה עז
המחדד עלייך את שיניו
הגומר הללויה בכל מעשיו

 

[שירה כמים 1959]

אפאחד לא אהב אותי
ובכל זאת ישנתי ישן היטב
אפאחד לא חיבק אותי
ואמרתי לי את חייבת
לחבק את עצמך, הביצה
שבה את שוקעת שוב ושוב -
תהיי הברון, בכוח האהבה
תחבקי את עצמל
ותשירי לך שיר

 

[שירה כמים 1959]

דליתי עצמי ממעמקים
אתמול
ולפני אתמול
ולפני לפני-אתמול
דליתי עצמי -
איך? נאחזתי בפיסת הבגד של אחי
נאחזתי בפיסת הבגד
ומשכתי
משוך היטב

 

[שירה כמים 1959]

צאי לנשום קצת במחלצות הכתומות הסחרחרות
שבין עתיד לעבר, בין חוצ לפנים -
במקום שאיש לא מגיע אליו
תקטיני ראש, תגמדי
את כל הכאב תכדררי
לכדורי פתילייה נאורים

 

[שירה כמים 1959]

שני אנשים (לפחות) אהובתי
שהיא אני
שהיא
שנואתי
אהובתישנואתי
היפהמכוערת
כורעתניצבת
ממריאהצוללת
אהובתישנואתי