קראתי הבוקר,
ת'ידיעה בעיתון. והזעזוע מעמיק. ושוב - חלילה, לא מצדיק. אין על כך מחילה, אבל - הסיפור של האם, מזעזע בפני עצמו - מורא כזה גדול, הטילו עליה הגברים במשפחתה, אחיה ובעלה, ה-"רבנים". שלא מצאה כוחות לעמוד מנגד ולהגן על ילדיה. הייתי שמח לו היו מאתרים גם את אותו הרב שהמליץ לבעלה לא להתלונן במשטרה, ומעמידים גם אותו לדין! כמו שכתבתי קודם - זה שחברה מסויימת, מתבדלת משאר החברה, זה כשלעצמו, עניין פחות בעייתי. (כמובן שהמדינה, וראוי שכך, תראה במצב כזה ערעור על ריבונתה וכו', אבל כשלעצמו אינני רואה בתפיסה כזו פגם מוסרי) העניין הוא, שלא מדובר נגיד באיזו קבוצת פרחחים אנרכיסטים, אלא במערכת חברתית מאורגנת היטב. כך למשל הם הקימו מערכות עצמאיות אלטרנטיביות - כמו מע' חינוך, מע' כלכלית מע' סוציאלית וכו' וכו'. אם הם, כחברה, מחליטים להתנער ממערכת החוק ואכיפתו של המדינה, היה עליהם גם כאן, לייצר מע' אלטרנטיבית. כלומר זה שהמעשים היו גלויים וידועים - האב הלך "להתלונן" או להתייעץ עם איזשהו רב, סמכות חברתית, וזה בעצם ייעץ לו לא לעשות כלום, ולא נתן לו שום אלטרנטיבה אפקטיבית, זה משהו שגם מבחינתם החברתית הפנימית, צריך להטיל ספקות, וחשבון נפש מוסרי, רציני מאוד! אלוהים אדירים!