אם תהיה מלחמה עם איראן מה הטעם במאבק החברתי?

[יאנג4]

אם תהיה מלחמה עם איראן מה הטעם במאבק החברתי?

המאבק החברתי נועד להסיט מספר מיליארדים לרוחה, חינוך ובריאות. אם ביבי יצא למלחמה באירן, המדינה תפסיד 100-200 מיליארד שקל תוך זמן קצר. המצב החברתי כלכלי יורע באופן דרמטי. יותר הגיוני כרגע להפנות משאבים למאבק בכוונות המלחמה שתהיה קטסטרופה אנושית וכלכלית-חברתית כאחד.

 

[baudrate]

אוקי , נניח שיש מלחמה , מה עושים אחרי זה?

מתעוררים לגן עדן קפיטליסטי?
הלך לך הבית? בעיה שלך. למה לא שמת אותו במקום אחר, איפה שטיל לא נפל?
נפצעת ואתה נכה? בעיה שלך.למה לא רצת מספיק מהר למקלט?
מקום העבודה שלך נסגר? בעיה שלך. היית צריך לחסוך לזמן קשה. תלך תחטט בזבל, יש הסעות למזבלה (עמותה),
רק תיזהר מאחד אבי פה, הוא עלול להחטיף לך מכות רצח אם הוא חושב שמצאת בזבל משהו שלו.

הרי מלחמה תהיה, זה אפילו כתוב בתנ"ך (צריך לחפש בדילוגים), על זה מסתמכים קברניטי המדינה.
אבל אל תדאג, אנחנו הרי לא צריכים לסמוך על אף אחד, רק על אבינו שבשמיים.
אז אולי להשקיע עוד בישיבות וכויללים?

 

[ESPS]

זה העוקץ

כי זה מה שהמנהיגים שלנו יודעים לעשות ואוהבים לעשות יותר מכל.
להתעסק בענייני ביטחון, מלחמה ושלום, ואיומים קיומיים.
זאת הא הזירה שלהם, בהא הידיעה. בזירה הזאת הם כמו דג במים.

בזירות אחרות, הם יודעים רק לקלקל, למנות וועדות, ליזום רפורמות, לדבר על "הידוק חגורות" ולקלקל לכולנו.
כי אין להם מושג מה הם רוצים מעצמם.
מראש- אין להם יעד להגיע אליו. והם באמת לעולם לא מגיעים אליו.

זה לא נכון שהמחאה פעלה רק כדי להסית חלק מהתקציבים אל הרווחה.
יש עניינים שלא קשורים לתקציב בכלל, והממשלה לא מוכנה לעשות אותם כלל וכלל.
למשל- הוצאת חב' הקבלן מחוץ לחוק.
למשל- ביטול מס הכנסה למי שמשתכר מתחת לממוצע.
למשל- הגבלת שכר הבכירים בחב' ציבוריות ביחס לעובד העני ביותר.
הממשלה לא מוכנה לזה בשום אופן.

לא רק זה אלא שהממשלה פועלת להרע את תנאי האזרח, בהעלאת גיל הפרישה ( למשל ) לא שום הצדקה ברורה, ובניגוד לרצון הכלל.

עוד לא דיברתי אפילו על הצבא ועל שיוויון בנשיאה בנטל...
זה ממש לא קשור לכסף.

 

[ESPS]

אפשר היה לדחות את המלחמה עם איראן

תחשוב- למה זה באמת כ"כ דחוף לממשלה שלנו לפמפם לנו על איראן בכל יום מחדש.
למה?

בממשלה שלנו, רוצים שתפחד לחיים שלך, ושתעריך את העובדה שאתה חי ונושם- כביכול בזכותם.
כך רמת הציפיות החברתית שלך תרד אל השפל.

וככה זה תמיד.
פעם זה גל של טרור, פעם זה מלחמה בצפון, פעם זה גל קסאמים, וזה לעולם לא נפסק.

 

[ESPS]

ככה סתם שתדע...

גם הגזרה הדרומית, לא קופאת על שמריה ומתחממת באופן עקבי.
אף אחד לא יודע איך המצב יתפתח.
ואובמה בטח לא יעזור לנו מול המצרים.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/396/980.html?hp=1&cat=404

 

[hoshe]

המלחמה המוצלחת ביותר היא זו...

...שלא נורית בה אף ירייה.

אני מקווה שהמערכה נגד איראן תשיג את מטרתה תוך שהיא נשארת בגדר פטפטת בלבד. זה הפיתרון האופטימלי מבחינתנו.

האיום האיראני הוא אמיתי, ואני לא באמת חושב שביבי ואחרים יטו את הכף לטובת תקיפה בגלל המחאה החברתית - לפחות לא באופן מודע.
יחד עם זאת סביר להניח שכש"מקבלי ההחלטות" שוקלים החלטה כבדת משקל כזאת הם לוקחים בחשבון הרבה דברים, שחלקם אינם קשורים ישירות למצב תכנית הגרעין האיראנית.
למשל - מה ההשפעה שתהיה לכל התפתחות סבירה על מערכת הבחירות בארה"ב? ואיזה מחיר יהיה בכל תרחיש שכזה במידה ואובמה ייבחר שנית?
ולא פחות מכך הם לוקחים בחשבון את מידת התמיכה בעם שיהיה למהלך כזה, גם בתרחישים הפחות-אופטימיים.

 

[maya1220]

חוסן חברתי = חוסן לאומי

האויבים שלנו מריחים את החולשה שלנו לא מבחינה צבאית חלילה אלא מבחינה חברתית,
אנחנו לא אותו העם של 1948 מבחינת לכידות חברתית,
אנחנו לא אותו עם מ-48 מבחינת אמונה בעצמנו במדינה שלנו בייעודנו
אנחנו היום מפורדים יותר, חלוקים יותר, יש בינינו פערים חברתיים המובילים לפערים תרבותיים,
אילו היינו יותר שמים את הדגש על לכידות חברתית, על ערבות הדדית
לא היינו עומדים מול משברים הפוקדים אותנו היום,
מה הקשר?
הקטע הבא ממש מסביר בלי כל בעיות את מה שאנחנו מבינים ברגש:

עם מלוכד, מחובר, נחוש, הוא גם עם חזק יותר, מכל הבחינות, גם הביטחונית.

בעיתון האומה שיצא לאור בישראל בשנת 1940 כקול קורא לאיחוד העם, על רקע תחילת השמדת יהודי אירופה, מצאתי את הציטוט הבא:


"איגוד המתקיים מתוך גורם חיצוני אינו איגוד לאומי כל עיקר. ואנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם, שמידת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד, וכל תנודה קלה הנעשית על השק מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים, וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב."