אם יש את נפשך לדעת
אם יש את נפשך לדעת
... איך האהבה בך נוגעת הרי עד אתמול, כל יום עבר... כמו יום של חול ופתאום בלי שתתכוון... מתחיל ריגוש לצוץ בלב שהתאבן הן עד אתמול התאפינת... בקשיחות היית סגור.. הקרנת נוקשות גם לא חיפשת אהבות... בנית לך מסגרת יציבה... והלכת בתוכה מדי פעם העברת רגל לעוברה... אבל תמיד, תמיד חזרת חזרה... לא ידעת שאפשר... גם לא שיערת שמותר לבקש מהחיים... שיתנו קצת ריגושים שיומך השיגרתי והמשמים... יתחיל לרתוח מבפנים שלב ריקן יתחיל להיות מוצף פיתאום בדם... שלב עצל וקצת אדיש... הופך להיות כל כך רגיש לחוש תחושות זרות... של ריגושים ואהבות... וללא כל אזהרה... מתחיל לפעום במהרה וכך אתה מוצא את עצמך... מתעורר בבוקר עם געגוע וכמיהה... לעוד מגע לעוד מילה... מבקש אתה רק למלא ראשך... בשפע כל האהבה שלא ידעת שאפשר.. ולא שיערת שמותר ומרגיש אתה ניסחף... ללא שליטה מוצף בים האהבה...מתמכר בלהט לתחושה ורק דבר אחד חסר... להשלים את התמונה חסר מגע של גוף...חסרה הלטיפה והערגה לקצת מגע... מסעירה את נישמתך שמטלטלת בטירוף... ומחפשת מנוחה שבין מותר לבין אסור...ללב שלם או לב שבור ואתה שואל את נפשך...שקצת מרגוע חפצה היש מזור לאהבה...שמתגעשת ועולה... ומאיימת גם לגלוש...ולהציף את הסביבה מבלי לחשוב על מה יהיה...מבלי לחשוב על מי נפגע בלי לחשוב ששם בזמן...עוד יגמר אותו רומן... ואז מגובה רב תפול...הישר אל תחתיות השאול ושם בקרקע התחתית...שם אין ריגוש ואין תכלית רק מועקה שמזדחלת לה... מעומק נפתולי ליבך... שהתמכר לאהבה... שהייתה כה מטריפה... או אז תיזחל על גחונך... ותחזור לעולמך... ששם בתוך המסגרות...לא צומחות שם אהבות ואם תישאל את נפשך...הזו היא אהבה כנה או שמה פרץ רגשות...שהתעצמו בנפשך... לפרוץ מחוץ ללב שממה... כמעיין המתגבר להיות נחשול של אהבה... ואל תהין לנבור עמוק...בתוך החסד המתוק... שאין ממנו חזרה...ללא פציעה בנפשך... שקצת מרגוע חפצה.. רפי.
אם יש את נפשך לדעת
... איך האהבה בך נוגעת הרי עד אתמול, כל יום עבר... כמו יום של חול ופתאום בלי שתתכוון... מתחיל ריגוש לצוץ בלב שהתאבן הן עד אתמול התאפינת... בקשיחות היית סגור.. הקרנת נוקשות גם לא חיפשת אהבות... בנית לך מסגרת יציבה... והלכת בתוכה מדי פעם העברת רגל לעוברה... אבל תמיד, תמיד חזרת חזרה... לא ידעת שאפשר... גם לא שיערת שמותר לבקש מהחיים... שיתנו קצת ריגושים שיומך השיגרתי והמשמים... יתחיל לרתוח מבפנים שלב ריקן יתחיל להיות מוצף פיתאום בדם... שלב עצל וקצת אדיש... הופך להיות כל כך רגיש לחוש תחושות זרות... של ריגושים ואהבות... וללא כל אזהרה... מתחיל לפעום במהרה וכך אתה מוצא את עצמך... מתעורר בבוקר עם געגוע וכמיהה... לעוד מגע לעוד מילה... מבקש אתה רק למלא ראשך... בשפע כל האהבה שלא ידעת שאפשר.. ולא שיערת שמותר ומרגיש אתה ניסחף... ללא שליטה מוצף בים האהבה...מתמכר בלהט לתחושה ורק דבר אחד חסר... להשלים את התמונה חסר מגע של גוף...חסרה הלטיפה והערגה לקצת מגע... מסעירה את נישמתך שמטלטלת בטירוף... ומחפשת מנוחה שבין מותר לבין אסור...ללב שלם או לב שבור ואתה שואל את נפשך...שקצת מרגוע חפצה היש מזור לאהבה...שמתגעשת ועולה... ומאיימת גם לגלוש...ולהציף את הסביבה מבלי לחשוב על מה יהיה...מבלי לחשוב על מי נפגע בלי לחשוב ששם בזמן...עוד יגמר אותו רומן... ואז מגובה רב תפול...הישר אל תחתיות השאול ושם בקרקע התחתית...שם אין ריגוש ואין תכלית רק מועקה שמזדחלת לה... מעומק נפתולי ליבך... שהתמכר לאהבה... שהייתה כה מטריפה... או אז תיזחל על גחונך... ותחזור לעולמך... ששם בתוך המסגרות...לא צומחות שם אהבות ואם תישאל את נפשך...הזו היא אהבה כנה או שמה פרץ רגשות...שהתעצמו בנפשך... לפרוץ מחוץ ללב שממה... כמעיין המתגבר להיות נחשול של אהבה... ואל תהין לנבור עמוק...בתוך החסד המתוק... שאין ממנו חזרה...ללא פציעה בנפשך... שקצת מרגוע חפצה.. רפי.
