ספרים | ילדים ונוער
עיצוב: אהרון ארליך
דוד רפ
24 בספטמבר 2024
אני אוהב את עטיפת ספרה של לורה נולין, שמייצגת את הניגודים העולים מרומן ההתבגרות הסוער הזה. על הכריכה הקדמית נראות שתי סוכריות על מקל: האחת בצורת לב, מפתה ומזמינה שינגסו בה; השנייה היא סוכריה מרוסקת מאותו סוג. למי שמחפש ספוילרים לא כדאי להתעלם גם מהסוכריה הבודדת שעל הכריכה האחורית, שם חוזרת רק הגרסה המרוסקת.
"אם הוא רק היה איתי", מעידות הסוכריות, הוא רומן חניכה העוסק בחברויות, באהבות ובמיניות; אבל יש בו גם מנה גדושה של התרסקויות: דיכאונות והפרעות נפשיות נוספות, בגידות, וגם תאונת דרכים שבה נפתח הספר.
לורה נולין, סופרת נוער אמריקאית, מספרת בגוף ראשון את סיפורה של אוטום. על ציר הזמן, העלילה מתמקדת בשנות התיכון, אך היא נטועה עמוק גם בעברה של הגיבורה; נקודות הציון שדרכן היא עוברת הן עונות השנה, החגים האמריקאיים, מועדי פתיחת שנות הלימודים וסיומן.
כילדה, אוטום גדלה בצמוד לפיני, ילד בן גילה, שאמנם אינו האח הביולוגי שלה, אך הם חולקים מעין תא משפחתי ייחודי בעיירה קטנה בפרברי סנט לואיס שבמדינת מיזורי בארה"ב. אמה של אוטום, שהיא מתמודדת נפש, מגדלת אותה; אביה נעדר רוב הזמן מהבית. פיני גר בבית הסמוך עם אמו שנכנסה להיריון מאחד ממאהביה, "גבר נשוי ועשיר והרבה יותר מבוגר ממנה", המכיר בבנו באיחור.
לעיתים נדמה שאביו הנעדר של פיני נוכח יותר מזה של אוטום, אם לשפוט לפי המתנות שהוא מרעיף עליו בבגרותו. למעשה, שני האבות הם דמויות רפאים. כשהילדים מדברים על חייהם יחד, הם מתארים תא הכולל ארבעה: שני ילדים ושתי אימהות. הארבעה מרבים לבלות יחד. אירועים "חשובים" הם מציינים תמיד במשותף.
כאשר היו בהיריון, אימהותיהם ישבו צמודות אחת לשנייה, עד שהעוברים יכלו לבעוט זה בזה "כמו תאומים". פיני נולד ב–21 בספטמבר, במועד המקובל לציון תחילת הסתיו. אוטום, ששמה חוגג את העונה שבה באה לעולם, נולדה שבוע אחריו. "אנשים אומרים לי: 'אוי, איזה שם יפה'", היא כותבת, "אבל נראה שהם לא יורדים לעומקם של כל הדברים שהשם הזה אמור לבטא: גוני אדום, שינויים ומוות".
האימהות נשארו חברות נפש, בעיירה קרתנית שבה יש מי שתוהים על טיב הקשר ביניהן. הן מגדלות את הבן והבת בהרמוניה ומתוך כמיהה בלתי מוסתרת שברבות הימים יהפכו לזוג. תחילה אוטום ופיני כמעט בלתי ניתנים להפרדה, אבל בשלב כלשהו, בנסיבות שיתבררו לקוראים מאוחר יותר, נפרדות דרכיהם. פיני, המתואר כנער יפה תואר, ביישן ונערץ ("הבנות היו דלוקות עליו. הבנים בחרו בו ראשון בשיעורי ספורט. המורים פנו אליו כשרצו שמישהו יענה את התשובה הנכונה"), מוצא את מקומו בחברה בקלות. אוטום משתלבת בקבוצה חברתית שונה.
היצירות הספרותיות שהתלמידים קוראים, כמו גם הספרים שאוטום שואלת מהמורה הנערץ עליה לספרות, מציבים את הגבולות שבמסגרתם פועל הספר. כרומן חניכה הוא שואב השראה מ"דיוויד קופרפילד" ו"ג'יין אייר". כסיפור על אהבה בלתי אפשרית הוא מתכתב במידה מסוימת עם "אנקת גבהים".
אוטום סובלת מחרדת נטישה ומערכות היחסים שלה מאופיינות בכל כך הרבה הצהרות אהבה, עד שהדבר נשמע לעיתים כפרודיה על רומן רומנטי. גם אהבה אותנטית, אמיתית, מופיעה בספר, אך נדרשת סבלנות ויקטוריאנית כדי להגיע אליה, והיא לא בהכרח רק נעימה וממכרת.
אחד הנושאים שמעסיקים את המחברת הוא תפישת המציאות. השפה הישירה שבה אוטום מתארת את העבר וההווה, מבלי לייפות את מה שאירע, כמו מרדימה את חוש הביקורת של הקוראים. למעשה, יש רגעים שבהם התיאורים של אוטום מזכירים סרטי טבע תיעודיים, אף שבמקרה זה היא מתעדת את חברת בני הנוער שבה היא מתבגרת. הקול הצלול, המנוכר קמעה, תורם למניפולציה מחוכמת למדי שמאחוריה עומדת נולין. מטרתה לחבר את הקוראים ישירות אל תודעת המספרת, שדמיונה פורה.
כך, במהלך שיש מי שיראו בו מעשה רמייה, טווה הנערה המתבגרת סיפורים שהקורא אינו משער תחילה עד כמה סובייקטיביים הם עשויים להיות. רק במרוצת הזמן הולכים ומתגלים היבטים לא מוכרים בסיפורי חייהם של אוטום, פיני, בני משפחותיהם וחבריהם.
אוטום מעידה על עצמה שהיתה ונשארה "ילדה תמהונית ומוזרה", אבל מי שמצפה לסיפור על ילדה דחויה ובודדה יופתע מהמסגרת החברתית המגובשת שהיא מתברגת לתוכה, שיש בה קשרים רומנטיים וגם קשרי חברות אמיצים אחרים.
העיסוק במין בספר הוא אחד הכנים שקראתי בספרי נוער. תמצאו בו ספקטרום אמין למדי של זוגות — כאלה שהחליטו להימנע מסקס עד הנישואים, אחרים ששוכבים בגיל צעיר מאוד, לאו דווקא עם אמצעי מניעה, וגם מי שמתנסים בעיקר בנשיקות והתגפפויות. נולין אינה משתהה על סצנות סקס, אבל דיבורים פרטניים על האקט דווקא יש, וגם תיאורים ישירים של כל מה שאינו נכלל ב"יחסי מין מלאים".
את תהליכי ההתבגרות שעוברים אוטום וחבריה נולין תוקפת משלל כיוונים, אבל במיתולוגיות המסופוטמית והיוונית, המתייחסות אל מות הקיץ ואל ההתחדשות המחזורית עם בוא הסתיו, היא עושה שימוש גם בהקשר של הדיכאון העונתי הפוקד את אוטום.
אזכורו של המחזה השייקספירי "רומיאו ויוליה", בו נתלית המספרת הצעירה כדי לטעון בפני חבריה — ולשכנע את עצמה — כי אהבה אמיתית, גדולה מהחיים, קיימת רק בספרים, רומז לקוראים כי ייתכן שאהבה כזו דווקא כן תימצא בין עמודי הספר. בה בעת, ראו בכך תמרור אזהרה: גם היבטיה הכואבים של הטרגדיה האירופית יזלגו בסופו של דבר בין חרכיו של רומן ההתבגרות האמריקאי המודרני ויכו בעוצמה.
"אם הוא רק היה איתי": רומן יפה לנוער על תהליכי ההתבגרות
ספרה של לורה נולין מציג תיאור אמין של חברויות, אהבות ומיניות לצד מנה גדושה של התרסקויות
עיצוב: אהרון ארליך
דוד רפ
24 בספטמבר 2024
אני אוהב את עטיפת ספרה של לורה נולין, שמייצגת את הניגודים העולים מרומן ההתבגרות הסוער הזה. על הכריכה הקדמית נראות שתי סוכריות על מקל: האחת בצורת לב, מפתה ומזמינה שינגסו בה; השנייה היא סוכריה מרוסקת מאותו סוג. למי שמחפש ספוילרים לא כדאי להתעלם גם מהסוכריה הבודדת שעל הכריכה האחורית, שם חוזרת רק הגרסה המרוסקת.
"אם הוא רק היה איתי", מעידות הסוכריות, הוא רומן חניכה העוסק בחברויות, באהבות ובמיניות; אבל יש בו גם מנה גדושה של התרסקויות: דיכאונות והפרעות נפשיות נוספות, בגידות, וגם תאונת דרכים שבה נפתח הספר.
לורה נולין, סופרת נוער אמריקאית, מספרת בגוף ראשון את סיפורה של אוטום. על ציר הזמן, העלילה מתמקדת בשנות התיכון, אך היא נטועה עמוק גם בעברה של הגיבורה; נקודות הציון שדרכן היא עוברת הן עונות השנה, החגים האמריקאיים, מועדי פתיחת שנות הלימודים וסיומן.
כילדה, אוטום גדלה בצמוד לפיני, ילד בן גילה, שאמנם אינו האח הביולוגי שלה, אך הם חולקים מעין תא משפחתי ייחודי בעיירה קטנה בפרברי סנט לואיס שבמדינת מיזורי בארה"ב. אמה של אוטום, שהיא מתמודדת נפש, מגדלת אותה; אביה נעדר רוב הזמן מהבית. פיני גר בבית הסמוך עם אמו שנכנסה להיריון מאחד ממאהביה, "גבר נשוי ועשיר והרבה יותר מבוגר ממנה", המכיר בבנו באיחור.
לעיתים נדמה שאביו הנעדר של פיני נוכח יותר מזה של אוטום, אם לשפוט לפי המתנות שהוא מרעיף עליו בבגרותו. למעשה, שני האבות הם דמויות רפאים. כשהילדים מדברים על חייהם יחד, הם מתארים תא הכולל ארבעה: שני ילדים ושתי אימהות. הארבעה מרבים לבלות יחד. אירועים "חשובים" הם מציינים תמיד במשותף.
כאשר היו בהיריון, אימהותיהם ישבו צמודות אחת לשנייה, עד שהעוברים יכלו לבעוט זה בזה "כמו תאומים". פיני נולד ב–21 בספטמבר, במועד המקובל לציון תחילת הסתיו. אוטום, ששמה חוגג את העונה שבה באה לעולם, נולדה שבוע אחריו. "אנשים אומרים לי: 'אוי, איזה שם יפה'", היא כותבת, "אבל נראה שהם לא יורדים לעומקם של כל הדברים שהשם הזה אמור לבטא: גוני אדום, שינויים ומוות".
האימהות נשארו חברות נפש, בעיירה קרתנית שבה יש מי שתוהים על טיב הקשר ביניהן. הן מגדלות את הבן והבת בהרמוניה ומתוך כמיהה בלתי מוסתרת שברבות הימים יהפכו לזוג. תחילה אוטום ופיני כמעט בלתי ניתנים להפרדה, אבל בשלב כלשהו, בנסיבות שיתבררו לקוראים מאוחר יותר, נפרדות דרכיהם. פיני, המתואר כנער יפה תואר, ביישן ונערץ ("הבנות היו דלוקות עליו. הבנים בחרו בו ראשון בשיעורי ספורט. המורים פנו אליו כשרצו שמישהו יענה את התשובה הנכונה"), מוצא את מקומו בחברה בקלות. אוטום משתלבת בקבוצה חברתית שונה.
היצירות הספרותיות שהתלמידים קוראים, כמו גם הספרים שאוטום שואלת מהמורה הנערץ עליה לספרות, מציבים את הגבולות שבמסגרתם פועל הספר. כרומן חניכה הוא שואב השראה מ"דיוויד קופרפילד" ו"ג'יין אייר". כסיפור על אהבה בלתי אפשרית הוא מתכתב במידה מסוימת עם "אנקת גבהים".
אוטום סובלת מחרדת נטישה ומערכות היחסים שלה מאופיינות בכל כך הרבה הצהרות אהבה, עד שהדבר נשמע לעיתים כפרודיה על רומן רומנטי. גם אהבה אותנטית, אמיתית, מופיעה בספר, אך נדרשת סבלנות ויקטוריאנית כדי להגיע אליה, והיא לא בהכרח רק נעימה וממכרת.
אחד הנושאים שמעסיקים את המחברת הוא תפישת המציאות. השפה הישירה שבה אוטום מתארת את העבר וההווה, מבלי לייפות את מה שאירע, כמו מרדימה את חוש הביקורת של הקוראים. למעשה, יש רגעים שבהם התיאורים של אוטום מזכירים סרטי טבע תיעודיים, אף שבמקרה זה היא מתעדת את חברת בני הנוער שבה היא מתבגרת. הקול הצלול, המנוכר קמעה, תורם למניפולציה מחוכמת למדי שמאחוריה עומדת נולין. מטרתה לחבר את הקוראים ישירות אל תודעת המספרת, שדמיונה פורה.
כך, במהלך שיש מי שיראו בו מעשה רמייה, טווה הנערה המתבגרת סיפורים שהקורא אינו משער תחילה עד כמה סובייקטיביים הם עשויים להיות. רק במרוצת הזמן הולכים ומתגלים היבטים לא מוכרים בסיפורי חייהם של אוטום, פיני, בני משפחותיהם וחבריהם.
אוטום מעידה על עצמה שהיתה ונשארה "ילדה תמהונית ומוזרה", אבל מי שמצפה לסיפור על ילדה דחויה ובודדה יופתע מהמסגרת החברתית המגובשת שהיא מתברגת לתוכה, שיש בה קשרים רומנטיים וגם קשרי חברות אמיצים אחרים.
העיסוק במין בספר הוא אחד הכנים שקראתי בספרי נוער. תמצאו בו ספקטרום אמין למדי של זוגות — כאלה שהחליטו להימנע מסקס עד הנישואים, אחרים ששוכבים בגיל צעיר מאוד, לאו דווקא עם אמצעי מניעה, וגם מי שמתנסים בעיקר בנשיקות והתגפפויות. נולין אינה משתהה על סצנות סקס, אבל דיבורים פרטניים על האקט דווקא יש, וגם תיאורים ישירים של כל מה שאינו נכלל ב"יחסי מין מלאים".
את תהליכי ההתבגרות שעוברים אוטום וחבריה נולין תוקפת משלל כיוונים, אבל במיתולוגיות המסופוטמית והיוונית, המתייחסות אל מות הקיץ ואל ההתחדשות המחזורית עם בוא הסתיו, היא עושה שימוש גם בהקשר של הדיכאון העונתי הפוקד את אוטום.
אזכורו של המחזה השייקספירי "רומיאו ויוליה", בו נתלית המספרת הצעירה כדי לטעון בפני חבריה — ולשכנע את עצמה — כי אהבה אמיתית, גדולה מהחיים, קיימת רק בספרים, רומז לקוראים כי ייתכן שאהבה כזו דווקא כן תימצא בין עמודי הספר. בה בעת, ראו בכך תמרור אזהרה: גם היבטיה הכואבים של הטרגדיה האירופית יזלגו בסופו של דבר בין חרכיו של רומן ההתבגרות האמריקאי המודרני ויכו בעוצמה.
