פרובינקיה, יהודה, וכל השאר
למעשה, במובן שאליו כוונה השאלה, אי אפשר להגיד את שני השמות. משמעותה המקורית של המילה פרובינקיה (provincia) היה תחום הפעולה של כל אחד אנשי השלטון הרומי (למשל ה provincia urbana של הפראיטור האחראי על העיר רומא), ובפרט של הקונסולים. עם תחילת הכיבושים מחוץ לאיטליה, המונח התרחב לשימוש לגבי שטחים שנשלטו ישירות בידי הקונסולים או הסנאט (בניגוד למרבית השטחים שלנשלטו באמצעות מערכת של בריתות - בעיקר שלטון המוניקיפיום), באמצעות מושלים. הרומאים הקימו פרובינקיות במקומות שבהם לא יכלו לכונן משטר חסות פרו רומאי, או כעונש לעם שהוחלט לשלול ממנו את זכויות השלטון העצמי שלו. איזור המזרח התיכון נכבש בשנות השישים לפני הספירה, בידי פומפיוס. בתחילה (שנת 40 לפנה"ס) ממלכת יהודה (iudaea) ניתנה, בידי הסנאט, לשלטון למלך חסות - הורדוס. לאחר מותו של הורדוס, אוגוסטוס (הקיסר) החליט להשאיר את הממלכה בידי שלטון חסות, אך לחלקה בין יורשיו של הורדוס, כשעיקר הממלכה ניתן בידי בנו של הורדוס - ארכלאוס, ומרבית השטחים האחרים הועברו, בסופו של דבר, לידי אגריפה. בשנת 6 לספירה הודח ארכלוס, והשטחים שבשליטתו הפכו לפרובינקיה יודיאה, הכפופה לפרובינקיה סוריה, כשהשליט בה הוא ניצב (בדרגת פראיפקט), כשמבין אלה ידוע במיוחד הנציב פונטיוס פילאטוס, מהפרשייה הלא נעימה עם ישו. לאחר תקופה של אי שקט בפרובינקיה, בעיקר בגלל השגעונות של קליגולה הקיסר, החזיר הקיסר קלאודיוס, לאחר מותו של קליגולה, את השלטון לשלטון מלוכני עצמאי, בידי אגריפה, אשר זכתה לתמיכה רחבה. עם מותו של אגריפה, בשנת 44, הממלכה חולקה שוב, כשחלקה (פרובינקיה יודיאה) מוחזר לשלטון רומאי ישיר בידי נציב (הפעם בדרגת פרוקוראטור), וחלקה ניתן לאגריפה השני. בשנות החמישים החל להתערער הנציבים, עד שהגיע לשיא, בשנת 66, בטבח שערך הנציב פלורוס בירושלים, ולמה שידוע כאן כ"מרד הגדול", אשר הוביל להדחת אגריפה השני, סילוק הנציב הרומאי, ותקופה קצרה של עצמאות יהודית. אולם, כזכור, תקופה זו הסתיימה בתחילת שנות השבעים, במה שידוע כאן לא פחות כ"חורבן הגדול". לאחר הכיבוש מחדש, הפרובינקיה הפכה להיות תחת שלטון סנטוריאלי ישיר, בשלטון פרוקונסול, כשלאחר מותו של אגריפה השני, בתחילת שנות התשעים, סופחו לפרובינקיה גם השטחים שהיו בשלטונו. בשנת 132, בעקבות מה שידע כ"גזירות אדריאנוס", פרץ מרד בר כוכבא, שדיכויו, בשנת 135, תחת הנהגתו הישירה של הקיסר אדריאנוס, גרמה להחרבת המרכז היהודי שנותר בפרובינקיה, ולתחילתן של אלפיים שנות הגלות. שם הפרובינקיה שונה לסוריה פלסטינה, ואני מניח שבכך ניתן לסיים את הסקירה ההיסטורית הקצרה לגביה. ולגבי הסקירה המנהלית. כאמור, הפרובינקיה הוקמה בשנת 4 לפני הספירה, עם מותו של הורדוס. עד לשלטונו של אגריפה, הניצבים ששלטו בפרובינקיה היו בדרגת פרפקט (prefect, ממעמד הפרשים הרומאי), ולאחר מות אגריפה, ב44, בדרגת פרוקוראטור (procurator), הגבוהה יותר. לפרפקטים ולפרוקוראטורים היה בעיקר תפקיד צבאי, אך כנציגי רומא הפעילו גם סמכויות כלכליות מסוימות, ותפקידים שיפוטיים מוגבלים, במקרים יוצאי דופן כשנדרש שיפוט בפני רומא. מרבית השלטון המנהלי ניתן בידי מוסדות של אצולה יהודית, דוגמת הסנהדרין והכהן הגדול. בערך בשנת 6 או 7, הוחל מס על הפרובינקיה, כשלשם כך חולקה הפרובינקיה לכ12 מחוזות. המס שנלקח היה המס המקובל - מס על תוצרת חקלאית, ומס גולגולת. לאחר "המרד הגדול", ניתן השלטון בידי נציב בדרגת פראיטור (praetor, מהמעמד הסנאטורי), כשבידיהם ניתן גם שלטון על הלגיון העשירי שהוצב כעת בירושלים, אשר במשך הזמן התווסף אליו לגיון נוסף, כשדרגת הנציב הפכה להיות קונסול, מצב שנמשך עד להחרבת הפרובינקיה, והפיכתה לפרובינקיה סוריה פלסטינה. זהו, פחות או יותר. אם יש נקודה כלשהי שזקוקה להרחבה, או להבהרה, אנסה להתייחס אליה בהתאם.
