אם אתה רוצה להתאבד

[bilitis]

אם אתה רוצה להתאבד ../images/Emo35.gif

"אם אתה רוצה להתאבד מדוע אינך רוצה להתאבד" כך פותח המשורר הפורטוגזי הדגול פרננדו פסואה(1888 -1935) את שירו בשם זה אשר פורסם בקובץ "כל החלומות כולם",הוצאת כרמל ירושלים.1993 וכל עת בה אני קורא בעיינים כלות את אותות המצוקה שלכם: רעי הצעירים לפורום אני חש בתעוקת לב מצמררת,הרצון לפגוע בעצמך,שאיפת מוות......ייאוש תהומי, הכל צלוב במסמרות ברזל להוויה כל כך כואבת..... אנא מכם קראו את מה שכותב המשורר בהמשך אתה חשוב לך כי אותך אתה מרגיש בשבילך אתה הכל,בשבילך אתה היקום והיקום כמות שהוא וכל האחרים הם לויני הסוביקטיביות והאוביקטיביות שלך אתה חשוב בשבילך כי רק אתה חשוב בשבילך........ כל אחד הוא עולם בפני עצמו! וקיימת בו חובה מקודשת לשמור על חייו!!!!!!! שום דבר,ולשום דבר לא יאה המוות! האמינו לי הייתי שם! כולנו כאן עבורכם! אוהבים

 

[Sonata Of Tears]

אבל בסוף כולנו נמות

אם זה מחר בפיגוע, או אם זה מחרתיים מסרטן, או אם עוד שבוע מעשרות מיליוני סיבות מוות שונות ,בישביל מה להתעמץ כל כך? אנחנו נולדים , לומדים 20 שנה, עושים צבא, עוד 10 שנה, ואז אנחנו מתחילים להתבלע ולהגמר לאט לאט, ומה ? לא משנה איך החיים שלנו יראו תמיד ניהיה באיזשהו מרוץ להשיג טוב יותר, אז, למה להתעמץ? שאפשר לגמור את המירוץ הזה, ולהגיד אל הקו סיום שלו ,הטוב ביותר.

 

[yaeltal]

לא רק קו הסיום חשוב..

אלא בעיקר הדרך אליו.. ובין כל העיסוקים הכביכול שגרתיים יכול להיות כלכך הרבה עושר.. וגם המסלול לא חייב להיות קבוע וכלכך טכני.. ויש עוד מקום לכלכך הרבה דבריך משל עצמך שתוכלי להכניס במקום התבנית הזו.. מה הביא לכלכך הרבה ייאוש..?

 

[Sonata Of Tears]

למה לעשות את הדרך?

אנחנו רק תרכובת כימית מפותחת , נימים ,עורקים , שרידים ,עצמות ,ועוד כמה דברים שמרכיבים אותנו ,הדכאון ,החרדות, הפחד, השמחה, האושר, הכל כימיקלים שזזים לנו במוח , דברים שמשתנים ,אם נמות לא נרגיש ולא נצטער על מה שהפסדנו ,פשוט לא ניהיה כאן יותר, למה אני צריך להגיע אל האושר הזה? זה יעשה את המוות שלי טוב יותר? ברגע שאמות אהפוך לחול ,כפיש אין יותר אני , כמו שצמח מתרכב ,גם בני האדם מתרכבים רק שאצלהם זה לאט יותר מישהו מעריך בצורה מסויימת חיים של צמח? לא , כי אין לו לב ,ואין לו מחשבה ואין לו רגש , אבל כשהוא מת הוא לא ירגיש את הצמאון למיים , או את השמש הקופחת ,והוא לא ירגיש את עצמו גודל ,כי היא לא יגדל ,הוא פשוט לא יהיה כאן יותר, וכך גם אנחנו אם נמות

 

[yaeltal]

Sonata Of Tears..

נכון שאנו רק בני תמותה.. וקיומנו הוא פיזי להחריד.. וייפסק גם ביום מן הימים.. אך לראות את הקיום הזה רק במאפייניו הפיזים זה לדעתי לא לראות את התמונה המלאה.. כל אותם רגשות שמנית, הפחד, השמחה, האושר- הם אמנם תגובות כימיות כימיות במוח, אבל לא רק.. לא, אינני מאמינה באיזו ישות ששמה נפש שנפרדת מהקיום הפיזי שלנו.. אבל, למרות המאפיינים הכלכך פיזיים וכימיים של כל רגש שעובר בי, אני לא יכולה להתעלם גם מהפן הנוסף שיש לו.. והוא פשוט התחושה עצמה.. ובשבילי, ידיעת המקור הפיזי של החתושה הזו אינה פוגמת בעצם חישתה.. ובעצם, אני שואלת אותך, מדוע שתפגע..?

 

[Sonata Of Tears]

לא הבנתי את השאלה

אבל בכל מקרה, כל התחושות שלך הן כמו תחושה של כאב פיזי שנגרם מפציעה, או ממחלה, רק שלימדו אותך שרגש זה מהנשמה.

 

[yaeltal]

לא..

לא לימדו אותי.. אני חשה זאת ויודעת את זה מתוכי.. ומרגישה היטב את ההבדל בין הכאב שאני חשה כשקוץ דוקר אותי, לבין זה שמכאיב כלכך ללא שום גירוי פיסי.. המכניקה שבכך לא רלוונטית בעיניי לתחושה עצמה.. כשאני שמחה מאוד.. כשאני אוהבת מאוד.. אלו תחושות שממלאות אותי ונותנות כלכך הרבה.. ומעשירות ונותנות כוח.. ומזכירות שבשבילן שווה לחכות ולעבור גם תחושות קשות יותר.. וגם כשקשה.. וכואב כאב בלתי נסבל.. ופחד איום לא נותן מנוחה.. גם אז התחושות האלו פשוט קיימות בי.. וברגעים האלו, המכניקה שבהן נראית כלכך רחוקה ולא קשורה.. ואולי היא באמת כזו.. ועל כל דבר אפשר להסתכל מנקודת המבט הפיזית בלב.. אפשר להגיד על אהבה שהיא רק חומרים שמופרשים כדי לגרום לנו לייצר המשכיות.. אבל היא הרבה יותר מזה.. והתחושה שלי היא, שיותר מאשר לימדו אותי שרגש הוא מהנשמה, אותך היה משהו שלימד לרצות להימנע מרגשות.. ואני תוהה מה זה היה.. שהשאיר אותך פגועה עד כדי כך..