לענ"ד......
יש אנשים בעלי יכולת "הרגשות", והרבה פעמים הם מקבלים "הרגשה" לפני שדבר מסויים קורא. הם מעטים. לרוב, התחושות באות לא ממקום נכון ואמיתי. אלא ממין רצון שזה מה שיקרה, או מדאגת יתר. גם אם נצא מנקודת הנחה שהתחושה באה ממקום נכון, הבה ונשאל, מדוע התחושה באה אלייך ולא לנשוא העניין? מה זה רוצה לומר לך? שתלכי להגיד לו? אם הוא היה צריך לדעת - עתידות, או מה עומד "ליפול עליו", הרי שהתחושה הייתה באה אליו ולא אלייך. אשר על כן, דעתי הצנועה היא, שאם את חוששת שיש ממש בתחושותייך, אל תאמרי לו, אלא - התפללי עליו, תני צדקה לזכותו, קיימי מצוות לזכותו. ואף תבקשי ברכת רב עבורו. כל זה מבלי לומר לו דבר. כך אני הייתי נוהג. רק בשורות טובות.
