אם היית יודעת.
איך משהו בי נפרץ ונפתח ומתרכך. איך האהבה שאני מקבלת ישר רוצה ללכת אליך. אני חושבת: כביש מספר 1, והפניה החשוכה ההיא, איפה שאת כרגע. לשלוח לך אהבה. לשלוח לך ענן מלא בכוכבים ישר מכאן. ישר מהקיץ הזה שתחזרי להיות פוקהונטס עם שיער ארוך ויכולת לדבר עם כל חתול. שתחזרי להיות את. אם היית יודעת כמה: אני מתגעגעת לצפון, אני מתגעגעת אלינו, הולכות, מטיילות, אני מתגעגעת לצחוקים, אני מתגעגעת ל"אלברט" המצחיק שהמצאנו אני מתגעגעת אליך אוכלת ג'לי ושותה מיץ ענבים אני מתגעגעת אליך ואלי קונות מיליון בגדים-בשקל בהדר ונופלות עם כל השקיות בדרך הביתה אני מתגעגעת לאנרגיות המטורפות שהיו לנו ביחד אני מתגעגעת לזמנים ששיחקנו רמי ושהיה נמאס לך ממני והייתי מתחילה לשחק מול עצמי ולנצח את עצמי כמו סכיזומפגרת וללראות איתך מלך האריות בלופים [ואבא מחקה את מופאסה ומצחיק את כולנו] את יודעת, אנחנו יושבים וצוחקים, המצב הזה מאלץ אותנו להצמד, להתקבץ ביחד, לתמוך, להבין אחד את השני בלי מילים.. אבא עושה פרצופים ואמא מתפוצצת מצחוק וטל אומרת משהו מצחיק גם כן ואח"כ גם אני מוסיפה ואני חושבת על זה שאת אחד האנשים המצחיקים והמדויקים יותר בעולם ושתמיד הפלת אותי בהגדרות הנכונות והשנונות שלך ואיפה את שתגידי גם משהו [ולא בקול החלש והמעצבן והמאנפף הזה שנהיה לך מרוב חוסר כוח. בקול הרגיל. שנמצא שם.] ואני רוצה לקחת את כל כל כל זה ולשלוח אליך. שתרגישי. שתנשמי משב של אוויר צלול, טרי, מעבר לכל הגועל נפש שאת עוברת עכשיו וצריכה לעבור כדי שתוכלי לנשום אחר כך עוד אלפי משבים כאלה. שתרגישי. את האהבה שעוד תקבלי. את הנופים שתוכלי להכיל. את הכאב שילך ויתפוגג מול הרוח והים והשקט והמוזיקה. והחיים שלך. והכישרונות שלך. והיכולת שלך להתגבר על פחדים. באלוהים, גלית, אין בי הרבה כוח להרבה אנשים עכשיו אני מפנה עורף לכל מה שלא מתאים לי, אבל אליך בחיים לא. את כל כך יקרה לי, מעבר לכל כעס או פגיעה. אם היית יודעת.
איך משהו בי נפרץ ונפתח ומתרכך. איך האהבה שאני מקבלת ישר רוצה ללכת אליך. אני חושבת: כביש מספר 1, והפניה החשוכה ההיא, איפה שאת כרגע. לשלוח לך אהבה. לשלוח לך ענן מלא בכוכבים ישר מכאן. ישר מהקיץ הזה שתחזרי להיות פוקהונטס עם שיער ארוך ויכולת לדבר עם כל חתול. שתחזרי להיות את. אם היית יודעת כמה: אני מתגעגעת לצפון, אני מתגעגעת אלינו, הולכות, מטיילות, אני מתגעגעת לצחוקים, אני מתגעגעת ל"אלברט" המצחיק שהמצאנו אני מתגעגעת אליך אוכלת ג'לי ושותה מיץ ענבים אני מתגעגעת אליך ואלי קונות מיליון בגדים-בשקל בהדר ונופלות עם כל השקיות בדרך הביתה אני מתגעגעת לאנרגיות המטורפות שהיו לנו ביחד אני מתגעגעת לזמנים ששיחקנו רמי ושהיה נמאס לך ממני והייתי מתחילה לשחק מול עצמי ולנצח את עצמי כמו סכיזומפגרת וללראות איתך מלך האריות בלופים [ואבא מחקה את מופאסה ומצחיק את כולנו] את יודעת, אנחנו יושבים וצוחקים, המצב הזה מאלץ אותנו להצמד, להתקבץ ביחד, לתמוך, להבין אחד את השני בלי מילים.. אבא עושה פרצופים ואמא מתפוצצת מצחוק וטל אומרת משהו מצחיק גם כן ואח"כ גם אני מוסיפה ואני חושבת על זה שאת אחד האנשים המצחיקים והמדויקים יותר בעולם ושתמיד הפלת אותי בהגדרות הנכונות והשנונות שלך ואיפה את שתגידי גם משהו [ולא בקול החלש והמעצבן והמאנפף הזה שנהיה לך מרוב חוסר כוח. בקול הרגיל. שנמצא שם.] ואני רוצה לקחת את כל כל כל זה ולשלוח אליך. שתרגישי. שתנשמי משב של אוויר צלול, טרי, מעבר לכל הגועל נפש שאת עוברת עכשיו וצריכה לעבור כדי שתוכלי לנשום אחר כך עוד אלפי משבים כאלה. שתרגישי. את האהבה שעוד תקבלי. את הנופים שתוכלי להכיל. את הכאב שילך ויתפוגג מול הרוח והים והשקט והמוזיקה. והחיים שלך. והכישרונות שלך. והיכולת שלך להתגבר על פחדים. באלוהים, גלית, אין בי הרבה כוח להרבה אנשים עכשיו אני מפנה עורף לכל מה שלא מתאים לי, אבל אליך בחיים לא. את כל כך יקרה לי, מעבר לכל כעס או פגיעה. אם היית יודעת.
.
