the dark ooze
New member
אם אפשר להגיב..
..ליצירה קצרה שהתבשלה לי זמן-מה במוח..לבסוף כתבתי אותה בחיפזון של כמה דקות.. ועדיין, אם אפשר תגובה כנה.. אני לא הייתי בטוח שהיא מתאימה לפורום הזה, אבל לאחר מספר סיפורים שקראתי פה הגעתי למסקנה שתקבלו אותה. תמיד הנחתי שהחיים הם חלום.. סתם יקום שלם ועשיר שיום אחד אתעורר ממנו, שכולו קיים בגללי, או אולי דווקא בזכותי. חשבתי שהעולם כולו הוא מחשבה בודדה שלי. ואז גיליתי שהעולם כולו הוא מחשבה בודדה של מישהו אחר.. תמיד קיוויתי שביום שבו אגלה את המשמעות של החיים שלי יהיה היום המאושר בחיי. אבל באותו היום הייתה הרגשת אבל כוכבי. "אנחנו בסה"כ מחשבה, רעיון של איזה בנאדם סתמי" הכריזו במסיבת עיתונאים של נאס"א. "אני נאלץ לשחרר לידיעת הציבור ששנים אנחנו מודעים למצב. אבל בזמן האחרון גילינו נתון שחייב אותנו לעדכן אתכם.. "כמו כל מחשבה – גם קיומנו ייפסק. ברגע שאותו בנאדם לא יזדקק למחשבה הזו וייפטר ממנה – לא ניתן לשער את הריק שיפקוד אותנו. נהיה שוב כלום, סביר להניח בלי יכולת לקום חזרה. למרות זאת, ננסה להציל את עצמנו. "זוהי רק השערה – אבל אותם מדענים שגילו את האמת שהזכרתי זה עתה – העלו בדעתם שאם נגרום למותו של החושב תוך כדי שהוא חושב על עולמנו – נוכל להמשיך את קיום עולמנו לנצח.." אז איך מחשבה הורגת את יוצרה? לדעת אותם מדענים – הפיתרון מצוי במה שמסמל לבורא את עצמו. לאחר מחקרים היסטוריים וחישובים שהעלו מספרים אסטרונומים – הוחלט שדרך השמש סביבה כוכבנו מסתובב היא המפתח. התוכנית הייתה שמעבורת חלל תחדור לתוך אותו כוכב גדול, ומשם – החודר יוכל לשלוט במעשיו ומחשבותיו של הבורא. וכך חללית תלמי 1 שוגרה. היא הכילה שלושה בני אדם: טייס, מהדנס-חובש ואת איש הרעיונות, איש שקיוו שיכולותיו המוחיות יוכלו לשלוט בנפש הבורא. אני, אם זה לא היה ברור, הטייס. לפני כמה שבועות ניתק הקשר בינינו ובין כדור הארץ ; כמו שזרע חודר ביצית, כך המעבורת שלנו פרצה את אטמוספירת השמש, מה שאותם מדענים חשבו כמדע בדיוני לפני עשרות שנים. כעת הכל תלוי באיש הרעיונות. "ניק," אומר לי איש הרעיונות בקשר, "אני מתחיל בעבודה.." קולות פיצפוץ נשמעים. מספר בומים. ואז איש הרעיונות ממשיך: "אני במטבח. אני מתקדם.." קולות חירחור של לחץ ומאמץ נשמעים דרך הרמקולים. "אני פותח את ארון הכלים.. אני.. אני.." הוא אומר, ואני בטוח שהוא בקושי מצליח לדבר ולפעול יחדיו. "תפסתי את הסכין.. אני מכוון אותו לעבר פניי.. אני עושה את זה.." ואז אנחנו פונים למסך הנתונים. "שלושה סנטימטרים לפגיעה." קורא המהנדס. "שני סנטימטרים לפגיעה" כל יושבי המחשבה מחזיקים אצבעות. "סנטימטר לפגיעה.." ובדיוק כשנותר מרחק שווה לשליש ממילימטר – הבורא שכח מהעולם.
..ליצירה קצרה שהתבשלה לי זמן-מה במוח..לבסוף כתבתי אותה בחיפזון של כמה דקות.. ועדיין, אם אפשר תגובה כנה.. אני לא הייתי בטוח שהיא מתאימה לפורום הזה, אבל לאחר מספר סיפורים שקראתי פה הגעתי למסקנה שתקבלו אותה. תמיד הנחתי שהחיים הם חלום.. סתם יקום שלם ועשיר שיום אחד אתעורר ממנו, שכולו קיים בגללי, או אולי דווקא בזכותי. חשבתי שהעולם כולו הוא מחשבה בודדה שלי. ואז גיליתי שהעולם כולו הוא מחשבה בודדה של מישהו אחר.. תמיד קיוויתי שביום שבו אגלה את המשמעות של החיים שלי יהיה היום המאושר בחיי. אבל באותו היום הייתה הרגשת אבל כוכבי. "אנחנו בסה"כ מחשבה, רעיון של איזה בנאדם סתמי" הכריזו במסיבת עיתונאים של נאס"א. "אני נאלץ לשחרר לידיעת הציבור ששנים אנחנו מודעים למצב. אבל בזמן האחרון גילינו נתון שחייב אותנו לעדכן אתכם.. "כמו כל מחשבה – גם קיומנו ייפסק. ברגע שאותו בנאדם לא יזדקק למחשבה הזו וייפטר ממנה – לא ניתן לשער את הריק שיפקוד אותנו. נהיה שוב כלום, סביר להניח בלי יכולת לקום חזרה. למרות זאת, ננסה להציל את עצמנו. "זוהי רק השערה – אבל אותם מדענים שגילו את האמת שהזכרתי זה עתה – העלו בדעתם שאם נגרום למותו של החושב תוך כדי שהוא חושב על עולמנו – נוכל להמשיך את קיום עולמנו לנצח.." אז איך מחשבה הורגת את יוצרה? לדעת אותם מדענים – הפיתרון מצוי במה שמסמל לבורא את עצמו. לאחר מחקרים היסטוריים וחישובים שהעלו מספרים אסטרונומים – הוחלט שדרך השמש סביבה כוכבנו מסתובב היא המפתח. התוכנית הייתה שמעבורת חלל תחדור לתוך אותו כוכב גדול, ומשם – החודר יוכל לשלוט במעשיו ומחשבותיו של הבורא. וכך חללית תלמי 1 שוגרה. היא הכילה שלושה בני אדם: טייס, מהדנס-חובש ואת איש הרעיונות, איש שקיוו שיכולותיו המוחיות יוכלו לשלוט בנפש הבורא. אני, אם זה לא היה ברור, הטייס. לפני כמה שבועות ניתק הקשר בינינו ובין כדור הארץ ; כמו שזרע חודר ביצית, כך המעבורת שלנו פרצה את אטמוספירת השמש, מה שאותם מדענים חשבו כמדע בדיוני לפני עשרות שנים. כעת הכל תלוי באיש הרעיונות. "ניק," אומר לי איש הרעיונות בקשר, "אני מתחיל בעבודה.." קולות פיצפוץ נשמעים. מספר בומים. ואז איש הרעיונות ממשיך: "אני במטבח. אני מתקדם.." קולות חירחור של לחץ ומאמץ נשמעים דרך הרמקולים. "אני פותח את ארון הכלים.. אני.. אני.." הוא אומר, ואני בטוח שהוא בקושי מצליח לדבר ולפעול יחדיו. "תפסתי את הסכין.. אני מכוון אותו לעבר פניי.. אני עושה את זה.." ואז אנחנו פונים למסך הנתונים. "שלושה סנטימטרים לפגיעה." קורא המהנדס. "שני סנטימטרים לפגיעה" כל יושבי המחשבה מחזיקים אצבעות. "סנטימטר לפגיעה.." ובדיוק כשנותר מרחק שווה לשליש ממילימטר – הבורא שכח מהעולם.
