אם התאוריה לא מתאימה למציאות, כנראה שהמציאות שגויה

[yuval344]

אם התאוריה לא מתאימה למציאות, כנראה שהמציאות שגויה

משפט חכם, ששמעתי בפעם הראשונה כבר לפני הרבה שנים. חשבתי שזה רק בדיחה.

ואייזנברג אמר, שלא ניתן לבדוק משהו בלי להשפיע עליו.. צודק..

בקיצור כבר חודשיים בעבודה חדשה (שלישית ב5 שנים מאז המשבר הגדול), והבוס ממש לא מקבל אותי כמו שאני, לא מאשים אותו.. מנסה להסתדר.. להסביר.. להכיל אותו אפילו. איזה סרטים חברים..


אין לי בעיה להיות מוגדר בתור חולה נפש ולקבל משכורת בלי לעשות כלום מלבד לדבר עם פסיכולוגים פסיכיאטרים ועו"סים. אני לא רוצה! אני לא חולה כי ההגדרה שלהם לא מקובלת עלי ולא תורמת לי כלום. רק מפריעה. אבל מבין את הצורך בקיטלוג. לך תנהל מדינה.
אני רוצה לעבוד, יכול!, פשוט קשה למצוא משהו מתאים. שום דבר לא מתאים ב 100% כמובן.. בעבודה הנוכחית אני עושה את המקסימום להשאר רגוע ומקצועי אבל זה ממש לא הולך בשבועיים האחרונים.. פשוט מסתלק כשאני מרגיש שאני במוד תוקפני או הגנתי מדי.


בזוגיות המצב דומה, אבל כמובן שזה הרבה פחות דחוף. חשוב.


המשפט בכותרת, נזכרתי בו כי ככה אני מרגיש. העבודה לא מתאימה לי אז אשנה אותה.. תכלס צריך לדבר כבר עם הבוס הגדול ולהיות כמה שיותר אופטימי. לדבר בראשי פרקים שאכין מראש. הגיע זמן לשיחת יחסינו לאן.. תיאום ציפיות..

הכי בא לי ללכת להתאשפז. לזעזע עוד קצת. מזל שהתבגרתי קצת, ויש לי חברים ומשפחה תומכים. לא הייתי מצליח בלעדיהם.

 

[sls12]

למה לא ללכת לטיפול שיחתי?

 

[yuval344]

לא אמרתי שלא, פשוט כבר יש לי נסיון

הייתי הרבה פעמים במצבים דומים בחיים. ניסיתי להעזר בכל מה שקיים ושמעתי עליו.
כרגע אני לא משהו האמת, ולא ממש בא לי להתחיל לנסוע למטפלים כדי להתבכיין להם. אני יכול לפרוק פה, אני פורק מול האנשים הרלוונטים. נכון שזה נגיע אליהם פחות מעובד אבל עדיף ככה לדעתי. לפסיכולוג אפשר להתמכר בדיוק כמו לכל דבר.
והעלות היא אדירה.
נגמלתי כבר. תודה. מכור לפורומים

 

[Shamy]

אתה מבין שבוס לא אמור להכיל?

אתה צריך להבין שכל מקום עבודה שתלך אליו מצפים ממך בהתחלה לא להיות בעייתי..תמיד תהיה תקופת הסתגלות

 

[yuval344]

מבין, תודה שהזכרת.

תקופת הסתגלות, גם שלהם אלי. וברור שלא כדאי להיות בעייתי, לאף אחד אף פעם.

 

[alice1803]

היי מבינה אותך לגמרי, יש לי בעיה דומה עם מקומות עבודה

ואני כל הזמן מנסה לשמור על רוגע פנימי, לא להתעצבן, לא להתפרץ, לשמור על הפה שלי, לא תמיד מצליחה, וזה קשה לי נורא, כי כל האנשים שמסביב מסתדרים יותר טוב ממני, ואני צריכה לגייס כוחות מיוחדים בשביל לצלוח את היום עם אנשים.
&nbsp
החלפתי כבר כמה עבודות במהלך 5 שנים האחרונות, וזה מטורף, שזה אף פעם לא משתנה, אני לא מוצאת משהו שממש מתאים לי, כמו שכתבת.
&nbsp
אני תמיד מרגישה שאני מנסה לעשות את המקסימום, בהתאם לאנרגיות שלי, וברגע שמראים לי חוסר הערכה או זורקים מילה לא טובה, יורד לי כל האוויר, ואני רוצה לברוח, פשוט לעזוב, וברוב המיקרים אני באמת הולכת, גם בעבודה הנוכחית היו רגעים שרציתי לברוח, אבל אני לא יכולה לעשות את זה, כי הבוס בתכל'ס אחלה בנאדם, ואם ארצה לעזוב אני אעשה הכל בכדי שהוא ימצא מחליפה, אבל כמו שאמרתי זה תלוי במצב הרוח, ואני תמיד חוששת מהרגע הזה, שאני אשמע ממנו חוסר שביעות רצון או תלונות, ואז זה יהיה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל, וזהו, אי אפשר להחזיר אותי, כי אני הולכת, ואף אחד לא יכול לעצור אותי כבר.
&nbsp
דרך אגב, איזה עוד פורומים אתה מכיר שאפשר להתבכיין שם בכיף?

 

[yuval344]

תודה, נחמד לשמוע

חוסר הערכה זה תמיד מבאס, אבל אני לא מסתלק שלא מעריכים אותי כל כך מהר. הרבה פעמים זה מחליק, אני ממש לא צריך ליטופים כדי לתפקד. הבעיה בזה שזה מופיע הרבה ונהפך לשיטה, ומדביק אנשים אחרים שעדים ליחס.
אני הולך לפני שאענה ואתפרץ בבכי למשל. זה לא מקובל ואנשים לא יודעים איך לאכול את זה. קרה לי פעם פעמיים ומאז נמנע. או שאם ארגיש מספיק בטוח אפילו אתקוף בחזרה, ומילים אי אפשר להחזיר, כמו מעשים (למעשה מילה זה מעשה מסוג דיבור )
לדבר דיבורים.. צריך לזכור שזאת לא משפחה, ולא חברים. להשתדל להיות מקצועי.

מה שכן צריך זה צחוקים, וככה כולם איכשהוא מעבירים את הזמן בלי לסבול יותר מדי (רק שלא יהיה על חשבון הלקוחות )

יש המון פורומים, באנגלית. גם אימון טוב בשבילך.
מכיר בעיקר בנושאים אחרים (תנסי גם, ההתמקדות בתמיכה ונפש לא ממש בריאה לדעתי) .
אפשר להגיע לאותם עומקים לפעמים שהתפאורה של השיחה מתחילה אחרת, בסה"כ לא רק הכתיבה והפרסום משמעותיים, אלה הפידבק שאת מקבלת. והוא משתנה בהתאם לקהל ותחומי הענין. אנשים מתמודדים עם אותו חרא בדיוק כמו שאנחנו כותבים פה... פשוט הם לא יכתבו, ולא יכנסו... ועדיף שכך. ההתבכיינות הזאת ממכרת כל כך