אם יורשה לי - שרשור שווויץ מרץ

[מור וקינמון]

אם יורשה לי - שרשור שווויץ מרץ

אל תשאירו אותי לבד כאן בשרשור

 

[מור וקינמון]

בובת קינמון

אני נפעמת ממנה בכל פעם מחדש. כמובן שאני לא אוביקטיבית, למרות שהסובבים אותי האוביקטיבים, גם אומרים לי שהיא משו משו. היא חכמה ויש לה זיכרון שעבורי היא לא ברור מאליו. היא אומרת מילים שבכלל לא שמתי לב שהיא שמעה או שיננה. היא מתחילה עכשיו גם לומר "משפטים" שמפילים אותנו לרצפה. המשעשע ביותר כרגע הוא הפשוט לכאורה 'אבא בואי'. אבל גם מורכבים יותר יש, כמו אמא אוטו גן... בבוקר כשרואים את האוטו, ובעיקר עכשיו בחופש כשאין גן הרבה זמן, היא כנראה מתגעגעת. אני מביטה הלוך וחזור בתמונות שלה, ורואה איך היא גדלה לי בין האצבעות. היא כל כך יפה וטובה (אוביקטיבית אני אומרת כמובן) אבל מתוך העינים הבלונדיניות והשער הכחול אפשר לראות גם את הניצוץ השובב שלא לומר 'רע' שנכנס בה לפעמים. לא קל לה עם אחותה הקטנה והיא מקבלת אותה ברגשות מעורבים. זאת אומרת שבמינון נמוך היא מקבלת אותה יפה... היא מודיעה לי כשהיא בוכה, ומנג'סת אפילו אם אני לא מתייסת, כאילו אומרת לי, אמא בואי נגמור עם ההפרעה הזו מהר, אז גשי אליה כבר... והיא מבקשת לחבק אותה, בעיקר ברגעים לא נוחים : בהאכלה, בהחזקה לגראפס וכשהיא ישנה... במקרים אחרים, כשאני נותנת לה להחזיק אותה (מה שבפיה נקרא חיבוק) היא מהר מאד מחזקת יותר ויותר את החיבוק... עד שאחותה בוכה... זה השלב שבו אני נתקעת ולרוב מוחקת.... אני יודעת שהרי לא אני המצאתי את האמהות... אז אם אני כותבת זאת לעצמי, בשביל מה בכלל לכתוב?

האם הצלחתי ולו בקצת להעביר את ההרגשות שלי? והקשה ביותר – איזו תמונה לבחור.... (בכל פעם מחדש אני כמעט ומתפתה לשלוח תמונה "ממש" שכולם יראו שיש על מה להשוויץ

) אז הנה אחד מהחיבוקים המדוברים

 

[מור וקינמון]

בובת הצפור(ן)

מה אומר... מלבד לינוק, לפלוט, לבכות, לישון, לחרבן, לבכות, להשתין, לישון, לינוק, לפלוט, לינוק, לבכות, לינןק, לישון, לפלוט, לבכות, לינוק, לינוק, לינוק, לחרבן, לינוק... הבנתם את הרעיון, לא? היא "רק" מביאה המון אושר היא כבר לא 'רבע עוף' וגדלה יפה (לינוק כאמור זה התחביב שלה) מתעוררת בדרך כלל בדיוק בזמן הכי פחות נוח – בלילה בדיוק כשהקינמון נרדמת, ובוקר בדיוק כשהקינמון מתועררת ובמשך היוך בדיוק כשהקינמון חוזרת מהגן

מסתמן כאן דפוס של קנאה

ברגעים נדירים של שינה משותפת, אני עוברת מחדר לחדר , מדלגת על חיתולים משומשים שלא הספיקו להגיע לפח הזבל, על בגדים מלוכלכים שלא הספיקו להגיע לסל הכביסה, על ערמות כביסה שלא התקפלה, על כיור מלא כלים, על רעב למתוק ללא שובע, על צימאון שלא היה לו זמן להרוותו, על עייפות שעברה שעתה, מסתכלת על שני המלאכים שלי, שתי הבובות שלי, שתי הבנות שלו וממלאת את ליבי באוצרות. לפעמים לא צריך לעבור בין החדרים... * נא לא לשפוט על פו התאמת כלי המיטה

 

[אפרסקה]

אני מסתכלת לי על השעון בתמונה ותוהה לעצמי

האם מדובר בשעה 2:40 בצהריים או בלילה...?

הקינמון והציפורן ענוגות ומקסימות שתיהן, כתבת מאוד מאוד מרגש ונוגע ללב. שומעים את האושר הגדול בין העייפות. מוכר לי ההתעוררות בזמנים הלא נוחים...חחחח

העיקר שאת מחזיקה מעמד, אום אל בנאת...

 

[מור וקינמון]

פחחח... בשתיים בלילה אך מכשיר ביתי לא טורח

לבדר אותי... מחזיקה מעמד? הנה את רואה מה קורה, אני מגיעה לשעות האלה של הלילה ואיןלי כוח לקום מהכיסא וללכת לישון...

 

[נועם@בת]

נחת את עושה לי

מה, שתיהן ישינות באותו זמן? איזה כיף לך, איזה ילדות נוחות

. השלוה הזאת בזמן השינה, פשוט להתקרב בעדינות, לא להעיר ולהסניף עד בלי די. חוצמזה אם הקנמון לא הורידה שפופרת טלפון כבדה על הראש של הציפורן, אז זה בכלל לא נחשב

.

בתיה

 

[מור וקינמון]

../images/Emo24.gif(-:

 

[אפרסקה]

כיוון שביקשת כ"כ יפה...

הפעם רק תמונה של דביר, ולא כי אני מקפחת את בכורתי, אבל ענבר עוברת תקופת אנטי-צילומים ארוכה, כך שהתמונות היחידות שלה לאחרונה הן תמונות פפרצי-סטייל שרובן עם היד/עיתון/כובע מכסה את הפנים...אז נכבד את (אי) רצונה והפעם בלי תמונה...של הגברת המגונדרת שלי, בת החמש וכמעט-חצי שלי בעלת גינוני הליידי של בת 12 (מפחיד קצת האמת...) הילדה הטובה-חכמה-מבריקה-מצחיקה שלי, זו שלרגע שוב תינוקת ולרגע נראית כ"כ בוגרת ואוטוטו כיתה א'...מדהים. כשרואים אותה עם דביר מבינים כמה היא גדולה ואשכרה מוכנה להורות

אחות מדהימה. ודביר דבירון, דבירוני שובבוני, דבירוני מתוקוני מצחיקוני פושטקוני. הילד הזה, אויש שיהיה לי בריא, כמה אושר ומתיקות וצחוק בעיניו התכולות ותלתלי הזהב, פיתחנו תמונות חדשות מטיולי החג והסתכלתי ואמרתי לעצמי- מי זה הילד הענק הזה ומאיפה כל השיער הזה צמח לו פתאום? דבירוני שלי, שבגיל שנה וארבע מסרב ללכת ולעמוד בלי תמיכה, על אף שתפסתי אותו כבר כמה פעמים עושה 2-3 צעדים ועומד בלי בעיה, הוא מסרב לעזוב ואני מסרבת להלחץ, רואה שיש לו את הקצב שלו וכל עוד זה הולך לכיוון הנכון אני בסדר עם זה. הוא מקשקש בלי הפסקה (בזה הוא לא לוקח ת'זמן...) ומצחיק אותי כמה שהוא מבין הכל ויודע הכל וכמה הוא שובב ופושטק ומרשמלו קטן. בגלל שהוא לא הולך עוד, אולי פסיכולוגית, אני ממשיכה לחשוב עליו כעל תינוק בעוד הוא כבר לגמרי פעוט, ומידי פעם אני מקבלת כזה "שוט" של הבנה כשאני רואה שהוא כבר בעצם ממש גדול ואיך התינוקות שלו (בשורוק) טסה לי... חולה על ענבר, מעריץ את האוויר שהיא נושמת, עובר תקופת "דבק אמא" קשה שזה נחמד ומעיק בו זמנית, סה"כ אין תלונות (רק שיחזור לישון בלילה כבר!! מאז רצף המחלות בחורף הוא לא חזר לעצמו) בגזרה הבריאותי טפו טפו חמסה, חזר סופסוף למשקל תקין אחרי שירד המון ברצף המחלות, ולאחרונה גם היינו סופסוף בשניידר לגבי איזו בעיית עיניים שהייתה והכל נראה שמסתדר (זה היה קשור כנראה לפגות ומסתדר עם הגיל פשוט) וזה הכי חשוב, העיקר העיקר הבריאות.

 

[שירי שירי]

איזה מקסים הוא! ../images/Emo25.gif

כתבת עליו מקסים, שכך ימשיך להקסים אתכם. אני מכירה גם את הבעיה עם התמונות של הגדול/ה... גם אוהד שלי לא מוכן להצטלם, או שהוא עושה פוזות שאני בטוחה שיתחרט עליהן שיגדל... חח

 

[מור וקינמון]

הילדה שלך מתאימה לסטייל התמונות שלי ../images/Emo8.gif

והילד שלך... נו טוב, שמעתי שהוא כבר משודך

 

[חנה של ליאור]

הנה אני מצטרפת

תמונה של כל השלושה שלי בטיול שעשינו לאחרונה בנחל אלון עם קבוצת חברים מטיילים. גם אצלינו יש סרבן צילומים, אבל אני מצליחה לפעמים לשכנע אותו להתייצב לצד אחיותיו.

 

[מעיןבר]

OMG כמה שהם גדלו! לא נתפס.

 

[אפרסקה]

וואו הם ממש ענקיים!!

אני בקטע נוסטלגי, נזכרתי בהודעת ההריון שליאור כתב לגביהם, משהו על שהורדת את הטבעת...את בטח זוכרת. שיר מהממת כתמיד, עדי ונועם גדלו בטירוף, מזמן לא ראיתי תמונות שלהם. הם ממש ילדים גדולים.

 

[אפונת הגינה]

איזו שלישיה יפה ומתוקה

חנה, הסבת לי כל כך הרבה נחת לחזור מהחופשה ולראות תמונה מקסימה כל כך של שלושת הילדים שלך ושל ליאור. שיר גדלה ונהיית יפה יותר משנה לשנה. עדי נראית כמו מישהי שיודעת בדיוק מה היא רוצה (ללכת בעקבות אחותה הגדולה?) נעם נראה שובב לא קטן עם ניצוץ ליאורי בעיניים

דרך אגב, גם אנחנו היינו לאחרונה בנחל אלון בכרמל ומאד נהננו. בטיולים בשנה האחרונה הילדים אצים רצים קדימה וכבר אף אחד לא הולך איתנו, המבוגרים... הסדר נהפך: הם מעודדים אותנו בעליות הקשות...

 

[חנה של ליאור]

אולי אפשר לפגוש אתכם לטיול קצר בהזדמנות?

אשמח לראות את החבר'ה הגדולים שלך.

 

[שירי שירי]

המטפחות של הבנות היה רעיון שלהן?

איזה חמוד זה!! גם לי היו המון מטפחות כאלה כשהייתי ילדה. עשית לי דה-ז'ה-וו

יפים יפים יפים

 

[מעיןבר]

גם אני רוצה

באדיבות חברה שצילמה לי את הקטנות תמונות שאם לא הייתי יודעת, הייתי חושבת שהן מקצועיות

 

[מעיןבר]

אתחיל דווקא בגדולה ../images/Emo13.gif

שהיא ממש ענקית. אני פשוט לא מבינה איך טס לי הזמן ומתי היא נהיתה כל כך גדולה (וחצופה שמסרבת להפסיק לגדול למרות שאמא אמרה לה להפסיק

).

 

[אפרסקה]

אני מסתכלת על התמונה שלה ואת יודעת מה נזכרתי?

בימי פורום לקראת הריון אז מזמן מזמן בימי התום...את היית בהריון איתה נכון? יא אללה, זה נראה לי בגלגול קודם לפחות. כמה היא גדולה ויפה, הזמן טס.

 

[מעיןבר]

אמשיך בגולי

שהיא שד משחת, מתרוצצת אנה ואנה, מטפסת, מתפנקת ומקרצצת. בתמונה - מתענגת

.