כן,הייתי אומרת שזה לא פשוט....
צריך להבין שבניגוד להגיון ובייחוד במיגוד למסת הגעגועים התהליכים הפרוצדוראליים הם לא מאד מהירים בדרך כלל.
[יש מקרים ספורים שזה היה מהיר ,אבל זה לא ה"ממוצע במשק"]
ויחד עם זה-המתנה ארוכה מדי היא מתישה נפשית-תופעה ל"רוחב" של מאמצים.אנשים יכולים להיכנס אפילו לדיכאון.
העמותות לא מוכנות להתחייב מראש,האמת שתלאות עלולות לקרות בדרך שמרחיבות את ההמתנה- כמו פגרה של הרשות השופטת,חגים וחופשות שם וכאן,ויותר קריטי- חרטה של אם ביולוגית ברגע אחרון,או בחירות מקומיות שכמעט תמיד שמות ב"הולד" גם את שדה האימוץ.
הייתי במקומך מגיעה אל כמה מאמצים אחרונים בעמותה,כל עמותה ,ושואלת אותם כמה זמן לקח התהליך עבורם,[עם הבנה שכאמור כל אימוץ הוא ייחודי ואימוץ של אחר איננו קנה מידה מדוייק]