אצלנו - ידעתי שאני אקרא לבת
שלי יובל עוד בהיריון. לתאומים רציתי מאוד לקרוא גיא (בת) ופלג (בן) כולם אמרו לי שזה נשמע פלצני למדיי. אח"כ אמרתי טוב לבת נשאיר גיא ולבן נקרא תמיר, או עמית. אח"כ אמרתי לו לבת נקרא נועם ולבן אלון, כך כל הזמן שיניתי את דעתי. כמובן שבעלי לא היה מוכן לשמוע על שום שם עד שנסיים את ההיריון בשלום. כאשר נולדו הפספוסים. הסתכלתי על הבת ואמרתי זו תהיה נועה, ואילו לבן אמרתי עמית. יובל ציירה לי ציורים וכתבה באחד הציורים: "אמא תודה שהבאת לי את נועה ועמית". ביום הברית, יובל החליטה שעמית יהיה אמיר - כמובן שהסכמתי. הבטחתי לה שתהיה מעורבת לפחות בשם אחד. וכך היה היום יש לי את: יובל, אמיר ונועה.