אם זה מעניין מישהו

[מיםכחולים]

אם זה מעניין מישהו

וואו, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. החלטתי לעזוב את מה שמכונה " 'הקהילה' הווירטואלית" הפאגנית/מאגית. אחרי שקראתי את "אני מאשים" , אחרי שקראתי את "למה הכלבים נובחים בירוק", אחרי שהייתי עדה לכל מיני דיאלוגים (אם אפשר לקרוא לזה דיאלוגים) מכוערים כאן בפורום, הגעתי למסקנה שאני לא רוצה בזה שום חלק, ואני ממש לא מעוניינת לצפות בזה מהצד. אני רואה את האנשים שקרובים אליי, שחשובים לי, שאני מעריכה, שנתנו לי ולימדו אותי המון (אם לא הכל), אני רואה אותם נפגעים. ואין לי מה לעשות. לי אין מה לעשות. ואולי, אולי מאז שהתחלתי את המכינה אין לי הרבה זמן להגיב כאן (או במקומות אחרים), אבל אני כן צופה מהצד, ולצערי, הצפייה הזו נורא מכאיבה לי כל פעם. אני לא יודעת איך זה שמגיעים למצבים כל כך מכוערים, כל כך פוגעים. אני לא יודעת. הרבה דברים אני לא יודעת. יהיה נכון יותר להגיד שאת הכל אני לא יודעת, ומעט דברים הספקתי ללמוד. אין לי הרבה מה לומר, חוץ מאולי, שאני מאוכזבת. אני מאוכזבת כי האמנתי בטוב כל כך חזק.. כל כך כל כך חזק.. חזק כמו שילדים מאמינים.. ו.. את ההמשך כולם יודעים. כנראה שזה דרכו של העולם. מוזר שעדיין, בפנים, משהו אומר לי שלא.. הטוב הזה עוד קיים... "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי" או משהו כזה. אז כן, למרות הכל הצלחתי לסיים בנימה אופטימית בהחלט.. ואני שמחה, שהכרתי כאן אנשים מדהימים, חלקם חרטו חוויות בשביל שלי, חלקם עדיין חלק מהשביל שלי. תודה לכולכם, למדתי כאן הרבה. מי יתן והאלים יברכו את כולכם. אמירה.

 

[הרוזן ומטע האפרסקים]

לא יודע איזו מחאה את מנסה להעביר

להודיע שאת עוזבת זה הכי קל , זעזוע לא תצרי לאף אחד, אנשים נשכחים פה כמו עלים ברוח, המאניפיסיט הזה לא הביא שום מזור ל"כאב" שאת מציגה כאן, הקהילה הפאגאנית אינה מאוחדת ,בדיוק כמו שפורום דתות לא מאוחד, לכל אחד אמונות משלו ,והדבר היחיד שאנשים מסכימים בו עליו זה שהם "חריגים" ,חלק מכם מאמינים שלהיות נחמד יביא אותכם לשלווה, אחרים מאמינים שרק בלהב החרב נוכל להביא את התבונה של הבורים , בכל מקרה, יום טוב.

 

[DarlingAdam]

*__*

מעולם לא הייתי חלק מהקהילה הפגאנית או המאגית, אונליין או אופליין, בארץ או בעולם. חבל לי, כי ראיתי שזה יוצר אצל אחרים תחושת שייכות, תחושה "שבטית" שכל כך חסרה אצל רבים בעולם המודרני. תחושה שבעיקר חשובה בסוגים מסוימים של אמונה. "שוייכתי" לקהילות אחרות, ויש מי שיידע. מעולם לא הרגשתי חלק מהן, גם כשהכל עוד היה מרנין ומלא ציוץ ציפורים ושמש רעננה. ותמיד, בכל קהילה, בכל קבוצה, כשהסתכלתי מתחת לפני השטח, מתחת לשטיח הכניסה וקבלת הפנים שהוצג בפני הניוביז, החדשים, תמיד היו מחלוקות, מריבות, מטענים אישיים או פוליטיים מכוערים. תמיד היתה "פוליטיקה תוך מפלגתית" ותמיד היו אאוטסיידרים והיררכיה וכולי. אני מאמין - אני רוצה להאמין - שיכולות להתקיים קבוצות של בני אדם מעל שלושה שבהן זה לא קורה. שאנשים יכולים להתעלות מעל הטבע האנושי - אני אתקן את עצמי, כי "טבע" זו מילה מסובכת בנושא הזה - להתעלות מעל הדחף האנושי להסתדר בקבוצות קטנות בתוך הקבוצה הגדולה ולתקוף. בעוד שהמסר שלך התחיל בעצב והמשיך לאופטימיות, נראה ששלי מדרדר מרגע לרגע אז אני אנסה לחזור לכיוון המקורי: קהילה זה קשה. לפעמים זה קשה מדי (כמו לי) ולפעמים יש מי שמוכנים להקריב ולקבל שהמצב לא טוב, אבל הקהילה חשובה בכל זאת. אין משהו אחר שיתפוס את מקום המבנה השבטי, לא עד כמה שאפשר לראות בינתיים. מעולם לא הייתי חלק מהקהילה הפגאנית או המאגית, אונליין או אופליין, בארץ או בעולם. אבל אני מקווה ללמוד קצת, להיתקל באנשים על "השביל שלי", ואולי לספוג קצת דברים טובים. הכיעור יתקיים כמעט בכל מקום, אבל זה טבעו. (ולפני שמישהו יבוא להתווכח עם "התפיסה" הזו, ההודעה הזו אינה הצהרה פגאנית, אלא רק תגובה מהלב - תגובה שברובה קשורה לקהילות אחרות ולניסיון החיים שלי)

 

[graciella]

קהילה פגאנית

אני מלווה בעניין מידי פעם את ההודעות בפורום הנ"ל ומן ההתחלה נוצרה כאן אווירת התנצחות מכוערת, מדוע?! לא אפרט ושומרת את דעתי האישית המאד פמיניסטית בקטע הזה. אבל אני רוצה להאיר כאן נקודה משמעותית לגבי ישנה קבוצה של אנשים פגאנים / וויקנים רצינית בארץ ואני עדה לכך אותם אנשים לא מתקרבים לפורום הזה אשר כמה נימנים אקטיבים, טוב כבר כתבו- לא כל כך יודעים לשים גבולות, אין אתיקה ואין רוחניות ואין ..., חבל מאד אבל כך המצב. לכן נוצר הרעיון של המפגשים הפאגנים אשר מתקיימים לפחות שלוש שנים מסתבר כי במפגשים הללו אנשים מסוגלים להתנהג בצורה נאותה, גם אם נוצרים מחלוקות, אז בבקשה כל אותם הצעירים אשר בליבם ובנפשם יש מן השיבטיות (אדם - מצא חן בעיני) נא לעקוב אחרי פרסומים ובבקשה בואו להפגש בין פגאנים/ וויקנים/ מתחילים ומתענינים. הערה: לא תמיד רצוי להגיב להודעות, לפעמים הנם רטוריות.

 

[T i a]

גרסיאלה היקרה

זה אלון כותב תחת שמה של נטלי כי הניק שלי חסום. פשוט לא יכולתי להתעלם מההודעה שלך ואני מרגיש כי אני חייב להגיב. את יודעת כמה אני מכבד ומוכיר אותך, לא נראה לי כי צריך להסביר למה. את וודאי כבר יודעת את מה שאני הולך לכתוב וזה וודאי לא כל כך ימצא חן בעיניך, אך זה משהו שחייב להיאמר. אנחנו לא מתאימים לתפקיד המנהיגים. כאשר אני אומר אנחנו, אני מתכוון לכל אחד אשר כותב כאן בפורום קבוע כולל אותי. אנחנו צעירים, אנחנו בשלבי התפתחות של Hero/Maiden ויש גם כמה שהעפילו לשלב Mother/King, אך מי שבאמת מתאים לשמש מנהיג בצורה אפקטיבית זה רק מי שהגיע לשלב Crone/Sorcerer. וזו את. את, הבוגרת מבינינו אשר לה החוכמה והידע והניסיון הרב היא זו אשר צריכה לעמוד בראש ולכוון את הזרמים למעלה ולא לצדדים כמו שזה קורה כרגע. קהילה יכולה לקום רק כאשר רוב האנשים בה הגיעו לשלב בגרות נפשית ופיסית (מה שלא קיים כרגע) או כאשר יש מנהיג או מנהיגים אשר ידעו ללכד מאחוריהם את הצעירים יותר ולדעת לכוונם מתוך החוכמה והניסיון של הבוגרים. זהו מרכיבה של כל חברה תקנית בכל מקום בעולם. אצלנו, זה לא כך כי אף אחד לא רוצה לקחת את האחריות הזו או לא מרגיש כי הוא בשל. אני חושב כי את המתאימה ביותר לתפקיד. בכבוד ואהבה, אלון.